אם צריך לבחור דבר אחד שייחד את העונה העשרים של "ארץ נהדרת", משהו שיגרום לנו לזכור אותה מכל קודמותיה, זאת בוודאי העובדה שבניגוד לכללי הסאטירה היא הציגה גרסה מרוככת ושפויה יותר של המציאות. זה לא שהיא לא ניסתה לנשוך (אזכיר שוב את המערכון בו חברי עוצמה יהודית משחזרים את רצח רבין), אלה פשוט האנשים שמאחורי הדמויות שהוכיחו מדי יום שהם הרבה יותר קיצוניים, גרוטסקיים ובלתי צפויים מצוות הכותבים הכשרוני של "ארץ".
קחו לדוגמא את טלי גוטליב, ללא ויכוח דמות העונה ועבודה נפלאה של ליאת הר לב הכל כך מוכשרת שקצת נעלמה בעונות הקודמות. לא משנה כמה הטקסטים שכתבו לה נשמעו לנו מופרעים וקיצוניים, גוטליב האמיתית אמרה דברים חריפים יותר. אפילו מחלקת האיפור והתחפושות המצטיינת של התוכנית התקשתה לעמוד בסטיילינג והאיפור הליצני של חברת הכנסת מהליכוד שכמו שאמרה אתמול בת דמותה בתוכנית "נמצאת בחיינו רק שנה" אבל זה ללא ספק מרגיש הרבה הרבה יותר. אם אתם עוקבים אחרי גוטליב האמיתית בטוויטר, בוודאי ראיתם שהיא הספיקה לצייץ נגד התוכנית וקראה לה "אוטואנטישמיות מעוררת גועל בתעמולת השמאל" כי במציאות האלטרנטיבית שאנחנו חיים בה, בה שלטים כמו "שמאלנים בוגדים" וקריאות "תחזרו לאושוויץ" לא מקבלים גינוי מראש הממשלה, הכל הולך.
טקס המשואות האלטרנטיבי שהוצג אתמול, בו מדינת ישראל התפצלה לשתיים - מדינת 'אל' בראשות נתניהו ומדינת 'ישרא' בהובלת יאיר לפיד, אהוד ברק ומובילת המחאה שקמה ברסלר - היה חביב אך כאמור המציאות כבר ניצחה אותו בנוקאאוט. רעיון הפיצול שעומד מאחוריו כבר קרה כאן בפועל כאשר הטקס ה"ממלכתי" מהר הרצל הרגיש לא רלוונטי לישראלים רבים שהעדיפו ללכת להפגנה בקפלן או פשוט לא לצפות במופע החנופה שהובילה מירי רגב. אם כבר רגב, הדמות של סמו שהתחילה כחיקוי רחוק מאוד מהמקור הפכה במהלך השנים לדומה יותר ויותר לשרה עצמה ולא בגלל שסמו ניסה להתאים את עצמו. מי מאיתנו היה מאמין עד לפני מספר שנים ששרה בממשלת ישראל תשב ליד אשת ראש הממשלה ותודיע לה מתי רואים אותה על המסך בזמן השידור? דמויותיהם של אקי אבני ומורן אטיאס לא הצליחו להתעלות על הפלסטיקיות של המקור אבל האמירה לפיה מי מתאים יותר להנחות את טקס יום העצמאות משני ישראלים שניסו להצליח בחו"ל כדי לא לחיות בישראל וחזרו לכאן עם הזנב בין הרגליים הייתה פשוט בול בפוני.
לא רק טלי גוטליב. תומכי נתניהו סימנו כבר לפני שנים את "ארץ נהדרת" כסדין אדום. לא מפתיע כשמדובר בתוכנית הדגל של ערוץ קשת 12 אותו הם מכנים בשנאה "אל ג'זירה 12" (קריאייטיב מבית היוצר של בנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו), אבל האמת היא ש"ארץ" מנסה כל הזמן להלך בין הטיפות. אתמול למשל היא נמנעה מלגעת בבושה הבלתי נתפסת שממשלת נתניהו אחראית לה והיא ביזוי טקסי יום הזיכרון. הקללות והאלימות שהתרחשו בבית העלמין בבאר שבע לשם הגיע איתמר בן גביר, מצאו את עצמם מחוץ לליינאפ של התוכנית. נכון, אין שום דבר אפילו חצי מצחיק לומר על הסיטואציה אבל זה בדיוק המקום בו "ארץ" צריכה להשאיר אותנו עם קטע שייתן לנו אגרוף בבטן. במקום, קיבלנו את השר גולדקנופף מביים תלמידי ישיבות בטקס דגלנים מיותר שביחד יוצרים צורה של זין. גם החיקוי של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק שהדליק משואה בטקס של מדינת 'ישרא', הרגיש כמו ניסיון עיקש להציג תמונה מאוזנת יותר שתרצה גם צופים שתומכים במהפכה המשפטית. איזון הוא חשוב, במיוחד בערוץ המסחרי המוביל בישראל, אבל נדמה שלפני שתדאג לרצות את כולם, "ארץ" הייתה יכולה לחשוף הרבה יותר שיניים. למשל, מערכון שנוגע בזילות זיכרון השואה וחללי צה"ל.
כדי להקליל את התוכנית, קיבלנו גם פאנל של זוכי וזוכות האירווזיון שהגיעו לאולפן כדי לייעץ לנועה קירל לפני הנסיעה לתחרות. דמויותיהם של יזהר כהן (אלי פיניש) וגלי עטרי (רועי בר נתן) הן כבר מזמן קלאסיקה של התוכנית ומסוג הרגעים בהם הצופה פורץ בצחוק בלתי נשלט בלי קשר למה שנאמר על המסך (במיוחד "שמה?" האיקוני של עטרי/בר נתן). שני כהן שהגישה לנו את דנה אינטרנשיונל בגרסת "דנה קמה" עשתה עבודה טובה בהצגת דמות עדכנית יותר של הדיווה הגדולה מכולן וכולי תקווה שאולי בעונה הבאה נזכה לראות עוד קצת מדמותה ואולי אפילו ביחד עם דמויות אחרות מהתוכנית כמו שי כרם וכמובן האחות לימור. הדמות של נטע ברזילי בגילומה של תום יער בלטה לרעה כשהציגה גרסה שטחית ורחוקה מהמציאות שהשתמשה בעיקר במאפיינים פיזיים כדי לחפות על מחסור אמיתי בפאנצ'ים.
"ארץ נהדרת" אוהבת את מערכוני החוץ שלה. הם תמיד החלק המושקע והאומנותי של התוכנית שהביא לנו בין היתר את הטורטלים וסדרת מערכוני ההייטקס. זה הזמן שלה להתרחק מהפוליטיקאים ולדבר על תופעות רחבות יותר בחברה הישראלית. העונה זה פחות עבד להם, על אף ההשקעה המורגשת והנוכחות התמיד מבורכת של תמיר בר, סדרת מערכוני "חבורת גן פשוש" הייתה פספוס גדול וכמותה גם מערכון בניית בית המקדש השלישי ששודר אתמול והרגיש כמו הרבה סאבטקסט בלי בדיחות אמיתיות. לשמחתנו זה לא נגמר בלי ש"יהיה טוב". אביב גפן, שרק איבד את אביו יהונתן גפן לפני מספר ימים, הגיע לאולפן לביצוע משותף עם צוות התוכנית של "יהיה טוב", השיר שכתב אביו במה שנראה כמו מציאות אחרת, על רקע שיחות הסכם השלום עם מצרים וביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל. משהו בביצוע היפהפה הזה היה אמור להוות נחמה ובעיקר תקווה לעתיד טוב יותר אבל האמת היא שהרגיש שגם צוות התוכנית עשה ג'סטה שהוא לא בהכרח מאמין בה. האם יהיה טוב? במצב העניינים כרגע אולי היה עדיף להסתפק בתקווה שעד העונה הבאה של "ארץ נהדרת" בכלל יהיה פה משהו.