מינדי לוין, שהתראיינה אמש לתכנית "חדשות השבת" עם דנה ויס בקשת 12, לא נראתה נינוחה מול המצלמות. ידה אחזה בצידי שמלתה ודיבורה נעצר לא פעם, בין אם כדי לעבור בין עברית לאנגלית, שפת אמה, או כדי לעצור את הדמעות. יותר מכל, מינדי לוין נראתה כמו אמא שמאוד דואגת לבן שלה. לוין, פרופסור לכימיה אורגנית ואימו של רועי, ילד טרנסג'נדר בן שמונה וחצי מגבעת שמואל שסיפורו התפרסם לאחר שהורים בבית הספר שבו הוא לומד דרשו לגרש אותו מהמוסד כשגילו כי הוא טרנס, הגיעה לטלוויזיה כדי לעורר מודעות ולהפסיק את מחול השדים סביבה וסביב משפחתה. זה היה ריאיון מחכים, שבו ניתן לראות כמה ידע צברה לוין בנושא מאז רועי יצא מהארון; אמיץ - הורים לילדים טרנסג'נדרים לא ששים להיחשף, בוודאי לא כאלה שמשתייכים לחברה הדתית; אבל בעיקר מרגש: כולנו חונכנו לכך שאהבה לילד אינה תלויה בדבר, אבל לצערנו, יותר מדי פעמים אנחנו מגלים שהמציאות היא אחרת.
הסיפור של מינדי לוין ובנה רועי בולט גם על רקע המציאות המורכבת ממילא של טרנסג'נדרים, הקבוצה הכי נרדפת ומקופחת בקשת הלהט"בקית. רועי שייך לקבוצה של ילדים/ות שמגיל צעיר מאוד מבינים שיש חוסר התאמה מגדרית בין הגוף שנולדו בו לאיך שהם מרגישים. מקרים כאלה, שזוכים לעוד ועוד מודעות בשנים האחרונות, משגעים גורמים שמרניים שמנסים להילחם ב"תופעה" ודורסים ללא רחם את כל מי שניצב בדרכם. הם מפיצים מידע מגמתי ושקרי, טוענים שהורים שמסייעים לילדים הטרנסים שלהם לעבור התאמה מגדרית בעצם "מטילים בהם מום" ומזלזלים ביכולת שלהם לקבוע מי ומה הם. אלה כמובן שקרים מוחלטים: ילדים כאלה עוברים תהליכים ארוכים מאוד של אבחון, שיחות עם פסיכיאטרים ומעקב רפואי צמוד לפני שמחליטים לתת להם חוסמי הורמונים, אם בכלל.
המקרה הזה בולט גם מפני שמשפחת לוין משתייכת לציונות הדתית, ציבור שמרני ממילא שנמצא הרחק מאחור בכל מה שנוגע לקבלה של להט"בקים. דוגמה לכך אפשר היה לראות בחלק מהתגובות הקשות בסיפור היציאה מהארון של כתב חדשות 12, יאיר שרקי, רק לפני זמן לא רב. חשוב לציין, לא רק אנשים חובשי כיפה תוקפים ילדים טרנסג'נדרים. מדובר על זרם של שמרנים שיש בו גם חילונים רבים, ונציגיו הבולטים בתקשורת הישראלית הם אנשים כמו עירית לינור, גדי טאוב וטל גלבוע, מכוכבי ערוץ 14 - אותו ערוץ 14 שהמגזין המודפס שלו פרסם לפני מספר חודשים כתבה תחת הכותרת "התעללות בקטינים - כך מסלילים ילדים בישראל לסירוס כימי", טקסט רצוף אי דיוקים שנועד לפגוע במעמדם של טרנסג'דרים. ואם נחזור לרועי, נבין שכל המלחמה הזאת נוהלה על גבו של ילד קטן בן שמונה וחצי. הדבר שחזר הכי הרבה בין הדברים שאמרה לוין בריאיון הוא החשש שלה, שמבוסס על מחקר, שיחות עם רופאים וגם עם רבנים אמריקנים, שאם לא הייתה מקבלת רועי כמו שהוא - הוא היה פוגע בעצמו. לא משנה מה תפיסתכם הפוליטית או באיזה בית כנסת אתם מתפללים או לא - איך אפשר לעמוד מול אהבה כל כך חסרת תנאים של אם לבנה? איזה הורה מסוגל להישאר אדיש לכך?
לוין רחוקה מלהיות איזו אמא סופר-פרוגרסבית ממרכז תל אביב שכל חייה רק חיכתה שיהיה לה ילד להט"בק (אם להשתמש בסיסמאות ריקות שהמתנגדים מרבים להשתמש בהם), מדובר באישה שעלתה לישראל מארה"ב מתוך ציונות, שמתגוררת מבחירה בגבעת שמואל, עיר שהציונות הדתית היא הרוב הגדול שלה. וזאת כנראה בדיוק הסיבה שהנוכחות שלה ושל בנה כל כך מרגיזה ומפחידה את אותם שמרנים נוטפי שנאה: הם ההוכחה לכך שטרנסג'נדרים נמצאים בכל קבוצת אוכלוסייה, גם במקומות אותם שמרנים סימנו כ"שלהם". זאת גם הסיבה שרבים מרבני הציונות הדתית התאחדו כדי לחתום על מכתב נגד ילד בן שמונה וחצי ואמא שלו, שסגנית שר האוצר מיכל וולדיגר הגיעה להפגין נגדו, כשכל אלה גייסו את כל הכוח שלהם רק כדי להשפיל ולהפחיד ילד קטן, כאילו שאם יעשו כך התופעה תעלם, מינדי תשתוק ורועי יתחיל ללבוש שמלות.
כפי שכבר הבנתם, הכל פוליטי. אחרי שבית הספר ומשרד החינוך התקפלו מול המתקפה נגדם וגירשו את רועי מבית הספר באמצע שנת הלימודים, היה זה בית המשפט שקבע שרועי יחזור ללמוד בכיתה שלו בבית הספר לבנים כמו שהוא ראוי. אי אפשר לנתק את זה לרגע מהמאבק שמתרחש בימים אלה על זהות המדינה שלנו ועל עצמאותו של בג"ץ. בהיפוך מוחלט לדברים המנותקים שאומרים לוין ורוטמן, הם אלה שמייצגים את החזקים והשבעים ובית המשפט הוא זה שמגן שוב ושוב על זכויותיהם של השכבות הכי חלשות ומדוכאות בחברה הישראלית, ובמקרה הזה זה היה רועי, ילד בן שמונה וחצי מגבעת שמואל. בפעם הבאה זה יכול להיות כל אחד ואחת מאיתנו. בישראל אחרת, שאולי עוד תהיה כאן ואולי אף פעם לא, מינדי לוין ורועי היו מדליקים השנה משואה ביחד ביום העצמאות - למען אהבה שאינה תלוי בדבר ולתפארת מדינת ישראל.