"הצינור" היא חיה מוזרה בלוח השידורים. היא הייתה חיה מוזרה בתחילת הדרך, כשהפכה לחדשות את מה שקורה ברשתות החברתיות, ואושיות רשת לדמויות טלוויזיוניות; והייתה חיה מוזרה גם בהמשך, כשפיתחה זהות אקטיביסטית על בסיס אותם כוחות. הערבוב בין חשוב ולא חשוב, בין טראש, קידום עצמי, צרכנות וזעם חברתי, ובין דיון רציני וקרקס של דמויות אקסצנטריות - כל התמהיל הלא-יציב הזה חגג באוטונומיה שקיבל אי שם בסוף הערב אחרי שתכניות הריאליטי הבלתי נגמרות של רשת 13 מסתיימות.
המעבר של גיא לרר וחבורתו לשעה 19:00 בערב, רצועה הרבה יותר מרכזית והרבה יותר מקוללת, דורשת סדר יום הרבה יותר ממוקד רגע לפני המהדורות. סיפורה של הרצועה הזאת הוא קיצור תולדות הרעש: המהדורה הרכה של "לפני החדשות" הסתמית, שהתחלפה בהיפר-אקטואליה של איילה חסון ורביב דרוקר - עושה עכשיו פניית פרסה ומתרחקת מהמריבה הפוליטית אל עולם הרשת של "הצינור", שמקדישה לתחום הפוליטי את המינימום הנדרש של תשומת הלב, ולו יכלה הייתה מוותר גם על זה. המעבר החד בין שני הקצוות האלה ממחיש היטב את רוח הזמן המטורללת, כשמה שחייבים לדבר עליו ומה שאי אפשר להכיל אותו הוא ממש אותו הדבר.
אך אם כך, מהו באמת סדר היום של התכנית? מונולוג הפתיחה הבטיח מהפכה של ממש. לא עוד התעסקות בלתי נגמרת של התקשורת ב"אמירות של פוליטיקאים רפי שכל", הכריז לרר, אלא מה שבאמת קורה בחיים של כולנו, מה שכבר "התרגלנו אליו": פקקי הענק, התורים הארוכים ל-MRI, הביטחון האישי שהופקר, מחירי הדיור והאינפלציה והמגבלות על צריכת קנביס רפואי. דברים חשובים לכל הדעות.
אלא שהמונולוג המלא בפאתוס התגלה כריק מתוכן. איך שרו פעם בגזוז? מילים יפות ללא כיסוי. שום דבר מכל זה לא היה על סדר היום של תכנית הפתיחה של "הצינור", שהעדיפה להבטיח לצופים "פרויקט מיוחד" על מה שכנראה באמת מעסיק את הציבור: לאן נעלם סמיון גרפמן.
ומה עוד? תיעוד מאחורי הקלעים של אופק ראשון בטקס המשואות; שיחה סתמית וצפויה על סקר פוליטי לא מעניין (לפחות ללא צעקות); השקה תמוהה עם דיליי קשה ל"סופר הצינור", שעתיד להיפתח במקום הזקוק ביותר לעזרה במלחמה ביוקר המחייה - שכונת רמת החייל בצפון תל אביב, כמובן; דיון מאוד בוער בשאלה האם התכנית של רביב דרוקר תחזור וכמובן "מצעד הטרלול" שלו; חשיפת פרומו (!) לאח הגדול, ופרומו נוסף לפינה חדשה על מפורסמים מהעבר שנעלמו. ללא ספק, כל הדברים ש"התרגלנו" שהתקשורת לא מדברת עליהם ובעצם "נוגעים לחיים של כולנו". הייתה שם, מתישהו, גם "הידיעה שלא תראו באף מהדורה", כנראה מפני שהיא לא חשובה בשום צורה. מילא אם זאת הייתה טלוויזיה מצוינת, אבל מהדורת ההשקה הייתה כה מבולבלת ולא מרשימה, ואף אייטם מתוכה לא הותיר רושם כלשהו.
האם זה גם מה שצפוי בהמשך, הגרסה החדשה של "הצינור" תהפוך לטרגדיה: הדרך מלאה בכוונות טובות, ובסוף מתנקזת בשטויות עלובות. מן הסתם, על חבלי הלידה היא תתגבר בהמשך: הלו"ז יתבהר, החוזקות יחוזקו והחולשות ינופו. אבל המפתח שלה יהיה להכריע על סדר היום שלה, ולהחליט סופית אם היא באמת רוצה ליצור שינוי או מעדיפה להמשיך לשכשך בבריכה של מים רדודים. לטלוויזיה כזאת, כמו שאמר לרר במונולוג הפתיחה שלו, כבר התרגלנו.