לנגה ארז יש הרבה מעריצות, ומריון קוטיאר היא אחת הגדולות והמפורסמות שבהן. השחקנית הצרפתיה זכתה באוסקר לפני כשני עשורים על הופעתה בדמותה של זמרת אחרת, אדית פיאף, והביעה לא פעם את הערצתה למוזיקאית הישראלית. היא כל כך אוהבת אותה, עד שמפיקי תוכנית טלוויזיה צרפתית הכינו לה לא מזמן הפתעה ו"החביאו" את ארז מאחורי הקלעים. כשהזמרת נכנסה לאולפן, השחקנית חיבקה אותה ואז צפתה בה בהתרגשות מבצעת שיר בהופעה חיה.
קוטיאר דיברה על אהבתה לארז גם בשיחה עימי, שהתקיימה לפני כשנה בפסטיבל קאן. "אני מתה על נגה ארז. אני אוהבת להיות גרופית ואני לחלוטין גרופית שלה", הצהירה. "הייתי אמורה ללכת להופעה שלה בפריז, אבל אז התאריך זז והמועד החדש התנגש לי בלוחות הזמנים. הייתי כל כך עצובה".
את מי עוד את מעריצה?
"אימא שלי, אבא שלי, כמה מהחברים שלי. הרול-מודלים שלי הם אנשים שלא שופטים אחרים. זה חשוב בעיני".
השיחה עם קוטיאר מתקיימת לרגל "אח ואחות", שיוצא בסוף השבוע לאקרנים בישראל, כשנה לאחר השתתפותו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן. בדבריה של כוכבת יש הרבה אהבה, אבל בסרט עצמו יש לא מעט שנאה. האלילה הצרפתייה מגלמת בו שחקנית שמתעבת את אחיה ולא דיברה איתו עשרים שנה, והדרמה הזו מתארת מה קורה כשהם נאלצים להיפגש שוב לאחר הנתק הארוך.
"אני לא מבינה איך אפשר להתנתק מבן משפחה שלך כל כך הרבה זמן", היא אומרת. "להתנתק מהמשפחה זה להתנתק מעצמך - זה אומר שאתה לא מוכן לראות משהו מעצמך".
את מסוגלת לשנוא ככה?
"לא, אולי רק אנשים שאני לא מכירה - למשל פוליטיקאים שמעודדים שנאה בעצמם".
ולקנא?
"קנאה זה משהו פתולוגי שצריך לטפל בו. לא אגיד שקינאתי, אבל בתחילת דרכי, בהחלט חטאתי בצרות עין כלפי שחקניות אחרות, שהצליח להן יותר. זה מקצוע שיש הרבה שחקניות ומעט תפקידים".
בסופו של דבר זכית להצלחה. איזה מין אישה היית אם לא היית זוכה לתהילה?
"אותה אחת בדיוק. גידלו אותי לכבד את הזולת, אז לא השתניתי".
גיבורת הסרט היא שחקנית בעצמה. איך היה לגלם שחקנית?
"מה שמעניין זה שנוסף למקצוע שלה, היא משחקת תפקיד גם בחיים שלה. היא מסתתרת מאחורי פסדה. יש המון דברים בחיים שלה שהיא לא רוצה להתמודד איתם, כך שהיא תמיד בדמות. זה מרתק בעיני".
את הסרט כתב ביים ארנו דפלשן, אחד היוצרים המעניינים בקולנוע הצרפתי של ימינו. הסרטים שלו צרפתיים מאוד, ומשלבים בין אינטלקט לאמוציות, פילוסופיה ויצרים, הומור וכאב, קולנוע ותיאטרון. נוסף לכך, למרות היותו נוצרי, יש לו חיבה עזה לתרבות ולמחשבה היהודית, והדבר ניכר גם ב"אח ואחות", שבלי קשר לכך הוא אחד מסרטיו הטובים ביותר, ומספק חווית צפייה מסעירה ומרגשת.
דפלשן שיתף פעולה עם קוטיאר עוד ב-1996, כשהייתה בתחילת שנות העשרים לחייה ועשתה את אחת מתפקידיה הראשונים בסרטו "My Sex Life... or How I Got into an Argument". לפני כמה שנים הם איחדו כוחות ב"הרוחות של ישמעאל" ועכשיו הם מתאחדים שוב.
"אני אוהבת במאים שעובדים שוב ושוב עם אותם שחקנים ושחקניות. זה מרתק בעיני", היא אומרת. "אני גם אוהבת במאים שלא סתם רוצים לספר סיפור, אלא פשוט חייבים לעשות את זה. ארנו מלא תשוקה. מבחינתו, לעשות סרטים זה הכרח, והוא עושה אותם בדרכו המיוחדת. יש לו שפה משל עצמו".
קוטיאר שיתפה פעולה גם עם במאים מוכרים יותר - למשל "התחלה" ו"עלייתו של האביר האפל" של כריסטופר נולאן. לאחרונה ראינו אותה בסדרה "Extrapolations", והיא מהשחקניות הצרפתיות היחידות בשנים האחרונות שהצליחו לטפח קריירה הוליוודית יציבה.
"היום אני יכולה לדבר אנגלית לא רע, אבל כשהתחלתי את הקריירה הבינלאומית, לא היה לי אוצר מילים מלא", היא אומרת על כך. "זה היה לא נעים. הרגשתי שאני לא שולטת בניואנסים ולא יכולה לבטא את עצמי - הרגשתי כמו ילדה".
מה היה האתגר הכי גדול בתפקיד הזה?
"למצוא את האנושיות באישה שמלאה בכל כך הרבה כעס וזעם. היא עושה דברים שאני לא יכולה להבין, אבל לא שפטתי אותה. ארנו אמר לי רק דבר אחד לגבי הדמות הזו - 'בבקשה תצילי אותה', ואני מסכימה שזו אישה שזקוקה לגלגל הצלה".