עשרה קבין של חוסר טעם ירדו לעולם, ותשעה לקחו סבבי הלחימה העונתיים בדרום. הריטואל האלים הזה, החוזר על עצמו שוב ושוב, כולל חילופי מהלומות עם מחיר כבד, מנומק תמיד באולפנים על ידי דוברי צה"ל לסוגיהם כפעולה לשיקום ההרתעה, אך זו - מי היה מאמין - לעולם אינה משתקמת עד המבצע הבא, כעבור שנה או שנתיים. ושוב אנחנו כאן. מחכים למשיח או למטח, מה שיבוא קודם. התרגלנו.
כך קמה מדינת ישראל אתמול למבצע בעל השם המטופש "מגן וחץ", שנפתח בהרג סימולטני של שלושה טרוריסטים בכירים ועוד עשרה אזרחים פלסטינים חפים מפשע, בהם, לפי פרסומים, כמה וכמה ילדים ונערים. אחת מהן היא ילדה בת 4. אחר הוא ילד בן 8.
מאז דממה: התגובה עוד לא הגיעה, אך לאיש אין ספק שהיא תבוא, ומאות אלפי אזרחים במעגל האש, שחייהם נכנסו להקפאה, ממתינים לטילים.
התקשורת הישראלית נכנסה בזריזות ובקלילות לנוהל קרב עם גל פתוח ופאנלים אינסופיים. אך היות שאין שום דבר מפתיע במתרחש וכל השלבים ידועים מראש, האווירה אתמול באולפנים הייתה כמעט קלילה, וכללה לא מעט חיוכים ואפילו צחקוקים - כאילו אנחנו לא תקועים עמוק בתוך טרגדיה שלא נגמרת. זה אולי הדבר שמבדיל את "מגן וחץ" מקודמיו: מפגן הקהות.
רצף של כתבים צבאיים ופוליטיים, ביטחוניסטים לשעברים ופוליטיקאים ברמת זוטרות משתנה מברכים. "מבחינת צה"ל ושב"כ אין יותר טוב מזה", אומר אחד. "הישג התקפי ענק", משיב אחר. "התושבים מרוצים ממה שהיה", נשבע כתב בדרום. "פעולה כירורגית ומדויקת", מתרגש מרואיין. מילים כמו "מרשים", "מחמאות" ו"שאפו" נשמעות, שלא לדבר על ההתרגשות של הגנרלים הפנסיונרים המברברים את עצמם לדעת מהרמה של המודיעין והביצוע.
איזו חגיגה מנותקת ומכוערת, שכל כולה אדישות ושיוויון נפש. "פעולה כירורגית"?עשרה חפים מפשע מתו. "הישג התקפי ענק"? אלפי ישראלים נמלטים הרחק מבתיהם ומעבודתם. "התושבים מרוצים"? עלייה דרמטית בפנייה לסיוע נפשי לנט"ל וער"ן. באמת באמת "אין יותר טוב מזה"?
נחזור אל ההרוגים הפלסטינים, שנדחקו לקצת הדיווחים בהערות אגב, אם בכלל זכו לתשומת לב - הרבה פחות מהמתחתנים שנאלצו לדחות, ההתפייטות מהמאמץ המודיעיני או הוויכוח הבלתי מעניין עם האגף הקיצוני של הקואליציה. ראוי לציין לטובה את הכתבה בנושא של נורית יוחנן במהדורה של כאן 11, שהייתה באופן בלתי נתפס יחידה מסוגה בטלוויזיה הישראלית. אפילו בחדשות 13, שם עוררה כותרת בנושא סערה רבתי בשל המסגור, הסוגיה כמעט ולא עלתה בשידור עצמו.
הזעם סביב הכותרת ההיא הוכיח את האמת העגומה: בישראל לוקחים הרבה יותר קשה כותרת במהדורה מאשר עשרה הרוגים חפים מפשע.