השבוע צוין בארצות הברית יום האם, וכיאה לאמריקה, אין אף מותג מסחרי שיפספס את ההזדמנות להרוויח עוד כמה דולרים באמתלה חגיגית. גם בנטפליקס אירגנו מתנה מיוחדת לאמהות וילדיהם, במידה ואתם משפחה שאוהבת לראות את ג'ניפר לופז מפוצצת דברים. "האימא" הוא סרט אקשן עם נגיעות דרמטיות, כשהתירוץ האקטואלי הוא העובדה שגיבורת האקשן הקשוחה והמרוחקת בגילומה של לופז היא גם אמא לנערה בת 12, שגדלה הרחק ממנה אבל עכשיו זקוקה לעזרתה הדחופה. ספוילר: זו עזרה מהסוג שמתניע עלילות של סרטים בכיכובו של ליאם ניסן.
לופז מגלמת דמות חסרת שם, חיילת משוחררת שהסתבכה רומנטית ועסקית עם שני פושעי-על מסוכנים. אחד מהם, בגילומו של ג'וזף פיינס ("סיפורה של שפחה"), הוא אדריאן לובל, שניצל את שירותו הצבאי במזרח התיכון כדי להתניע עסקאות מפוקפקות ברחבי העולם. השני, המגולם בידי גאל גרסיה ברנל, הוא הקטור אלוורז, סוכן נשק קובני אותו מנסה הגיבורה לגייס לשיתוף פעולה רווחי במיוחד איתה ועם לובל. רגע אחרי שהיא מגלה שהיא בהריון, היא גם מגלה על פשע בלתי נסלח במיוחד שהשניים רקמו, ומחליטה לבגוד בשניהם ולשתף פעולה עם רשויות החוק. אחרי תקרית אלימה וקשה, הגיבורה מביאה לעולם בת חמודה, אבל נאלצת למסור אותה לאימוץ כדי להגן עליה מעולם הפשע האכזר. על כן, הבת זואי גדלה בשלווה עם משפחת אומנה סימפטית, בעוד האם מסתתרת באזור כפרי מבודד ומקבלת עדכונים על גורלה מהסוכן קרוז (עומארי הארדוויק).
12 שנים חולפות וזואי (לוסי פאז) התבגרה להיות נערה שמחה ונחמדה. ואולם, יום בהיר אחד, מוזעקת הגיבורה אל העיר בה מתגוררת בתה בעקבות התרעה על סכנה לצאצאית, ואכן, תוך זמן קצר זואי נחטפת כשהסוכן קרוז ואמה בעקבותיה. מכאן והלאה העלילה לוקחת כיוון מעט שונה - אם החלק הראשון כלל מעט דיאלוגים והרבה מבטים נוגים של ג'ניפר לופז, המשך הסרט מבוסס כולו על הדינמיקה בין הגיבורה לבתה, הזרות לגמרי זו לזו, כשהקליק ביניהן רחוק מלהיות מיידי.
זואי, כמו כל ילדה שגדלה בבית אוהב להורים בעלי אמצעים, לא בדיוק רגילה לזה שעבריינים מסוכנים מנסים לרצוח אותה או להתעלל בה. היא מבינה במהרה שהאישה שהגיעה להציל אותה היא אמה הביולוגית, אבל האם מסרבת להודות בכך בעצמה.
לאמא אין שם משלה כי, כפי שאנחנו מגלים בשלב מסוים, מטרת חייה היחידה היא להגן על הבת שלה. זה אומר לעזור לה לשרוד - והישרדות היא משהו שהיא מבינה היטב. היא צלפית מצוינת, מאלתרת בקלות חומרי נפץ וערוכה להתמודד עם כל תרחיש, בטבע או בקרב. עם רגשות, לעומת זאת, היא לא טובה באותה המידה, וזואי לא בדיוק בקטע - הסיטואציה האלימה מלחיצה אותה והיא רגילה לאהבה קשוחה הרבה פחות, כזו שהאישה שלצידה לא יודעת להעניק לה.
ז'אנר האקשן כבר מזמן התרחב מעבר לקולנוע הוליוודי קליל של שעה וחצי, וגם "האימא" כנראה מנסה להיות משהו בין "ג'ון וויק" ו"חטופה" ולשלב סצנות אקשן מושקעות עם קצת רגשות והומור יבש. ואכן יש כאן אקשן והרבה, דם, אש ותמרות עשן בלוקיישנים מגוונים, לפעמים בזמן שלובל או אלוורז אומרים משהו מניפולטיבי. עם זאת, האלמנט שעובד הכי טוב בסרט הוא לאו דווקא האקשן אלא הדינמיקה בין לופז ופאז. השוני הניכר של הבת מהמציאות האפלה שבה חיה אמה שלה הופכת אותה למשב רוח רענן בסיפור מלודרמטי למדי שזז יותר מדי מהר ואז יותר מדי לאט. פאז גם מספקת את ההופעה הכי טובה בסרט, והדמות שלה מעצבנת ומפונקת כשצריך אבל גם מעוררת הזדהות, פשוט כי האדם היחיד בסביבה שמתנהג באופן נורמלי. הפער הזה בינה לבין שאר הקאסט גם מקליל את האווירה ומכניס לקלחת נגיעה קומית מאוד נחוצה.
כשזואי לא נמצאת על המסך הדברים עובדים פחות טוב. שני הנבלים הם פחות או יותר אותה הדמות, וגם הקשר שלהם עם האהובה הבוגדנית מהעבר קצת דומה מדי. הם מזלזלים בה, כועסים עליה, מאיימים לפגוע בה ובזואי ויש שם גם סאבטקסט מיני וגם קצת אובר אקטינג, שלא יחסר. לופז נותנת הופעה סבירה שמסתמכת בעיקר על היכולות הפיזיות שלה, ואכן, בכל הנוגע לכוריאוגרפיית קרבות היא ממש טובה. היא סוחבת לא רע גם בסצנות הדרמטיות, אבל הן באמת מטופשות מדי בשביל להיות כל דבר מלבד אמצעי לקידום העלילה.
האכזבה העיקרית בכל הסיפור הזה היא זהותה של הבמאית - ניקי קארו. לפני שני עשורים קארו הייתה קול מבטיח עם סרטים כמו "לרכב על הלוויתן" ו"ארץ קרה", סיפורים יפים על נשים שהעולם סביבן מסרב להכיר בהן ובצרכים שלהן ומתעקשות בכל זאת לתפוס את מקומן. אחרי עשור מחוץ לתעשייה היא חזרה לביים ב-2015, והסרטים האחרונים שיצאו תחת ידיה, "אשתו של שומר גן החיות" הבינוני והרימייק חסר הנשמה של "מולאן", לא בדיוק עוררו עניין לקראת הסרט הבא שלה.
ואכן, בסופו של דבר קיבלנו מותחן אקשן גנרי של נטפליקס מהסוג שעולה ונשכח בספריית הסטרימינג אחת לכמה שבועות. זה לא סרט נוראי - וקארו מנסה פה ושם ליצור רגעים קולנועיים עם ייחוד ויצירתיות כלשהם - אבל התוצאה זניחה ברמה ששכחתי את רוב איפיוני הדמויות יום אחרי הצפייה. אבל נו, אם לוסי פאז תהפוך בהמשך לכוכבת ענק, תהיה לנו הזכות להשוויץ שחיבבנו אותה לפני ההצלחה.