העלילה מטומטמת, אבל גם הסרט העשירי של "מהיר ועצבני" מציג קולנוע גדול ומרשים

• סליחה על הספוילרים, אבל בבואכם לצפות בסרט חדש בסדרת "מהיר ועצבני", יש כמה כללי ברזל שכדאי שתפנימו מראש:
• 1. מכונית היא הדבר הכי שימושי בעולם ואת היכולות שלה מגביל רק הדימיון האנושי.
• 2. חוקי הפיזיקה לא רלוונטיים, גם לא חוקי ההיגיון.
• 3. אנשים חוזרים מהמתים כל הזמן, גם אם בפעם האחרונה שראינו אותם הם נפגעו בתאונת דרכים שהסתיימה בפיצוץ ענקי, וזה נורמלי לגמרי.
• 4. רומן פירס מעצבן.
• 5. לפעמים אנשים רעים שניסו / הצליחו להרוג את הגיבורים - יצטרפו לחבורה מהרגע להרגע, פשוט ככה.
• סדרת "מהיר ועצבני" היא יותר מאשר סדרת סרטים על אנשים שיודעים לנהוג ממש טוב - היא תופעה תרבותית חד פעמית ומוזרה לגמרי. שלושת הסרטים הראשונים בסדרה היו רגילים למדי ולא נראו כמו משהו שיצדיק כל כך הרבה סרטי המשך, אבל בסרט הרביעי הגיע הטוויסט והסדרה התחילה את לידתה המחודשת כסדרת אקשן קיצונית, מטורללת וחסרת עכבות לחלוטין. דום טורטו וחבורתו כבר מזמן לא שודדים חבילות של נגני DVD ומשתעשעים במירוצי מכוניות מאולתרים ברחוב. החבורה, המכונה "המשפחה" בכל הזדמנות, הפכה לקבוצה של פושעי על שמסתבכים עם אימפריות פשיעה. אחר כך הם עברו לצד של הטובים והובילו משימות משוגעות עם השפעה כלל עולמית במסגרת עבודתם עבור סוכנות סודית כלשהי, שעזרה לנקות את שמם ואת המוניטין שלהם אחרי שנים בעולם הפשע. ואחרי כל זה, עדיין נשאר להם זמן למירוצי מכוניות מזדמנים ולמסיבות ברביקיו משפחתיות.

הסרט העשירי בסדרה הוא "תחילת סוף הדרך", כפי שהגדיר זאת וין דיזל. ברוח "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"סוף המשחק", פרק הסיום פוצל בין הסרט העשירי וה-11, כאשר "מהיר ועצבני 10" לוחץ בכל הכוח על הדרמה והסכנה ומשאיר את הצופים בסיום עם הרבה שאלות פתוחות. זה היה יכול לבאס כמה צופים אם העלילה לא הייתה הדבר הכי פחות חשוב בסרטים האלה. אנקדוטה רלוונטית: החבורה שישבה לידי באולם הקולנוע בהחלט לא זכרה את הפרקים הקודמים, והשמיעה קריאות בלבול ותדהמה בכל פעם שדמות כלשהי הופיעה על המסך ("ממתי היא פה?", "מי זה?", "הוא לא מת?" וכן הלאה). ועדיין, כשדום טורטו התנגש במנוף עם המכונית שלו כדי להסית פצצה ענקית ממסלולה, הם צחקו בקול רם. עם כל הכבוד ל"משפחה" ולהיסטוריה המורכבת שלא לצורך של הסדרה הזאת, הצופים באים בשביל לראות שטויות מהסוג הזה.

בצדק, אגב - העלילה פה קיימת רק בשביל לשרת את הצרכים הספציפיים של הסרט, יהיה זה הליהוק או סצנת האקשן המופרכת הבאה. אלה לא סרטים חכמים או מעודנים במיוחד, אבל זה לפחות קולנוע גדול ומרשים. הסרטים האלה מספקים רגעים קולנועיים מופרעים ואיקונים מהסוג שקשה לשכוח, כמעט באותה המידה שקשה לזכור מה קרה באיזה פרק. זאת סדרה שבה מכוניות צריכות רק התאמה קלה כדי לטוס לחלל, קופצות בין גורדי שחקים בדובאי או נאבקות בצוללת גרעינית על הקרח, אז מה הפלא שבסרט החדש דום טורטו נוחת ישר לכביש מתוך מטוס כאילו זה שום דבר?

ובכל זאת, העלילה: דום ולטי (וין דיזל ומישל רודריגז) מגדלים בשלווה את בנם החמוד בריאן, שאמו הביולוגית הייתה אלנה, האקסית המנוחה של דום. ערב אחד מופיעה בביתם סייפר (שרליז ת'רון), הנבלית שחטפה ורצחה את אלנה בסרט השמיני בסדרה, ומודיעה להם שנבל חדש ואפילו יותר מרושע ממנה רוצה להרוס לדום את החיים. הפעם מדובר בדנטה (ג'ייסון ממואה), בנו הפסיכופת של פושע ברזילאי שדום הרס את חייו באחד הסרטים הקודמים, ונחוש לגרום לו סבל במידה שווה כנקמה.
דנטה הוא נבל מהסוג שאתם כבר מכירים מסרטי דיסני של שנות התשעים - מאיים, עוצמתי ונטול מוסר, אבל גם כיפי ומצחיק, מסתובב עם לק צבעוני בציפורניים, אומר דברים כמו "זה קצת מאזן את האווירה הגברית פה" ומפלרטט עם הגיבור בלי הפסקה. באנגלית קוראים לזה Queer Coded. קצת מבאס שעד שמגיעה דמות כזו לסדרה מדובר בנבל הגדול מכולם ששואף להשחית את ערכי המשפחה של הגיבורים הנוצרים הטובים (לדום יש צלב ענקי על החזה ואחת הסכנות בסרט היא השמדת הוותיקן). ומצד שני: עד שיש פה רשע שהוא לא ברון סמים או מאסטרמיינד עם מזימת סייבר משעממת - מי אנחנו שנתלונן.

זאת ועוד, ניכר שממואה נהנה בטירוף לשחק את הדמות הזו, שעושה פחות או יותר מה שבא לה ושוברת את הרצינות התהומית שבה דמויות אחרות לוקחות את העלילה המטומטמת של חייהן. בכלל, זה סרט שאוהב להזכיר לנו כמה הוא חלק מהבדיחה - הוא אפילו כולל סצנת תדרוך שצוחקת על השינוי שעברו הדמויות מהסרט הראשון ועד היום, מציינת כמה מהרגעים הקיצוניים ביותר בסדרה ומסכמת ב"אם אפשר לעשות את זה עם מכונית, הם עשו את זה".

אם לשפוט רק לפי המדד שקבעו סרטי הסדרה עצמם, "מהיר ועצבני 10" טוב יותר מקודמו בסדרה אבל לא מתעלה על סרטים 7-5, שהעניקו לסדרה את החותמת "כל כך מטופש שזה מדהים" שבו היא אוחזת עד היום. הוא ארוך מדי ומסתמך מדי על עלילות ודמויות מהעבר, וקשה להגיד שהוא מנצל היטב את כל המשתתפים בו (למי אכפת מה קורה לרומן, ראמזי וטאג'?!), אבל עדיין מעביר את הזמן בכיף בלי לשעמם.

לצד ממואה, המצטיינים בקאסט הם ת'רון, רודריגז וג'ון סינה, כל אחד מהם מחויב לדמות המוגבלת למדי שקיבל מספיק כדי לשכנע אותנו שמדובר באנשים (כמעט) הגיוניים. וין דיזל מעולם לא הפגין כישורי משחק מרשימים בסדרה הזו וגם כאן הוא בעיקר נוהם על אנשים, למשל על אחותה שבורת הלב של אלנה (דניאלה מלשיור) או על הסוכנת החדשה (ברי לרסון) שמנסה לעזור לדום להביס את דנטה. בין המצטרפים החדשים והופעות האורח תמצאו גם את ריטה מורנו, פיט דווידסון ואת מדו ווקר, בתו של כוכב הסדרה פול ווקר שנהרג בתאונת דרכים לפני כמעט עשור. דמותו שרדה את אירועי הסדרה ורק עברה הרחק הרחק ל"מקום בטוח" כלשהו, ואפשר לקוות שבפרק האחרון בסדרה איש לא יתפתה לנסות לתעל אפקט כלשהו כדי להחזיר גם אותו לסיבוב אחרון.

ונסיים גם עם ספוילר שאולי כבר קראתם במקום אחר על דמות אחת שכן חזרה לסיבוב אחרון - ג'יזל ישר, דמותה של גל גדות שהקריבה את עצמה בסוף הסרט השישי כדי להציל את אהובה האן (שמאז הספיק למות ולחזור לחיים בעצמו). אבל אל תאמינו לכותרות המרשימות - גדות מופיעה בסרט לבערך שלוש שניות, כטיזר לקראת הסרט הבא.