ארבע הערות קצרות על "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל", הפרק החמישי בסדרת "אינדיאנה ג'ונס", שערך בסוף השבוע את הבכורה העולמית שלו בפסטיבל קאן ויעלה בארץ וברחבי העולם בסוף החודש הבא.
1.
השמועה על כך שהקולנוע מת לא הגיעה לריביירה. הפסטיבל נפתח ביום שלישי ואין בו רגע דל. התורים ארוכים מתמיד, הגישה להקרנות כמעט בלתי אפשרית וכרטיסים הם מצרך מבוקש כמו רול-אפס. ההקרנות המבוקשות ביותר היו של "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל", שלבקשת אולפני דיסני הוקרן פעמיים בלבד - אתמול בלילה והיום בבוקר. רבים נותרו בחוץ, עומדים על המדרכה ומתחננים לכרטיס. למזלי, זכיתי להיות בין מי שקיבלו גישה לסרט וצפו בו ראשונים, חודש לפני שיעלה בהפצה מסחרית רחבה בארץ וברחבי העולם, וינסה להפוך ל"אהבה בשחקים: מאווריק" של קיץ 2023 - סרט המשך שרוכב על גלי הנוסטלגיה כדי לשבור קופות בימינו.
2.
הסערה היתה מטאפורית אבל גם ממשית - מאי הוא חודש גשום בקאן, ממטרים חיכו למי שנכנס ויצא מההקרנה, וחוץ מרואי החשבון של דיסני, מוכרי המטריות היו האנשים הכי מאושרים בריביירה. אך הדבר החשוב ביותר, ההקרנה עצמה, התנהלה על מי מנוחות. הפרמיירה הרשמית הסתכמה בחמש דקות בלבד של מחיאות כפיים - נתון פושר בסטנדרטים של הפסטיבל. הקרנת העיתונאים היתה פושרת עוד יותר. התרועות היו קצובות, וחמור מכך: הקהל כמעט לא צחק לאורך הדרך. אחת הסיבות שסדרת "אינדיאנה ג'ונס" הפכה להצלחה כל כך גדולה היתה האיכות הקומית שלה, אבל הסרט הזה פשוט לא מצחיק. יש בו לכל היותר שלוש או ארבע בדיחות מצחיקות בקושי.
3.
בהמשך לכך, רוב הביקורות הראשונות על הסרט בינוניות ומטה. זה די צפוי, כי הוא מטרה קלה. גם בגלל שהוא מגיע 42 שנה אחרי הפרק הראשון בסדרה וכעשור וחצי אחרי הפרק הרביעי והאחרון עד כה; גם כי זה הסרט הראשון בסדרה אותו לא ביים סטיבן ספילברג - מאחורי המצלמה עמד ג'יימס מנגולד, במאי לא מוערך דיו שהיה חתום בעבר על "לוגאן", בין השאר; וגם כי מה קל יותר מאשר לזלזל בסרטי המשך כאלה, לבטל אותם כמיותרים, ולנבוח מול השיירה שתלך לצפות בהם ולהפוך אותם לשוברי קופות עצומים.
ובכן, לא אצטרף למקהלה, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" הוא בעיני סבבה לגמרי - אכן, לא מצחיק, אבל כיפי ומרגש, ויש בו שלל מעלות.
העלילה בשני משפטים, ובלי ספוילרים: הפעם, תקופת ההתרחשות היא בין 1939 לשנות השישים. אינדיאנה ג'ונס, שוב בגילומו של הריסון פורד, חובר הפעם לצעירה שהוא היה הסנדק שלה, ומתברר כי גם לה יש זיקה לארכיאולוגיה. מגלמת אותה שחקנית חיזוק חדשה בסדרה, בגילומה של פיבי וולר-ברידג', יוצרת "פליבאג", אחד הסדרות הטובות אי פעם. יחד הם יוצאים להילחם בנאצים, אלא מי, ולמנוע מהם להשתלט על עתיקות שיעניקו להם את הכוח לשנות את ההיסטוריה.
כמו בפרקים הקודמים בסדרה, גם הפעם עומדות במרכז דינמיקות משפחתיות. הטוויסט הוא שהפעם לא מדובר בעניינים של אינדי מול אבא שלו, אלא מול הבן שלו, ומי שסוגרת מעגלים עם אביה היא הדמות החדשה. יש גם כמה סגירות מעגלים נוספות, ויש כמובן גם את סגירת המעגל של הקהל, שהרבה ממנו גדל על הסרטים הראשונים בסדרה. בגלל כל אלה, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" הוא חוויה מרגשת. לא אתבייש לספר שהזלתי דמעה - אחת בלבד, אבל הזלתי.
בצד זאת, הסרט מספק גם חווית צפייה כיפית. ג'יימס מנגולד הוא לא סטיבן ספילברג, ואין כאן סצינות שיותירו אתכם פעורי פה, אבל הוא בהחלט הולך ומשתפר ומגיע לשיא עם סיומת מוחצת ומספקת.
את האיש הרע מגלם השחקן הדני מאס מיקלסן, מי שזכה לפני עשור בפרס השחקן בפסטיבל קאן על תפקידו המצוין ב"הניצוד", והוא רע במובן הטוב של המילה. כרגיל בסדרה, מדובר בנבל נאצי, והמזימה שלו כאן לא גנרית אלא מצמררת, בטח בעיניים יהודיות.
כדי לגבור עליו, אינדי ובת הסנדקות שלו ייאלצו לגייס את כל הידע שלהם, וכך הסרט הופך לשיר הלל לארכיאולוגיה, לסקרנות אינטלקטואלית, ליכולת להפנים תהליכים היסטוריים ולהיסטוריה עצמה, וכל מה שהיא יכולה ללמד אותנו. בסופו של דבר, הגיבור האמיתי כאן הוא לא אינדיאנה ג'ונס, אלא דמות היסטורית שלא אחשוף את שמה, אבל אגיד שהיא סמל לכל מה שיפה במוח האנושי.
4.
מיד אחרי ההקרנה, התקיימה מסיבת העיתונאים הרשמית של הסרט. כרגיל במעמדים של הסרט, היא היתה דיפלומטית ורדומה למדי, והתעוררה לחיים רק כשעמיתתי האוסטרלית הלן ברלו אמרה להריסון
פורד שגם בגילו, הוא עדיין לוהט.
בתגובה לכך, ענה השחקן: "תראי, בורכתי בגוף הזה. תודה ששמת לב".
פורד יחגוג בעוד חודשיים יום הולדת 81, והתייחס גם לגילו. "אני לא מסתכל אחורה ואומר 'הלוואי שהייתי הבחור הזה שוב'. אני שמח עם הגיל שלי", הצהיר. "יש אנשים שלא מגיעים לגיל הזה, אבל אני עדיין עובד".