אייל גולן מילא אמש בפעם השנייה בסוף שבוע אחד את אצטדיון בלומפילד ב-30 אלף מעריצים והוכיח שוב שבכל הנוגע לגודל, אין לו מתחרים במוזיקה הישראלית. נכון, אחרים הופיעו בפארק הירקון ובסמי עופר בחיפה ומכרו כרטיסים רבים לסדרות של מופעים באמפי ראשל"צ, אבל מדובר על פי רוב בהבלחות חד פעמיות. גולן הוא כיום האמן היחידי בישראל שמסוגל לייצר שני אירועים בבלומפילד מדי קיץ ולמלא אותם, מה שלא יפחית, אגב, את התיאבון של הקהל שלו בכל הנוגע להזמנות להופעות בחתונות ואירועים פרטיים אחרים. גולן הוא היחידי (פרט, אולי, לשלמה ארצי) שמאסות גדולות כאלה של קהל ממשיכות ללכת אחריו לאורך שנים ארוכות בטוב וברע, לא משנה מה יגידו עליו ומה יתפרסם אודותיו בתקשורת.
וכיאה לאצטדיון רב הנפח, זה היה מופע בסדר גודל עצום, יקר, מושקע, מנקר עיניים, בסגנון לאס וגאס. גולן עלה לבמה מלווה בתזמורת הסימפונית של ירושלים, בלהקת הנגנים שלו בהרכבה המקסימלי, בהרכב בוזוקאים שכלל נגן שהוטס במיוחד מיוון ואת מיטב הבוזוקאים המקומיים, בלהקת רקדנים צבעונית ובלהקת ילדים שהצטרפה להמנון "מנגינה". את מסכת ההפתעות האמנותיות השלימו ילדיו, אלין וליאם, ששרו כל אחד שיר והצטרפו לאביהם בביצוע ל"כשאחר", השיר שנכתב אחרי גירושיו מאמם, אילנית לוי, שפניה הנרגשים הופיעו על המסך בזמן שירת בתה. מאחורי גולן נבנו מסכי ענק ברוחב של כ-100 מטרים, הגדולים ביותר שנראו בישראל, כשבתוכם מסכי אורך שהקרינו את תמונתו, למרגלות הבמה הבעירו להביורים שוב ושוב תמרות אש, תותחי עשן פלטו עמודי ענן גבוהים, זיקוקין די נור התפוצצו בשמיים וקונפטי משלושה סוגים מילא את החלל.
אם הייתה למוזיקה הישראלית נבחרת כדורגל, אין ספק שגולן היה הקפטן שלה. האהבה לספורט הפופולרי היא חלק מהאישיות הציבורית שלו מתחילת הקריירה. לכן טבעי בשבילו להעלות לבמה את הגביע שבו זכתה קבוצתו האהודה בית"ר ירושלים רק לאחרונה. טבעי בשבילו לעדכן את הקהל תוך כדי המופע בתוצאות המשחק של נבחרת הנוער מול נבחרת ברזיל במונדיאליטו בארגנטינה, שהתקיים במקביל למופע, ולסחוף את המעריצים לקריאות קצובות "אל אל ישראל". הוא עצמו עודכן באופן שוטף באוזנייה, תוך כדי שהוא שר, ודיווח לקהל כל אימת שהנבחרת הבקיעה שער, "כמו בשירים ושערים", לדבריו. מרוב התלהבות הוא עדכן, ממש באמצע ביצוע ללהיט הענק "הוזה אותך מולי", שהנבחרת עלתה לפער של 4:2, תוצאה שגויה, שנבעה ככל הנראה מכך שחניכיו של אופיר חיים החמיצו שתי בעיטות מ-11 מטר. כמעין פיצוי, עלה לבמה לחבק אותו חיים רביבו הגדול, חבר ואביו של רוי רביבו, חבר סגל הנבחרת.
לא פחות מ-55 שירים (כן, ספרתי) בוצעו אמש בבלומפילד, במופע שנמשך שעתיים וחצי. מדובר בכמות עצומה של שירים - מדהים, אגב, שהוא מצליח לזכור איך שרים את כולם, גם אם המילים מופיעות עבורו על פרומפטרים - שמיעוטם זכו להישמע באורכם המלא. נכון, בז'אנר הים תיכוני רווחה מאז ומתמיד שיטת המחרוזות, שנועדה לדחוס כמה שירים לקטע סוחף אחד, קצבי או שקט. אלא שגולן והמפיק המוזיקלי גיא דאן הרחיבו במופע הזה את המגמה, ויצרו ביצועים קצרים וקצרצרים למרבית שירי המופע. להיטי ענק, כמו "נגעת לי בלב", "הלב על השולחן", "צליל מיתר", "תבואי היום", "מנגנת את חיי" ו"מציאות אחרת", שאמנים אחרים היו חוגגים עליהם בביצועים מורחבים כדי להתענג עליהם עם הקהל, זכו לביצועים חלקיים שנמשכו בין דקה לשתיים, כלומר מסמנים וי וממשיכים הלאה לשיר הבא. בלדות של ארבע דקות צומצמו לשתיים וחצי, שירים רבים במופע נמשכו בין דקה וחצי לדקה ושלושה רבעים.
המטרה של דחיסת השירים הזו היא להספיק ולגעת בכמה שיותר חומרים ולתת לקהל טעימות בזמן מוגבל מכמה שיותר שירים שהוא אוהב, כדי למנוע מצב שמעריצים יוצאים מהמופע ומתלוננים על להיטים גדולים שגולן לא ביצע. הרי לגולן יש מאה להיטים גדולים, שכדי לשיר את כולם הוא צריך להופיע עשר שעות. וכל זה היה נכון אם הוא היה שר אמש באמת את המיטב שלו, ולא משאיר בחוץ להיטי ענק כמו "מי שמאמין לא מפחד", "כשאת איתו", "שישי בצהרים", "ימים יגידו" , "כל החלומות" ו"כמה ימים".
התוצאה של דחיסת השירים הזו היא שמרוב עצים לא רואים את היער. מרוב ששיר רודף שיר רודף שיר, במטרה לשמור את סף הריגוש גבוה כל הזמן, מתפספס העונג של הנאה משיר מעולה מתחילתו ועד סופו. ויש לגולן שירים מצוינים שראויים לכבוד הזה. מהבחינה הזו, יהיו שיאמרו שהמופע הזה הוא קצת בבחינת תפסת מרובה לא תפסת.
אבל כל זה לא משנה את העובדה שמבחינה טכנית, אייל גולן הוא הזמר הטוב ביותר שאי פעם היה כאן. העוצמה, הדיוק, המנעד, הסלסול, יכולת הפקת הטון מהגרון, היכולת לסמר את שערות הידיים עם הצליל החודר. מדובר בזמר שמקליט בטייק ראשון באולפן את מרבית השירים שלו. הטייק השני הוא בדרך כלל עבור השקט הנפשי של המפיק המוזיקלי, ובדרך כלל בסוף משתמשים בראשון. זמר שנגנים מכוונים את הכלים שלהם לפי הגרון שלו.
כיאה למעמדו כזמר כל-ישראלי וחלק מהזרם המרכזי, גולן לא שכח לציין סמוך לתחילת המופע את שלושת החיילים שנהרגו אתמול, הקדיש לזכרם שיר והתפלל לשלום חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. זמר לאומי עד הסוף.
בשנים האחרונות הצליח גולן, למרות הכל, לשמר את מקומו בשפיץ של ההצלחה המקומית. הוא חולק את הפסגה הזאת עם שמות כמו עומר אדם, עידן רייכל, חנן בן ארי ושלמה ארצי. צמד המופעים בבלומפילד בסוף השבוע האחרון מחזקים את מעמדו האיתן, ולצד האלבום החדש והמצליח "2023" משמרים אותו בטופ הישראלי.