היומון הצרפתי ליברסיון פרסם בסוף השבוע ריאיון מקיף ונדיר עם קוונטין טרנטינו, בו הבמאי התייחס גם לחייו בישראל. השיחה עצמה התקיימה לפני כמה שבועות בפסטיבל קאן, בו הקולנוען היה אורח כבוד. בריביירה הצרפתית יש אוכלוסיה יהודית גדולה. לדברי העיתון, עוברי אורח שנתקלו בו בזמן השיחה שאלו אותו על החיים ועל המיסוי בארץ והוא חתם את השיחה באמירה "אני אוהב להיות אמריקאי" ("I like being American").
לאחר מכן, המראיין גיום ז'נדרון שאל אותו על כך. לדבריו, טרנטינו אמר כי בגלל שהוא לא דובר את השפה (עברית), הוא חי בתוך הבועה של עצמו, מנותק מן התרבות הישראלית.
מעבר לכך, טרנטינו התייחס בריאיון גם לפרישתו הקרבה מעשייה קולנועית. סרטו העשירי, עליו הוא עובד כעת, יהיה שירת הברבור שלו. הקולנוען כבר הסביר בעבר מדוע לא ימשיך לביים, אבל הרחיב על כך בהזדמנות הזו - "באופן כללי, אם שואלים אותי למה אני מתכנן לפרוש, אני עונה שבמאים לא משתפרים כשהם מזדקנים. מעל הכל, זו תשובה קלה מבחינתי, כי בכנות, אני לא רוצה לחלוק עם העולם את תשע הסיבות האחרות לפרישה שלי - זה לא עניינו של אף אחד. בסופו של דבר, נתתי שלושים שנה מחיי לקולנוע. נתתי את כל מה שהיה לי".
"אהבתי כל רגע, אבל נתתי הכל", המשיך. "אני רוצה לפרוש בלתי מנוצח. אומרים לי שאני לא יכול לעזוב בתנאים שלי, אבל זה בדיוק מה שאני עושה. כך יתאפשר גם לי להתרכז בכתיבת ספרים. היתרון בכתיבה ספרותית, זה שברגע שאתה מסיים לכתוב ספרים - זהו, זה נגמר. כשאתה מסיים לכתוב תסריט, העבודה רק מתחילה".
טרנטינו הוכיח את כישרונו הספרותי בספר הפרוזה שלו, "היו זמנים בהוליווד", שיצא לאור גם בישראל לפני שנתיים (גילוי נאות: הייתי יועץ אקדמי לעריכת התרגום שלו). השנה פרסם ספר נוסף, והפעם מדובר באוסף מסות על קולנוע, "Cinema Speculation" שמו, שהיה להיט בארצות הברית וגם בצרפת, אך למרבה הצער לא תורגם לעברית.
נוסף לקלאסיקות משנות השבעים כמו "הארי המזוהם" ו"נהג מונית", אותן הוא משבח אך לעתים גם צולב, טרנטינו מקדיש בספר פרק למבקר קולנוע שהעריץ את כתיבתו - קווין תומאס. בהמשך לכך, סרטו החדש ייקרא "The Movie Critic", ויעסוק בעיתונאי שפועל בשנות השבעים. הצילומים אמורים להתחיל בסתיו הקרוב והסרט צפוי לצאת לאקרנים במהלך 2024.
טרנטינו החזיק פעם מביקורות קולנוע, אבל זה כבר לא המצב. "כיום, אני כבר לא מכיר אף מבקר או מבקרת", הצהיר. "זו אשמתי או אשמתם? מה שנשאר היום, זה שמות של אתרים - דדליין, סינמה בלנד....כשאומרים לי 'דווקא נשארו מבקרים טובים', אני שואל בלי טיפה של סרקזם 'מי?. נותנים לי כדוגמה את מנואלה דראגיס (מהניו יורק טיימס). אומרים שהיא מצוינת, אבל כשאני שואל מה הם שלושת הסרטים האחרונים שהיא אהבה ושלושת האחרונים שהיא שנאה, אף אחד לא יכול לענות, כי לאף אחד לא אכפת! אם יהיה עותק של הניו יורק טיימס על השולחן, הם יסתכלו בו, אבל זהו. בעבר, היו מבקרים שהכרתי היטב את הטעם ואת הסגנון שלהם. האמת העצובה היא שכיום, הקול של דרגיס ושל אחרים לא מספיק חשוב כדי שאקרא את דעתם על סרט כלשהו".
ומה דעתו על הקולנוע שנעשה בימינו? "הסרטים שאני דן בהם בספר יצאו לפני ארבעים שנה או יותר, וזה לא מקרי", הוסיף טרנטינו. "אני לא יכול לדבר על סרטים חדשים בצורה כזו. זה לא יהיה הוגן - מדובר בקולגות שלי. אם אקטול סרט שיצא לפני שבוע, זה כאילו שאקפוץ משיח עם פטיש כדי לתקוף את הבמאי".
עם זאת, טרנטינו הסכים להודות כי יצא בעשור האחרון סרט שעיצבן אותו, אבל סירב לחשוף את שמו. "הסרט היה גזעני. רציתי לתת אגרוף בפרצוף של הבמאי", אמר. "ככל שחשבתי על זה יותר, כך גם הבנתי יותר שזו הבעיה שלי. פאקינג בעיה שלי. אני עדיין חושב שזה סרט גזעני, אבל אני גם מבין שזה רק סרט".
ולסיום, סיפק טרנטינו גם תחזית פסימית לגבי עתידו של המסך הגדול. "אני אומר שאני פורש מעשייה קולנועית, אבל האם בכלל עוד יהיו סרטי קולנוע בעוד שבע-שמונה שנים? לא בטוח".