"חן תאכל את יוסי בלי מלח", אמרו אורחי החתונה. בואו נתפלל שזה אכן יקרה

הפעם, כך הכינו אותנו בעמוד של "חתונמי", ישודך קרוב או קרובת משפחה של מפורסם או מפורסמת, מאיזשהו תחום או תחומית. קודם כל, זה ממש מעורפל מדי בשביל לסקרן. זה דרגה אחת מתחת ללומר "הפרק משהו יקרה". ושתיים, למי אכפת? כל אחד מכיר מפורסם במדינה הזו, בו בזמן שאף מפורסם לא ממש מפורסם, חוץ מנועה קירל. אם נועה מגיעה לחתונמי, אני קונה כרטיס לחתונה. על השאר אין צורך לעדכן, בטח לא על אלי דריקס, שאני בהחלט מאמינה לו שהוא מנכ"ל מכבי תל אביב, אבל זה הדבר האחרון שמעניין את צופי וצופות "חתונמי", בקרב צמוד עם המונדיאל. במקום זה, נשמח לקרוא מכתבים ממפגשנו הראשון. אבל לפני זה, נסגור כמה קצוות פתוחים מהפרקים האחרונים:

1. החטא של שניר גבר-אלפא הוא לא המשפט "לא מספיק יפה" וגם לא זה שאיננו נמשך למור. מותר לא להימשך, אם כי מאתגר לתווך את זה, אפילו מאתגר עד מאוד. שניר גם לא נפל על משפט כזה או אחר, אלא על המכלול. ההתנהלות הכללית שלו - או של השתקפותו העגומה בריאליטי - מתנשאת, זחוחה ולא נעימה, עוד מלפני שנתקל בכלל בכלתו. הוא טיפוס באסה.

2. כל זה לא קשור, אגב, להיותו תימני, גם אם מתחשק לכם נורא להיתלות בו כדי לשחרר את כל השדים הגזעניים שלכם החוצה. מה זה הזלזול הזה? אדם עובד במשך כל חייו כדי להגיע לדרגת דוש מאסטר, לגמרי בכוחות עצמו, וככה אתם נוטלים ממנו את הקרדיט? לאורך חיי יצאתי עם תימנים, פולנים, רומנים, עיראקים, אפריקאים - ואני רוצה לומר לכם, כולם בלי יוצא מן הכלל היו זבל. כיום, מזה ארבע שנים אני חיה בזוגיות מלבלבת עם גבר ממוצא איראני, אבל אין זה אומר שבאותה מידה יכולתי לצאת עם שני מחתונמי עונה 4. זו לא היא, אני פשוט לא נמשכת לקטורות.

3. בהמשך לזה, כן, גם אני זועזעתי מבקשתה של מור שלא להשתדך לתימני. חוצפה, חשבתי, למה, אותך מישהו חטף? כשהתברר שהסיבה לבקשה נעוצה בנטישתו של אביה, תימני בעצמו, התמונה נראתה לי אחרת לגמרי. זו לא גזענות, זו טראומה. ובצד הטראומה והסלידה ממי שמזכירים לה ככל הנראה את הצד הנוטש במשפחה, היא מגיעה לתכנית בלב פתוח. וזה דבר ענק. שעומד לדפוק אותה לאללה.

מור חשה בהתחממות זוגית על רקע הכפור של צרפת, ונפתחת מספיק כדי לחשוף פטיש יחודי למסאז' במצח, אך שניר לא חש בשל לדרגה זו של קירבה. לדבריו, ההתקרבות-לכאורה שהתרחשה ביניהם בינתיים, ומתבטאת בישיבה משותפת על ספסל, היא בסך הכל תולדה של שלושה ימים עם אותו אדם בשלג. ומה שהוא לא אומר, זה שאולי קצת לוחץ לו לצאת בכל זאת בסדר מול המצלמות. ובלינקדין. על כל פנים, אם העזתם לתהות: משיכה אין שם.

חרף כל זה, שניהם נפגשים סביב חיבה לגוגל קלנדר. מרוב תשוקה לזימונים במייל, שניר לא מבחין שהוא מזמן להם מפגש חברים אצלם בבית המשותף והעוד-לא-קיים, עם אישה שאיננו מעוניין בה. להזמין אליהם חברים אחרי יומיים שהם מכירים זה סבבה לו, אבל כשהיא מגלה לו שהזמינה להם לעוד כמה ימים מקום במסעדה, אוו ווה - זה נותן לו נוקאאוט. איזה מבט הוא דפק לה, כאילו היא הזמינה אותו עכשיו לאורגיה עם חיות יער. החרדה של שניר מזנקת לשמיים. מול המצלמות, הוא מתלבט איך להגיד לה את מה שהוא רוצה מבלי לצאת לא בסדר, אבל מבחינת "לצאת לא בסדר", אני לא חושבת שנשאר לו הרבה מה לקלקל.

הכלה החדשה שלנו, חן, כאן כדי לנצח. היא סגורה על עצמה, היא רהוטה, חדורת מטרה. היא משלבת בין אהבתה לספורט לעבודתה עם ילדים מיוחדים והכל בחיים שלה הסתדר באיזון הנכון חוץ מהנעלם החסר הזה של זוגיות, ואין לה זמן למשחקים. היא גם לא נבוכה מהפורמט, מבוכה זה לטירוניות עם עודף ביציות. בקיצור, חן לא עוברת את המיונים, המיונים עוברים אותה. דווקא כשצריך לדבר על רגשות נעלמות לה המילים, ובגלל זה, כמו שמצליח להשחיל גלעד הפסיכולוג - הגיעה לפה.

העניין הוא שלכולם יש על מה לעבוד בעצמם, רק יש כאלה שיש להם יותר. נגיד יוסי, שטוען שהוא מנהל מפעל בטון אבל לדעתי זה בכלל אביהו פנחסוב בתחפושת שבא לעשות קצת דאחקות. מהרגע הראשון בולט שהוא טיפוס של "טייק איט אור ליב איט"; או שעפים עליו או שחשים אליו שנאה יוקדת, ואני מתקשה להחליט לאיזה צד אני נוטה, אבל כרגע מרגיש לי שהוא לא מכבד את המרחב האישי שלי וזה עוד כשיש בינינו מסך והוא לא יודע שאני קיימת. בתוך דקה להיכרות איתו הוא מסייע לי להחליט עם ההצהרה שהוא מחפש "רזה, ציפורניים, שיער חלק, לא אוהב מתולתלות ולא אוהב שמנות". תגידו, האם מספרים בכלל למשתתפים ב"חתונמי" שהם מתראיינים לטלוויזיה? מה זה?

אפילו המתמודדים ב"אח הגדול" מסוגלים להישאר יותר פוליטיקלי קורקט, ויש עליהם מצלמות 24/7 וסתיו קצין על הראש. הזמנים הם כבר לא זמני שי חי, ו"כל האמת לפרצוף" זה כבר לא כזה מגניב ולא חינני, זו סתם גסות רוח. כמו שכן, שיהיה בהצלחה לסולדים משומן בזמן ההריונות. שיהיה בהצלחה להריוניות, בעיקר.

הסיפור המשפחתי המרגש שלו זה גירושי הורים. סליחה, באמת עצוב, גם אני בת ל -, אבל אנחנו לא בניינטיז. היום, בשביל להצדיק זמן מסך בפריים טיים אתה צריך לפחות מקרה שכול במשפחה או מינימום נכות חמורה. זה בטח לא סיבה מספקת לנטור לאמא אחרי גיל 30 או לסרב לפנות כלים מהשולחן ולהתפרש אחרי האוכל על הספה כמו כוכב ים.

מה שכן, אהבתי איך שאבא שלו העמיד אותו במקום, או ניסה לפחות. ובאמת, מה עם אבא של יוסי? למה לא להביא אותו לתכנית? הוא נראה לי קאץ' אמיתי: חיובי, מצחיק, עדין. חבל שיש רק תקן אחד כזה לעונה. גם האהבה שלו לבן ניכרת דרך המסך. הוא נרגש לשמוע על החתונה שלו, ולא מבין איך זה לא קרה עד עכשיו. אתן רמז: הכלים. כמו כן, כפי שהעיד בעצמו, הוא נוטה לברוח מקשרים כשנהיה מפחיד, אבל יעל בשיעור סמנתיקה: "זה לא פחד, זו יראה". יאללה, חתונה.

מהצד של חן, קבלת הפנים קרירה יותר. האהבה והתמיכה מורגשות, ועדיין, איזה לא נעים זה המשפחות שאומרות "זו לא חתונה אמיתית". גם אם הם צודקים. אז מה, גם לי הילדים של הבן זוג מראים מדי פעם ציור יפה כמו חווארה של אחרי הפוגרום - אז מה? אני לא מפרגנת? הילדה מתרגשת, תנו לה.

במכתבים שלהם, חן ויוסי שניהם מדברים על לקיחת סיכונים והחלטות אמיצות, ואני בעד חוויות אקסטרים, אבל אם כבר, אולי מוטב ללכת על כאלה שכוללות ציוד בטיחות. מי שמחפש ריגוש ב"חתונמי" יכול בעיניי באותה מידה לצנוח לפה של תנין, בלי מצנח, עם משקולות על הרגליים. אבל הם יהיו בסדר, פנחסוב בטוח. בסוף, מתחת לצחוקים, הוא מהאנשים שדומעים ממשפטים בנאליים בספר, מראים לבן שיחם כשיש להם עור ברווז, אומרים "אחי אנ'לא מזייף" ומתייחסים לסטיקר על אוטו כסימן משמיים. תוכן הסטיקר: "באנרגיות טובות". חז"ל, נראה לי.

רגע החתונה ממשמש ובא, זמן להתכנסות עם המשפחות ומפגש איקוני בין הוריו הגרושים של החתן. הייתי אומרת שצריך לשדך ביניהם מחדש, אבל אני מאמינה אדוקה במוסד הגירושין. וחוץ מזה, אבא של יוסי כבר בונה חזק על ה"ג'ובות ג'ובות" של הכלה, בתקווה שיממנו גם את עבודות הבית. זה רק מתאבן, כי ההופעה האמיתית של השניים האלה מגיעה במעמד החופה עצמו, עם צעקות מהיציע שלא היו מביישות את משפחת מכבי חיפה. תכל'ס, כל החתונות בתכנית הזו אמורות להיראות ככה. אין לי מושג איך בדרך כלל כולם מצליחים להישאר רציניים, הייתי מתקרקרת מצחוק.

חן מהדסת אל עבר החופה, בשמלה מהממת יש לומר, וזוכה למחמאה ישירה ללא מסננים. מעניין מה היה קורה אם היה חושב שהיא כונפה. כך או כך, יש ביניהם חיבור טוב, מגע, צחוק. לפי שעה נרשמת כימיה והוא אפילו מספיק לשתף אותה בפחד התהומי שלו מגירושים. לה יש בעיה עם כלבה בתוך הבית, שמבחינתי זה מה זה טרן אוף, ובכל זאת הם יוצאים משם שלובי ידיים ומחוייכים וזה בטח יותר מכל מה שמור יכולה לקוות לו בחודש הקרוב.

"יאללה בלאגן", מכריז החתן, ומוסר גם: "נראה לי פצץ". נאחל להם בהצלחה וגיצים לריסים. "היא תאכל אותו בלי מלח", צופים המוזמנים, ואני מקווה שזה נכון. זאת אומרת, לא שהיא תאכל אותו - אף אחד לא צריך לאכול פה אף אחד - אבל אם כבר מישהו צריך לנווט פה את הספינה, הייתי מהמרת על גברת מוכנה לכל אירוע. היא קיבלה עיראקי, הוא קיבל רזה - הללויה. תחי קדושת הנישואין. הם חוגגים טיסה למרקש, ושמעו, אני מופתעת. שניהם חתיכת טיפוסים, כל כך טיפוסים שהייתי בטוחה שמאיזושהי סיבה זה יתפוצץ. טוב, מהסיבה שהיא יוסי. אבל כרגע, נראה שזה מאץ'.