עולם שלם נפרש בין סמטאות ג'נין ההרוסות לטרמינל שלוש המתוקתק. בין די-ניין וחילופי יריות למחאה בכניסה לשדה, בין הבוץ המזרח-תיכוני לתקווה הקוסמופוליטית של המטוס הממריא לאי שם, בין המציאות שכולנו תקועים בה ובין הטיסה המיוחלת הרחק-הרחק מכאן, בין "נגמ"ש עולה על קו רקיע" ובין "ז'ה טם איי לאב יו טרמינל בלה מייה".
ובין שני הדימויים הסותרים האלה, בין ג'נין ובן גוריון, בין הצבא והאזרחות, נעו אולפני האקטואליה בשלושת הערוצים המרכזיים הלוך ושוב לאורך כל יום אתמול, מתלבטים בשאלה אילו תותחים רועמים יותר, ואילו מוזות אמורות לשתוק. התשובה העיתונאית לשאלות האלה הרבה יותר מבלבלת מכפי שניתן היה לנחש.
מרגע שמוכרז "מבצע צבאי" או "עימות מוגבל" או "מבצע אבל החלטנו לא לקרוא לזה מבצע", העיתונות נעמדת בדום מתוח, ומחכה להנחיות. תמיד מדהים לראות מעט תוכן נמצא בגל פתוח אינסופי, אבל מה שהתרחש בג'נין הותיר את התקשורת כמעט בחוסר אונים, ללא כתבים בתוך העיר, וכמעט ללא תיעוד מקורי. ללא בשר, פרשנים לכל נושא ולשעברים של מערכת הביטחון מלמלו את עצמם לדעת על מטרות אמורפיות והמשיכו לשיחות חסרת תוחלת. ברשת התעלו על עצמם, והביאו בבוקר את השחקן (המצוין) יעקב זאדה-דניאל לתכנית של גאולה אבן-סער כדי לדבר על המבצע, כי למה לא לקדם על הדרך את "שמיים אדומים". והאמת, אולי זה היה בעל ערך רב יותר מאשר שאר השידורים. שאלות של מישהו על מה שמתרחש? על מבצע שיצא לדרך בלי אישור של הקבינט, על תמונות של הריסת כבישים והרס עצום, על פגיעה בתשתיות חשמל ומים? רק באופן רפה, אם בכלל.
ובקודים התרבותיים של ישראל, מבצע צבאי בולע הכול. כלומר: תלוי מי מוכן להיבלע. מהכנסת אף אחד הרי לא מצפה לשום דבר, ואם ממשיכים שם בקידום המהפכה המשפטית תוך כדי מלחמה זה כמעט מובן מאליו. אבל המחאה - זה כבר סיפור אחר. בשלושת הערוצים העלו כתבים ומגישים שאלות ונזיפות: כיצד מעזים למחות בנתב"ג ביום כזה - אף שמול קידום החקיקה בכנסת התהייה הזאת נראית כמו ספין מגוחך במיוחד. אבל זה אפילו לא העניין: הדבר המדהים הוא שזו הפכה להיות השאלה הכי בוערת, סוערת ומקטבת ביום של מבצע צבאי. העימות האלים בשומרון מעורר בתקשורת מין רפיון אוטומטי של נוהל מתורגל, לעומת הפאניקה מהפגיעה האפשרית בציבור הנופשים. אולי אנשים רגילים לזה שהמצב הכללי מחורבן, אבל לא יכולים לשאת סכנה לאפשרות הבריחה ממנו.
אם כך, קל לראות איך הערוצים נראו נלהבים יותר, לאורך יום השידורים ועד לסופו, לסקר את מה שקרה בכניסה לשדה התעופה - האירוע שאליו כתבים וצלמים כן יכלו להתקרב. התמונות של ההתקהלות בלתי נתפסות, הרעש מחריש אוזניים, חן זנדר נאלצה לראיין מישהו בצעקות, ואילו אדווה דדון נראתה מיואשת. אבל היה זה שרון עידן שהביא בכתבה שלו במהדורה של כאן 11 את השיחה הגדולה של היום. אישה מבוגרת אמרה שם ש"נגררה על ידי קלגסי השלטון", ומיד עבר שם נער ואמר לאותו המיקרופון: "כל השמאלנים זונות". הנה לכם: כל מה שאתם צריכים לדעת על התחושות בישראל של היום בשני משפטים קצרים. ג'נין? שדה הקרב שבאמת מעסיק את התקשורת, אולי גם את הציבור, מתרחש ברחוב. ובניגוד למה שמתדרכים במערכת הביטחון על הלחימה בצפון השומרון, העימות הזה לא תחום ולא מוגבל, ואין שום צפי ליום שבו נצא ממנו בשלום.