כשאנה זק הייתה בת 16, בתחילת דרכה המקצועית, היא הגיעה יום אחד להופעה בקניון ונדהמה לגלות שהגיעו לצפות בה ארבעה אנשים בלבד. זק פרצה בבכי גדול, סרבה לעלות להופיע מול קהל קטן יותר ממספר האצבעות בכף יד אחת. הדמעות שטפו את האיפור על פניה, ולכן גם לא רצתה להצטלם עם המעטים שהגיעו. "באותו רגע היא חשה חוסר ביטחון גדול", מספר לוואלה! תרבות אדם שליווה אותה באותה תקופה.
קאט ליולי 2023. אנה - כבר בת 22 - מופיעה מול הרבה יותר מארבעה אנשים מדי ערב. ביום ראשון היא תעמוד על הבמה המכובדת בסינמה סיטי בגלילות, שם היא תקבל את פרס אקו"ם בקטגוריית היצירה הישראלית המושמעת ביותר ברדיו על הלהיט הגדול שלה "לך לישון" (שיצרו רון ביטון, איתי שמעוני וג'ורדי). זוהי פסגה נוספת בקריירה המצליחה של זק, שכוללת להיטים נוספים רבים כמו "מי זאת" ו"אולסטאר וגופיות", תפקיד ראשי בסדרה "לאהוב את אנה", שיתוף פעולה עם אביב גפן ואמנים נוספים, קמפיינים, מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות והיד עוד נטויה.
(צפו למעלה בריאיון המלא עם אנה זק או האזינו לו ממש כאן למטה)
אנה, כשהופעת אז בקניון מול ארבעה אנשים ובכית, יכולת להאמין שתגיעי למקום שאליו הגעת?
"וואו, החזרת אותי ממש ממש אחורה. זה באמת טירוף. מה שיפה בזה, נראה לי, שבלי הרגעים האלה של הקניון והבכי לא נראה לי שהייתי מגיעה לכאן. זה, נראה לי, הדבר האמיתי. בחיים לא הכל מושלם. בכל דרך יש כל מיני מכשולים ודברים פחות קלים, שבסוף הופכים אותך לחזק. אני מרגישה שעד היום אני כל הזמן לומדת, גם היום יש מכשולים שאני לא בהכרח יודעים להתמודד איתם ובסוף מתמודדת איתם. זו למידה תמידית שבסוף מביאה אותך למקום הרבה יותר בוגר, מבין ומכיל".
אז את אומרת, תודה על הרגעים הקשים שהיו לי אז, כי זה הפך אותי למה שאני היום.
"חד משמעית. אני ממש מודה על זה. כל הדברים הרעים שקורים לי, אם זה במוזיקה ואם זה בעבודה שלי בדברים אחרים ובחיים האישיים שלי, בעיני הכל לטובה. אני מאמינה שלא נותנים לנו דברים שאנחנו לא יכולים להתמודד איתם. תמיד אחרי זה באים השירים הכי טובים. אני מתרגשת ברמות לקראת טקס אקו"ם. זה פרס מרגש שהוא לא מובן מאליו. אף פעם לא חשבתי שתהיה לי הזכות באמת לזכות בדבר כזה".
כשיצרתם את השיר "לך לישון", הרגשתם שיש לכם פגז ביד, נכון?
"זה לגמרי הורגש באולפן, כשסיימנו את השיר ידענו שזה שיר טוב, קיווינו שהוא יצליח, אבל אתה אף פעם לא יודע מה יהיה עם שיר. אתה יכול להרגיש שזה להיט עולם ובסוף זה לא, ולהפך - אתה יכול להרגיש ששיר חמוד ופתאום הוא מתפוצץ. אין לזה חוקים בעיני. מה שקרה עם השיר זה טירוף אחד גדול. אני כל הזמן מופתעת מההישגים של השיר הזה, גם אני וגם היוצרים ממש מתרגשים מזה".
כאן למעלה תוכלו לצפות בפודקאסט, וכאן למטה תוכלו להאזין לו. אפשר גם בספוטיפיי.
האזינו כאן לפודקאסט - הריאיון המלא עם אנה זק:
איך את מסבירה את סוד הקסם של השיר הזה?
"יש משהו בשיר הזה שכולם יכולים להתחבר אליו. 'בוא תראה מה פיספסת' אפשר להגיד על כל כך הרבה דברים: עבודה, זוגיות. יש פה שילוב של זה עם מוזיקה שהיא קצת של פעם, שהיתה חסרה באוזן להרבה אנשים".
אז את גם בפסטיגל, גם ב"לעוף על אנה", גם מופיעה בלי הפסקה, גם מוציאה שירים שהופכים ללהיטי ענק. אז מה את יותר רוצה להיות - זמרת או שחקנית?
"זו השאלה הכי קשה בעולם. תמיד קשה לי לענות על זה. כשאתה ילד אתה חולם על מלא מלא דברים. הייתי ילדה תיאטרלית, כל הזמן הייתי עושה הצגות בבית, עשיתי את כל הדברים האלה כל הזמן. הייתי בבית ספר למוזיקה, הייתי בלהקת בנות. זכיתי שזאת תהיה העבודה שלי וזה לא מובן מאליו בעיני. תמיד קשה לי לבחור כי אלה באמת הדברים שאני אוהבת לעשות. אני מרגישה שכל תחום זה משהו שונה לגמרי. המוזיקה שלי זה דבר אחד, אני נהנית לפגוש את הקהל, לשיר את השירים, לעמוד על במה. במשחק, בקולנוע ובטלוויזיה זה משהו אחר לגמרי, זה להיכנס לדמות".
אבל איפה את מרגישה יותר בבית?
"זה קשה. נראה לי שבמוזיקה, אם אני צריכה לבחור אז נראה לי מוזיקה".
שמענו שיש לך מוסר עבודה מטורף. אמרו לנו למשל שהקלטת את "אולסטאר וגופיות" בחצות באולפן, אחרי שהיית יום שלם בהופעות של הפסטיגל, בזמן שיש לך 40 מעלות חום ודלקת ריאות, רעדת ולא הרגשת טוב אבל התייצבת באולפן. הפרפקציוניזם הזה אמנם מעורר הערכה אבל גם מעורר דאגה לבריאות שלך.
"וואו, מאיפה אתה יודע את הפרטים האלה? יפה. 'אולסטאר וגופיות' זה בכללי שיר שעבדנו עליו המון זמן, הוא עבר הרבה גילגולים ובאמת היום של ההקלטות, שלקח מלא זמן לקבוע אותו, היה בתקופה שהופענו בירושלים ומתחילת היום לא הרגשתי טוב, אבל היה את הסשן הזה ואמרתי, אי אפשר לוותר עליו. הגעתי עם 40 מעלות חום, כבר לא תיפקדתי".
אז אנחנו שומעים בשיר בעצם הקלטה של אדם ממוטט?
"אני לא זוכרת אבל נראה לי שעשינו אחרי זה עוד הקלטות, כי פשוט ראיתי שחור, עוד שנייה התעלפתי. זה היה מוגזם. אתה צודק, צריך לדעת מתי לעצור. פשוט לא רציתי לבטל את הסשן. אבל נכון שצריך לדעת את הגבולות. הבנתי שבריאות זה באמת הדבר הכי חשוב בעולם ואנחנו לא יכולים לשחק עם זה, כי אם לא תהיה בריאות לא יהיה את כל מה שאני עושה היום. לא צריך ללכת רחוק מדי. אבל 'אולסטאר וגופיות' זו גם חוויה שאני לא אשכח".
מה המשמעות של להיות בחורה צעירה בתעשיית הבידור והמוזיקה?
"זה מאוד מבגר. בשנים האלה שאני בתעשייה מאוד התבגרתי, אני מרגישה שאני לא בגיל שלי. אתה עובר דברים שאתה לא עובר ביום יום אם אתה לא בתוך זה. אני עושה את הדברים שאני אוהבת, זה לא מובן מאליו, אני עושה מוזיקה, יש לי קהל שאוהב את השירים שלי ולא יכולתי לבקש משהו טוב יותר".
כאדם צעיר שנכנס לתעשייה כזאת, ובטח כאשה, נתקלת בתגובות של זילזול, של הקטנה או חס ושלום בהטרדות?
"בהטרדות לא נתקלתי, אבל אנחנו שומעים על זה המון וזה מאוד מאוד מצער. יש המון דברים טובים בתעשייה ויש גם המון דברים רעים, אין מה לעשות. אני מנסה להסתכל על הדברים הטובים. חוויתי כל מיני דברים לאורך הדרך. אני כבר שנים בתוך זה. חוויתי זלזול בדברים שאני עושה, אבל זה חלק מהדבר ואני חושבת שאין מה להתייחס לזה, אם אתה מכוון למטרה שלך בסוף אף אחד לא יכול להזיז אותך".
אחרי עשרות שנים של אפליית נשים בתעשיית המוזיקה הישראלית, יש תחושה של אופטימיות קלה בשנתיים האחרונות בהן המגמה הצטמצמה, בין השאר בזכות זמרות צעירות ובולטות כמוך. השאלה אם זה אירוע נקודתי או שאפשר לקוות שיש כאן שינוי מגמה אמיתי?
"אני יכולה להגיד שאני מרגישה את זה מאוד. נראה לי שמשהו התקדם, אני מאוד שמחה על זה וגם שמחה לקחת חלק בדבר הזה. אני חושבת שאם כולנו נמשיך בדעה שכולנו שווים, יש כל כך הרבה כישרונות, גם גברים וגם נשים, שכל אחד יעשה את מה שהוא אוהב, בלי להגדיר נשים וגברים. זה לא משנה בעיני. הלוואי וזה ימשיך ככה. אני חושבת שאם נתמיד בזה, וכל הזמן נשים את זה על השולחן, אין סיבה שזה יהיה רגעי וייעלם".
היופי שלך פתח לך דלתות או שדווקא היווה מכשול?
"קודם כל תודה. אני חושבת שבאיזשהו מקום זה יתרון. התחלתי מדוגמנות, זה כבר פתח לי דלתות לעולם הבידור באיזשהי צורה".
בבוקר יום צילום הריאיון איתך, התקיימה מסיבת העיתונאים הראשונה של הפסטיגל, ושם לא נענו בקשות התקשורת לצלם ולראיין אותך ואת נועה קירל ביחד. עם זאת, אדם שעבד עם שתיכן ונחשב למקורב לשתיכן מעריך באוזנינו שהפסטיגל יקרב ביניכן, ואפילו מהמר שבעקבות זה תוציאו דואט. יש לזה סיכוי מבחינתך?
"הלוואי. אני כל כך שמחה שאנחנו עושות את הפסטיגל הזה ביחד. זו תקופה שכולם ביחד, חודשיים שלמים, יום יום, והכי טבעי בעולם בעיני שיווצר משהו. אני לא יכולה לדעת מה יקרה - אבל הלוואי. אני אוהבת שיתופי פעולה, זה בעיני תמיד מוציא דברים טובים".
בשבוע שעבר פורסם בעמוד האינסטגרם של "ישראל בידור" שזק סירבה להצעה מצד נועה קירל ואנשיה להופיע לצדה של קירל בהופעתה השנייה בפארק הירקון בתל אביב. בדיקת וואלה! תרבות העלתה כי זק לא נתנה תשובה לקירל - לא שלילית ולא חיובית. עומרי יערי, מנהלה של זק, אמר לוואלה! תרבות: "בהחלט רוברטו (בן שושן, מנהלה של קירל - ש"ב) פנה אלינו בנוגע להשתתפותה של אנה במופע המדובר. בבדיקה ראשונית ביומן ציינו בפניו שאנה בחו"ל, ביקשנו להחזיר תשובה סופית אחרי שנבדוק אם אפשר להזיז את הקמפיין הבינלאומי לטובת השתתפות במופע - אך ללא כל הודעה מוקדמת גילינו בתקשורת ש'אנה זק סירבה', וחבל".
אנה, יש מצב שהאנשים של נועה קירל עשו פה קצת סיבוב יח"צ עלייך?
"אני אגיד לך את האמת, אני לא מתעסקת בזה. אני אעשה לכם סדר - לא סירבתי. באמת קיבלתי את ההצעה אבל לא נתנו תשובה כי אני אמורה להיות בחו"ל. אני נוסעת להגשים חלום שאני חולמת הרבה זמן, להיות בשבוע האופנה בפריז, וכל התקופה הזאת סגורה לי שם אז זה בעייתי. זה חלום מפעם. תמיד זה היה בעייה, כי את צריכה להיות תקופה ארוכה באותו מקום, לעשות אודישנים, סיפור שלם. לפני איזה שנה סגרנו את החודש הזה מראש, אני מחכה לזה ברמות ובגלל זה לא החזרנו תשובה לנועה - לא שלילית ולא חיובית. כי אולי דברים ישתנו, אז אי אפשר לדעת. אולי אני אחזור לפני, אנחנו לא יודעים".
עד כמה ה"קרב" שלך מול נועה הוא אמיתי או שזה במידה רבה ניפוח תקשורתי?
"זה לגמרי ניפוח אחד גדול בעיני. טבעה של התקשורת של לחפש את הדברים הרעים, כי זה מה שמעניין לפעמים. לא הפתיע אותי שמחברים בינינו כל הזמן, אבל באיזשהו שלב זה הביא אותי למצב שזה לא נעים לי, כשאומרים לה משהו עליי, ואומרים לי משהו עליה, ושום דבר מזה לא נכון, ובסוף זה משפיע ומרגיש שיש משהו כשאין כלום. זה ביאס אותי, כי אין שום דבר. הכל בסדר. אנחנו בטוב. אנחנו עושות פסטיגל ביחד. אני מאוד מתרגשת לעשות איתה פסטיגל. זה הרבה פעמים דברים שקורים מסביב ולא בהכרח קורים בחיים האמיתיים".
ההשתתפות של נועה באירוויזיון עשתה גם לך קצת חשק?
"אמא'לה, ברור. זה היה כל כך כיף לראות מישהי צעירה על הבמה, משלנו, נותנת הופעה פצצה. זה לגמרי עושה חשק, אבל זה גם משהו שהוא די מפחיד. נראה לי אנשים לא מבינים כמה זה מפחיד מהצד של האמן. אבל זה כבוד גדול להיות על הבמה הזאת, זה פסיכי. אז חד משמעית זה עושה חשק".
אומרים עליך בתעשייה, שאת מאוד נחמדה, מאוד רגישה ולא עוקצנית כמו כמה זמרים וזמרות אחרים. זה לא מנע ממך להצליח אבל יש מי שחושב שצריך לפעמים להיות ביץ' בתעשייה. את חושבת שאם היית ביצ'ית אולי היית כובשת עוד כמה פסגות?
"אני חושבת שכל אחד והאופי שלו. באתי מהבית עם ערכים שחשוב לי להישאר בהם תמיד וללכת את הדרך שלי לפי איך שחונכתי. לי זה בא בטבעי. אבל לפעמים אתה צריך להילחם. לא יודעת אם זה בדיוק ביץ', יש מלא כיוניים שאפשר לקחת את זה: להיות חדורת מטרה, לא לתת לאף אחד להפיל אותך, שזה כן יש בי. ביץ' כנראה שאני לא".
אז יש לנו כותרת: "ביץ' כנראה שאני לא".
"צריך להיות מרוכז במה שאתה עושה פשוט. אני לא רואה את זה כביצ'יות. אז ביץ' כנראה אני לא".
שמענו שאת קוראת טוקבקים. זכורים לך טוקבקים אכזריים במיוחד שממש פגעו בך?
"היו המון, בהתחלה שלי, באמצע וגם עכשיו. זה לא ייגמר לעולם. אני חושבת שלא צריך להתייחס לזה. פעם, כילדה, זה מאד פגע בי, עד שהבנתי שאין לי מה להתייחס לזה, כי זה אנשים שלא מכירים אותי, לא יודעים מה הדרך שלי ולא יודעים כמה אני עובדת קשה. הם לא יכולים לשפוט אותי. לקח לי זמן להסביר את זה לעצמי".
אם טוקבקיסט כותב על שיר שלך "איזה שיר גרוע", זה מעליב אותך?
"לא, כי זה עניין של טעם, אין 100% מרוצים בחיים. יש תגובות טובות ויש תגובות לא טובות. אני מתייחסת לתגובות הטובות. משתדלת. לפעמים זה מכה בך".
אז למה את קוראת את הטוקבקים?
"זאת שאלה מצוינת. אני קצת מכורה לזה. אני כן אוהבת פידבקים מאנשים, אוהבת לשמוע מה אנשים חושבים. את רוצה לדעת אם אהבו או לא. כשאת קוראת שאהבו יש גם את הלא אהבו. אין מה לעשות. יש בזה גם דברים טובים, אפשר לקחת את זה ולהיות יותר טוב".
אם מדברים על "מה אנשים חשבו עליי". קיים פער מדהים ביחס לסדרה "לעוף על אנה". מצד אחד, המבקרים קטלו את הסדרה. מצד שני, המון ילדים מתים עליה והיא הגיעה לטופ הסדרות של yes. יותר התבאסת מהדבר הראשון או שמחת מהשני?
"אני אגיד לך את האמת, לא התעסקתי בשום דבר חוץ מאשר בילדים שבאים אליי ברחוב. זה גם חדש לי. בדרך כלל באים אליי ומדברים על המוזיקה. כמות הפעמים שבאו ילדים ואמרו לי תקשיבי, אני חולה על 'לעוף על אנה', אנחנו כל השכבה רואים. זה מה שעושה לי בסוף טוב בלב. זה מרגש כשבנאדם עומד מולך ואומר את זה, ולא כשזה כתוב איפשהו".
כאדם מפורסם, איך את מכירה בנים? איך את יוצאת לדייטים?
"אני לא. אני פשוט לא. כמו בן אדם רגיל, אם אני אפגוש מישהו…"
תתחילי איתו?
"למה לא? אי אפשר לדעת. הלוואי. אני חושבת שזה מקסים".
שמענו שהיו כמה בנים שהשאירו לך הפתעות כמו פרחים ליד דלת הבית. זה לא קצת מקריפ, חציית הגבולות הזאת מצד אנשים שאת לא מכירה?
"בפעם הראשונה ממש נלחצתי. אני בנאדם כזה שנלחץ מדברים מאוד. אז ראיתי את זה, אמרתי אמא'לה, איך שמו לי את זה, איך זה קורה לי. זה מפחיד. זה בהתחלה מפחיד מאוד. ואז, אחרי שנרגעתי, אמרתי זה ממש נחמד. זה ממש מחמיא. בסוף זה מאוד מחמיא. זה מאוד מביך אותי. אבל יותר מפחיד שלא כתוב ממי זה".
כשאת מוציאה שיר, כמה חשוב לך הטקסט שלו? יש טקסטים שלא תשירי?
"זה מאוד חשוב לי. השירים זה הדיבור שלי החוצה, במסרים ובמילים. מאוד חשוב לי להעביר את הדברים שאני מאמינה בהם ואת הדברים שאני רוצה להגיד לעולם, שלפעמים אנשים לא יודעים איך להגיד. הרבה זמן היה לי קשה להרים לעצמי באיזשהו מובן, ואז הגיעה 'מי זאת?'. כשעבדנו על זה, אמרתי שקצת קשה לי לשיר את זה, 'מי הכי יפה בעיר?'. ואז אמרתי, למה קשה לי? אנחנו צריכים להרים לעצמנו. אז בזכות השיר הזה, הלוואי שאנשים כמוני ישירו. כשאתה שר עם השיר, בלי להתכוון ובלי לשים לב אתה מרים לעצמך וזה עושה לך המון טוב".
מה למשל חשוב לך במילות השיר? העצמה? חיזוק? פמיניזם?
"העצמה וחיזוק ופמיניזם מאוד חשובים לי. חשוב לי לקדם את כל הדברים האלה".
השיר "קוביות" שהוצאת עם סטטיק ובן אל עורר רעש, בגלל השורה "הבנות חמות כמו עוגיות".
"היה על זה רעש מטורף. אם זה עניין של דעה, אפשר לאהוב או לא לאהוב, וגם יכולים לפרש המון דברים לא נכון. זה היה סיפור מאוד גדול, שאלו איך אני שרה שורה כמו 'הבנות חמות כמו עוגיות'. ואז אמרתי, אמא'לה. אני אישה. אני לא אכפיש נשים אף פעם. זה לא הגיוני. כשישבנו באולפן וכתבנו את השיר חשבנו על דבר אחר לגמרי - חמות מהשמש ומשתזפות, וזה הכי הגיוני, אבל אפשר לקחת את זה לכל כך הרבה כיוונים, שזה כבר לא בשליטתנו. אנחנו יודעים מה הייתה הכוונה שלנו, והיא הייתה הכי טובה בעולם. תמיד יגידו המון דברים. כשאתה שלם עם מה שעשית, אתה שלם".
יש מישהו שלא תסכימי לשיר איתו דואט? למשל, אייל גולן, על רקע מעורבתו בפרשת הקטינות?
"אני לא חושבת שהייתי מסרבת. אין דבר כזה, אני מאמינה שדברים כאלה קורים בטבעיות, בעיני זה הכי טוב כשזה קורה ככה. לא חושבת שהייתי מסרבת. לא חושבת שזה היה מגיע אם זה לא היה זה. אני אוהבת לעשות חיבורים שהם לא צפויים".
כמו שעשית עם אביב גפן.
"כן. השיר עם אביב הגיע אחרי הרבה זמן שחיפשתי שיר שהוא גם שקט אבל גם שיר שאין לו תקופה ואין לו זמן. שיר שתמיד יהיה כיף לשמוע אותו ולהתחבר אליו. ממש חיפשתי שיר כזה ואז פתאום השיר הזה הגיע, ואמרתי אמא'לה, אני לא מאמינה שאביב גפן בכלל מציע לי את זה. זה היה נראה לי מטורף, והיה כיף ולא צפוי ואני מאוהבת בשיר הזה".
צמחת ברשתות החברתיות. יש לך כמות משוגעת של עוקבים בטיקטוק ובאינסטגרם. כמה זמן מהיום שלך מוקדש להתעסקות ברשתות?
"וואו, נראה לי 24/7 באיזשהו מובן, כי זה משהו שצריך לתפעל כל הזמן. אם פעם זה היה תחביב שלי זה הפך מהר מאוד לעבודה. זה גם קשור למוזיקה. הטיקטוק אשכרה מפוצץ שירים. זה ממש עשה שינוי מטורף במוזיקה, בחו"ל וגם בארץ, ואתה יודע שאתה צריך לעבוד בזה, אז 24/7 חושבים על זה, וזה מאוד קשה לפעמים לשלב בין הכל".
(שגיא:) אני נוסע עוד מעט עם המשפחה לחופשה בשוודיה, וגולת הכותרת היא יומיים באי בודד ללא קליטה וללא WIFI, והבת הטינאייג'רית שלי מיקה תיאלץ להתמודד לראשונה בחייה עם ניתוק מהסלולרי שלה ליומיים שלמים. לך קרה דבר נועז כזה מאז שהיית בצבא?
"וואו, הזכרת לי את הטירונות, אמא'לה. איך חיכיתי לשעת ת"ש לטלפון!"
חשבתי שתגידי איך חיכיתי כבר להיפטר מהטלפון!
"האמת היא שאני מאוד אוהבת את הרגעים בלי הטלפון, כי אצלי זה עבודה. אבל אני מתגעגעת מאוד מהר. יש בזה משהו, להתרכז שנייה בעולם, להסתכל סביבך. אני בלי סלולרי קודם כל בשבע שעות השינה".
(ניר:) הבת שלי ישנה עם סלולרי מתחת לכרית!
"זה לא טוב! זה מסוכן! תגיד לה לא! אני גם כמעט לא נוגעת בטלפון בימי צילום שנמשכים יום שלם. אני נוגעת באיפור ובשיער, וזהו. יכול לעבור יום שלם בלי, והכל בסדר".
הרבה אמנים שמתראיינים על הכסא הזה אומרים, וואלה, הלוואי ולא הייתי צריך בכלל להתעסק עם הרשתות החברתיות והיה לי פנאי להתעסק רק באמנות. את באה מדור אחר, ואי אפשר להפריד בין האמנות לטיקטוק.
"הטיקטוק זו האמנות שלי. זה היה פעם המיוזיקלי. ממש הייתי ממציאה ריקודים ואנשים היו חוזרים אחריי. אני זוכרת שזאת היתה האמנות שלי וכל כך נהניתי מזה שיש לי את הפלטפורמה הזאת להראות את מה שאני עושה. אבל אני לגמרי מבינה את מה שהם אומרים, כי באיזשהו שלב בא לך להתרכז רק במוזיקה, להיות רק באולפן ולמצוא דברים חדשים לעשות. בסופו של דבר זה הראש שלנו, וכשהוא מפוצץ בדברים אין לך זמן לחשוב ואתה בלחץ ואין מוזה לדברים. אני חושבת שצריך להתקדם עם העולם, עם כמה שזה קשה".
תעשיית הבידור ממליכה כל הזמן כוכבים חדשים. יש בך פחד שיום אחד זה יילך וידעך? שיקמו כוכבים אחרים במקומך? איך מתגברים ומשתנים בתעשייה כזאת?
"כשאתה נכנס לדבר הזה, צריך לקחת את זה בחשבון, שכל דבר יכול לקרות ולא תמיד יהיה למעלה, יש גם רגעים שאתה למטה ויש רגעים שאתה באמצע. חווים המון דברים. צריך מאוד לחשוב על זה, שיש מצב שזה ייגמר, כדי להשאר שפוי. תמיד יש ירידות ועליות, במיוחד אצלי, מאוד הרגשתי את זה. היה לי קשה בהתחלה, הייתי צריכה להילחם קצת ולא תמיד הלך בקלות. ואז השנה היה פיק. השיר הזה, ופרס אקו"ם. אני תמיד מנמיכה ציפיות. הרגלתי את עצמי להנמיך ציפיות ולהגיד לעצמי, אוקיי, תתלהבי אבל אל תעופי מזה כי יכול להיות פתאום בום, את יכולה פתאום ליפול. עושים הכל כדי שזה לא יקרה, ועובדים קשה באמת, תמיד להמציא את עצמך מחדש. אני יודעת שבמה שקשור אליי אני אעשה את הכי טוב, אבל בסוף יש גם גורמים שלא תלויים בי".
יש עכשיו תופעה מבאסת, שזורקים חפצים על הבמה. אנחנו יודעים שזה קרה גם לך.
"כן, זה קרה לי המון בשנה שעברה ועכשיו זה חזר פתאום. זה לא צחוק בעיני. אני חושבת שזה צריך להיפסק. בשנה שעברה זה היה מין טרנד כזה וכולם התחילו לעשות את זה בלי לקחת בחשבון כמה זה מסוכן. זה יכול לסכן גם את הזמר וגם את הצוות המטורף מאחוריו, רקדנים ונגנים. קרו לי מקרים שאני באמצע הופעה, זרקו לעברי בקבוקים עם מים, זה לא הגיע אליי אבל פגע באנשים בקהל. אז הקהל פוגע בעצמו. זה מאוד מסוכן וצריך להיפסק דחוף".
איזה עוד דברים הזויים קרו לך בהופעות?
"קרה לי שהתפרצו לי לבמה, לסלפי או חיבוק, זה היה מצחיק. ופעם עליתי להופיע על במה בפתח תקווה, היה שרב, והיו רוחות וחולות ומה לא. עלינו להופיע, ותוך כדי שאני נחנקת מהחולות, אני לא נושמת, לא נכנס אוויר ולא יוצא אוויר, גם הרקדניות והנגנים לא נושמים, אני רואה את כל הקהל עף, באיזשהו שלב אני רואה את כל המסכים מאחורה מתחילים להתנדנד מהרוחות וזה מאוד מסוכן. אז עצרו לנו את ההופעה. זה היה מבאס כי עשינו רבע שעה ולא נתנו לנו להמשיך. אני בטוחה שאני עוד אחזור לשם".
מה החלום הגדול?
"לפתוח הופעה משלי זה דבר שאני מאוד רוצה. חו"ל מאוד מעניין אותי".
ואיפה את רואה את עצמך בגיל 40?
"אין לי מושג. אני יכולה רק לקוות שאני אמשיך לעשות את מה שאני עושה ואוהבת. לשמח אנשים, לקבל קהל גדול יותר, לגדול, ללמוד ולהגיע אולי גם לחו"ל. בגיל 40 בטח תהיה לי כבר משפחה. הלכת רחוק, 20 שנה. הכל כל הזמן משתנה אז אין לי מושג. כל יום מפתיע אותי מחדש. אם היית שואל אותי לפני עשר שנים - לא היה לי מושג שאני אהיה איפה שאני היום".