"כולם חשבו שזרקתי את בן אל, עכשיו כולם יודעים שזו לא הייתה האמת"

אם שואלים את סטטיק מתי הבין סופית שהוא ובן אל עומדים לפרק את הזוגיות המוזיקלית, הוא יצביע בעיקר על פגישה אחת שהתקיימה בבית של בן אל. "זו הייתה ישיבה לגבי האסטרטגיה שלנו בנוגע לקריירה בארצות הברית", הוא מספר לפודקאסט 'ועדת תרבות' של וואלה! תרבות. "היו שם המון מחלוקות פנימיות בינינו שגרמו לכולם להבין שזה קרוב. כולם ידעו שזה מידרדר למצב שלא יהיה ניתן לתקן את זה יותר. זה לא היה בטונים צורמים או בצעקות אלא פשוט התדרים בחדר היו כל כך שונים זה מזה, כאילו אנשים שמדברים על דברים אחרים ורואים את העולם לגמרי אחרת.

"אחרי הישיבה הזו התפרסמו ההקלטות של בן אל (שבהן הוא נשמע מקלל את גרושתו אורטל עמר ומטיח בה ובבנם המשותף מילים קשות - נ"י). הוא נפגע מזה מאוד ברמה האישית. ואז הגיעה ההודעה שהוא שלח לי וגם התפרסמה בסרט (שבה כתב תבורי שהוא עוזב לארה"ב ומפרק את השותפות ביניהם - נ"י). ברגע שהגיעה ההודעה הזו, היה ברור שזה הסוף".

אילולא נשלחה ההודעה הזו ואילולא נחשפו ההקלטות המזעזעות של בן אל, יכול להיות שהייתם עדיין יחד?

"אני לא אוהב לשחק ב'מה היה אילו', אבל יכול להיות. יכול להיות שזה עדיין היה בדרך לסוף, אני לא יודע. אני כן יודע שהשיח של בן אל הפתיע אותי אבל לא את הצוות שלי. הוא ניהל את השיח על פירוק הרבה לפני כן. כן, משהו מיצה את עצמו. הוא לא סתם הרגיש בנוח לשלוח לי הודעה כזו. הוא פשוט היה הגבר האמיתי מבינינו שהחליט לשלוח את ההודעה הזו".


כאן למעלה תוכלו לצפות בפודקאסט, וכאן למטה תוכלו להאזין לו. אפשר גם בספוטיפיי.

סטטיק, שעבר שנה קשה שבמהלכה גם נפרד משותפו המוזיקלי בשבע השנים האחרונות בן אל תבורי וגם התגרש מאשתו שרית פולק, הוציא באחרונה את אלבום הסולו הראשון שלו - "לירז". כעת, אחרי שהוציא את אלבומו החושפני והיפה וחודשים ארוכים בלי שהופיע, צפוי סטטיק לעלות ב-3 באפריל על במת היכל מנורה מבטחים. בריאיון לפודקאסט מדבר סטטיק על הסימנים המוקדמים לקרע שנפער בינו לבין בן אל תבורי, על הפגישה הדרמטית שבה הבין שאין מנוס מפירוק הצמד, על המשבר בעקבות הגירושין מאשתו - ועל החלטתו לא לדבר בינתיים על פוליטיקה.

הנה עיקרי השיחה. את כולה תוכלו לשמוע למעלה או לצפות בה.

על ההופעה הצפויה בהיכל מנורה מבטחים:

"אני מתרגש מזה בטירוף. זה מלחיץ אבל גם בקטע חיובי. אני מרגיש שהיה מהלך של בריאה של איזה סטטיק חדש וזה כאילו השלב האחרון שלו. למה דווקא מנורה? כי היה חשוב לי שבפעם הראשונה שרואים אותי ושומעים אותי מבצע את השירים החדשים שלי או את השירים שלי עם בן אל, זה יהיה תחת הפיקוח שלי, כלומר שזה לא יהיה באיזו חתונה ביקנעם בפעם הראשונה. רציתי שזה ייראה כמו שארצה שייראה".

אתה מצליח לדמיין את הרגע שבו אתה עולה לבמה ולצדך לא עומד בן אל?

"כל לילה כשאני הולך לישון אני מדמיין את ההתחלה של מנורה, את השיר הראשון בהופעה".

ומה אתה רואה?

"בדמיון שלי זה נראה טיל. אני גם חווה את הלחץ. אני מדמיין את המנהלים שלי אומרים לי 'יאללה, עולים'. אני מדמיין את עצמי עובר במסדרון לפני שאני עולה לבמה, והלב דופק. אני ממש מדמיין את זה ככה. אני בטוח שזה יהיה ככה. זו הרגשה נעימה, זה לחץ נעים, לחץ שאני נהנה ממנו".

מי הולך לשיר את הקטעים של בן אל בשירים המשותפים?

"כמעט בכל השירים זה יהיה אני. יהיו כמובן אירוחים אבל לא בהכרח בשירים של סטטיק ובן אל. זה לא שהחלפתי את בן אל בזמרים אחרים".

על אלבום הבכורה "לירז":

"הייתה המון עבודה של הפקת לקחים, כי כדי לבנות משהו חדש צריך לשבור את הישן, וזה מה שקרה שם. כמו בטירונות, שקודם כל שוברים אותך ומתעללים בך נפשית ואז כשאתה חומר גלם מעצבים אותך איך שרוצים. זה קצת מה שעשיתי לעצמי מוזיקלית ונפשית בתקופה של האלבום. ריסקתי את עצמי. השיר 'לירז' פותח את האלבום בצורה מאוד ביקורתית ותקיפה כלפיי. הוא מרסק אותי. משם אני מתחיל לבנות משהו חדש".

איך חבריך הראפרים קיבלו את האלבום?

"ממה שראיתי, בחיבוק. תמיד יהיה בי קצת ראפ ומשהו שלא חושבים שהוא ראפ. הראפ ההארדקור בארץ לא כזה מצליח. ואלה שכן מצליחים בארץ - כמו טונה ורביד פלוטניק - הם בדרך כלל אנשים שמצאו איזו תת נישה בתוך הראפ. אני מאמין שהיפ הופ זה לא תרבות ישראלית והוא צריך לעבור אדפטציה כדי לעבוד פה. לא סתם טונה ורביד ממלאים מנורות. גם הפופ העולמי לא עובד פה. אם מישהו היה מנסה להיות פה אריאנה גרנדה, זה לא היה עובד פה, אבל כשזה קיבל את הטוויסט החצי ים-תיכוני עם נגיעות מקומיות, אז זה עובד. אני לא אהיה אף פעם ממש זמר פופ ואני לא חושב שאני אי פעם אהיה הכי ראפר שאני יכול להיות".

כמה מפחיד אותך להתחיל קריירה לבד?

"הכי מפחיד שיש, כי אני לא מכיר משהו אחר. אף פעם לא הייתי בעצם לבד, גם כשהייתי בלהקה בגיל 15 כשהופעתי עם עוד שני ראפרים. אפילו כשהוצאתי את 'בא לה לרקוד', זה היה עם גל מלכה והופענו יחד, כך שאני לא מכיר את זה. אני מנוסה מאוד והייתי על הרבה במות, אבל למרות זאת אין לי עדיין את היכולת הזו. אני לומד דבר חדש, וזה מפחיד. אין שיעורי בית איך לעשות את זה, זה רק ניסוי וטעייה. זה רק לגייס צוות נכון, לעבוד קשה ולהתפלל קצת".

לפני שנה וחצי ראיינתי אותך ואת בן אל ושאלתי אתכם איפה אתם רואים עצמכם עוד עשור. אמרת לי, 'אני מאחל ששנינו נהיה יחד ונעשה מוזיקה טובה'. עם יד על הלב, באמת האמנת למה שאמרת או שעמוק בתוכך חששת שיכול לקרות הפיצול הזה?

"תמיד חששתי שיכול לקרות הפיצול הזה. לא שאלת אותי אז מה אני מאמין שיקרה אלא מה אני מאחל שיקרה. עם יד על הלב, זה מה שאיחלתי לנו שיקרה. הלוואי שזה היה ממשיך ככה. עד היום אני אומר את זה. אני לא מצר על סטטיק ובן אל, אני לא מתחרט, הכול קרה בדיוק כמו שהיה צריך לקרות ואם היה אפשר שיהיו עוד הרבה שנים טובות ויפות - אז הייתי בוחר בזה, אבל זה לא המצב לצערי. מצד שני, היום, כשאני בחוכמת בדיעבד כבר, אחרי המשברים שקרו, אני אומר לעצמי, 'אוקיי, זה לא הכי נורא שיכול היה לקרות. אפשר גם ככה לחיות', אבל אז? בטח שזה מה שהייתי מעדיף".

הרגשת לפעמים שאתם מסתירים את הריבים ביניכם מהסביבה וההתקשורת?

"מצד אחד כן, כי ידעתי מה כולם חושבים. מצד שני לא, כי אני לא חושב שהצגנו חברות מוגזמת. לא היית רואה סטוריז שלי ושל בן אל יושבים בבית אחד של השני כל היום, או יוצאים ביחד. זה הורגש. אנשים ידעו את האמת, בעיקר אנשים שראו אותנו עובדים. ידעו שאנחנו לא כאלה קרובים".

אני לא חושב שהציבור הרחב ידע שנפער ביניכם קרע.

"נכון, כי הרבה מזה זה דברים בין-אישיים. אולי בגלל שאנשים לא חשדו שיש דבר כזה, הם לא ראו את זה, אבל כל אדם שהיה יושב קצת על האינסטגרם, היה מגלה לבד והיה רואה שאנחנו לא ביחד. רק בעבודה היינו ביחד וחוץ מזה, החיים שלי ושלו היו מנותקים".

איך הרגשת כשראית את עצמך בסרט?

"קשה. לחשוף את ההודעה לא היה קשה בעיניי, אבל היה קשה לראות את הסרט. לא הייתי רואה את הסרט הזה לכיף".

הייתה לך התלבטות אם להציג את ההודעה האישית מבן אל?

"אני לא חושב שזו הודעה אישית שהוא כתב בה משהו שפוגע בו. זה לא שיחה שלו על הילד שלו או משהו כזה. מה שבסך הכול הייתי צריך לעשות, וזה היה קריטי, זה לשנות את הנרטיב. בזמן שאני לא הגבתי לסיפורים, נבנו כל מיני תאוריות שקשורות אליי. אחת מהתאוריות היא שעזבתי את בן אל. זו הייתה הדעה הרווחת בארץ. שזרקתי אותו בדיוק כשהיה לו קשה. זו לא הייתה האמת. היה לי חשוב שיידעו 'חבר'ה, לא זרקתי אף אחד'. זו בחירה שהוא קיבל ואני קיבלתי אותה. זו האמת. אני בעד שישפטו אותי על מה שאני אשם בו, אבל לא על מה שלא".

אי פעם עשית פשרות מוזיקליות עם בן אל?

"לא, נהניתי מכל רגע ביצירה עם האיש הזה. היה לי כיף איתו, ואני חושב שעשינו דברים מדהימים יחד ואני אוהב אותם ואותו עד היום. לא הייתי מתנגד לסשן עם בן אל".

וואלה?

"כן".

מה לגבי הקריירה בחו"ל?

"נכון להיום אני עדיין חלק מהחברה של חיים סבן ואני עוד שוקל מה אני עושה ומה אני רוצה לעשות".

אפשר לנחש שהפסדת לא מעט כסף בעקבות הפרידה מבן אל?

"ברור, חד משמעית. גם לא הופעתי המון זמן. עד מנורה זה יהיה שבעה חודשים בלי הופעות".

הופעות שבוטלו, קמפיינים שירדו. זה הרבה כסף.

"נכון, יש פה קטע כלכלי. בטח".

יש לך איזה הסכם עם בן אל שקובע שאסור לו או אסור לך לשיר שירים מסוימים?

"לא. על רוב הדברים אנחנו 50-50. אני רוצה לקוות שזה הדדי, אבל אני לא חושב שאי פעם מישהו ישים רגל למישהו עם מה הוא יכול להופיע. סטטיק ובן אל זו יצירה של שנינו וזה לא כזה משנה מי כתב מה. אני בעד ששנינו נצליח מזה כמה שאנחנו יכולים".

הוצאת את האלבום לפני שבועיים ובן אל גם בירך אותך בסטורי, הייתה המשכיות לזה?

"הסטורי ריגש אותי מאוד. לא צפיתי את זה בא. אני חושב שהוא ציפה למשהו הרבה יותר גרוע והבין שבכלל אף אחד לא מנסה להזיק לו. הוא חשש מאוד מהבילד-אפ, וזה ריגש אותי אבל לא דיברנו מילה מאז".

מישהו מכם ניסה ליצור קשר?

"לא".

למה?

"אני לא ניסיתי כי הוא מרגיש לי לא נגיש לי. והוא לא ניסה, אני מניח כי הוא לא מעוניין".

על התקפי החרדה שמהם הוא סבל:

"אני מרגיש שזה מגיע ויודע להשתלט על זה כי יש לי כלים. הגוף נכנס למצב שאומר 'יש סכנה'. לכל אחד נוצר סחרור פנימי כלשהו, אצלי זה מתבטא בלחץ דם, רעד ולחץ. זה סיוט. המון אנשים חווים את זה בדרגות שונות. יש אנשים שחווים את זה יותר קשה ממני. אני נמנע מכדורים, אבל יש לי כלים. הפסיכולוג שלי אומר לי שהפתרון בראש שלי. זה נכון לי וזה בטוח לא עובד אצל כולם".

היצירה שלך נפגעת או נתרמת בתקופות של החרדות?

"נפגעת. כושר העבודה שלי נפגע. הרבה פעמים הייתי עם חרדות. זה פעם קרה לי באמצע יום צילום של 'הכוכב הבא'. באמצע שמישהו שר את השיר שלו, קמתי והלכתי בלי להגיד כלום. הבנתי שאני הולך לאבד הכרה אם אני נשאר שם. הייתה דרמה אבל עשר דקות אחרי זה חזרתי. גם בסרט יש רגע שבו אני מתפרק בבכי ואז מיד לאחר מכן אני מתעשת ומאפרים אותי. זה כמו מכונה. זה אומר המון על המקצוע הזה, שאתה כאילו ברגע הכי אינטימי שלך שאתה מתרסק, תוך דקה אתה צריך לחזור".

הפרסום קשה לך לפעמים?

"אני לא מרשה לעצמי להגיד את המילה הזו, זה נשמע לי כפוי טובה. לא הכל קל בזה, אבל זה לא קשה לי. זה לא שאני סובל. אני לא קם בבוקר ואומר 'וואו איזה קשה להיות אני'. יש הרבה אנשים שלהם קשה להיות הם. אבל כן, זה לא קל כי יש לזה השלכות".

הרבה סלפיז בטח.

"מזה אני נהנה. אין לי בעיה בכלל. אני אוהב את זה בהגזמה. עכשיו הייתי באירוע של פרטנר, ואני מאמין שעשיתי שם איזה 800 תמונות".

על החיים לצד שרית פולק בזמן שמדינה שלמה מפיצה שמועה שלפיה בגד בה:

"ייאמר לזכות שרית שהיא האמינה בי מהרגע הראשון ולא פקפקה בי. היא לא גרמה לי להרגיש שיש איזו בעיה, כך שאיתה היה לי מאוד נוח. היו רגעים של משבר. היה רגע שהיינו בברלין ובכיתי לה על הכתף כי זה קשה כשתוקפים אותך ככה ואין לך את היכולת להגן על עצמך. אני אדם רגיש. אני אמנם חצי מכונה אבל גם חצי אדם".

ופה בדיוק נעוץ הקושי של להיות אדם מפורסם. שכל אחד כותב ומתייחס לזה.

"ככה התגלגלו חיי ואני לא אוהב לשבת ולכתוב על זה ולהתלונן על זה. אמרתי בסוף הסרט שאני חושב שזה מגיע לי. כל אחד מקבל מה שמגיע לו. אני מקבל את סיפור החיים שלי ואני לא מסתכל יותר על מה היה וכמה שפטו אותי וכמה אמרו לי, אלא מה יהיה ואיך אני משנה את עצמי לטובה".

איך חיי הרווקות? אתה באפליקציות?

"אין לי חיי רווקות בכלל, אחי".

אין דייטים?

"כלום, כלום, כלום".

כי אתה לא רוצה? כי אתה בחזרות למנורה?

"לא, אני לא שם בראש. אני לא יודע אפילו איך לגשת לזה. אין לי גיים. הייתי כל כך הרבה שנים במערכות זוגיות ארוכות, אני לא יודע איך להתנהל בסיטואציה. אני מרגיש שאני מושך אל עצמי גם דברים שאני לא רוצה, ואני מרגיש שאני עדיין בריבאונד. אני לא רוצה לתפוס את הריבאונד, אני רוצה לרוץ על כל המגרש".

תמיד הקפדת להבהיר שאתה לא מבטא מחאה במוזיקה שלך, וגם באלבום הסולו שלך אין מחאה פוליטית. לאור אירועי התקופה האחרונה, יש סיכוי שתשנה את דעתך ותדבר על המצב?

"קודם כל, יכול להיות. אני אף פעם לא שולל. לא התעסקתי הרבה בפוליטיקה. אני מרגיש שהיום פוליטיקה היא הרבה יותר אקטואלית גם לאנשים שלא מתעסקים בפוליטיקה בדרך כלל. היום זה נוגע בכל בית. היום אתה לא יכול לברוח מזה. זה בכל מקום. אז אולי משהו ישתנה ואולי לא. אני חושב שקטונתי מלהיות מנהיג דעה פוליטית. אני מרגיש שהכוח שניתן לי הוא לגרום לאנשים לחייך. אני לא חושב שאני האדם הנכון לשכנע אנשים לשנות דעה פוליטית. זה לא הייעוד שלי היום ולכן אני נמנע מלדבר ולכתוב על זה".

אבל יש לך דעה לגבי מה שקורה בארץ?

"ברור שיש לי. אם אני ארגיש שלדבר זאת הדרך היחידה שלי שמשהו פה יקרה, אז אדבר. כרגע אני מרגיש שיש טובים ממני שעוסקים בזה".

הופתעת שרביד פלוטניק לקח צד ותמך במפגינים נגד המהפכה המשפטית?

"לא. הגיע לו מים עד נפש. לא סתם הוא התמהמה. הוא התלבט מה לכתוב בדיוק, וזה בסדר גמור. אני עוד לא שם ואולי אני מחכה שיגיעו לי מים עד נפש. קשה לצפות את העתיד. כרגע אני עוד נמנע".

אז לא נראה אותך כרגע בהפגנות?

"לא נראה לי. הפגנות זה לא בשבילי".

אתה לא חושש שאנשים קצת פחות יצליחו להתחבר אליך כמו שהצליחו להתחבר לסטטיק ובן אל? כלומר, שתהיה עוד אחד מאמנים קיימים? הרי סטטיק ובן אל היה פורץ דרך, מה שהביא רבים להתחבר לזה.

"סטטיק ובן אל היה פורץ דרך וכשזה התחיל לא היה שום דבר שנשמע כמו זה. במרוצת השנים התווספו אמנים שנשמעו כמו זה. באיזשהו שלב זה היה אחד מני רבים. האלבום שלי הוא פורץ דרך בתחומו. אי אפשר להשוות אותו לשום אלבום אחר. הוא לא נשמע כמו אלבום אחר, אין עוד ראפר שזה הז'אנר שלו, שיושב על אותה משבצת. אם תשים אותי ליד טונה או רביד, לא תמצא קורלציה חוץ מזה שזה ראפ. לכן אני חושב שהוא פורץ דרך. אני חושב שבמרוצת השנים הוא לא יהיה יוצא דופן ואז נצטרך להמציא גרסה חדשה של סטטיק".

אתה קורא ביקורות שכותבים עליך? אם כן, איזו ביקורת על האלבום הכי שימחה אותך?

"אני קורא ביקורות וקורא גם טוקבקים. אני קורא הכול. זה מעניין אותי. אני מאמין שזה חלק מהחיבור שלי לקהל. הרבה פעמים מבקרים כותבים דברים ענייניים שמעניינים אותי ושאפילו לא קלטתי. יש כאלה שרוצים רק לנגח, אבל אם אומרים לי 'ההפקה פה דלה', אז זה מעניין אותי. לשאלתך, הכי שימח אותי שכתבו שנעים לשמוע אותי לבד ושלא היה חסר אף אחד. זה ריגש אותי. לפני שנה חשבו שאני לא יכול לשיר ועכשיו זה צעד בכיוון הנכון".

איך נולד השיר האחרון באלבום - "מחול"?

"הוא נכתב ביום שהתגרשתי. חזרתי מהרבנות עצוב מאוד. לא הייתה לי מוזה לכתוב. ישבתי עם איתי שמעוני ועלתה לי בראש המילה 'מחוּל'. אמרתי שאני רוצה לדבר על הביקורת בלי להעביר עליה ביקורת. הרגיש לי שהדרך הכי נכונה לעשות את זה זה לשים את הכל מאחוריי. הדרך היחידה שבאמת יכולתי להשלים עם מה שקרה לי זה לומר שאני סולח על הכול. לקח לי כמה שבועות עד שבאמת הצלחתי ליישם את זה".

לסלוח על הכול?

"כן, אבל באמת. בלב שלם. היום אני סולח על הכול באמת. אין לי טיפת טינה לאף אחד שמעורב בכלום".