ב-1978 יצא לאקרנים "אסקימו לימון", והפך לאחד הסרטים הישראלים המצליחים אי פעם. בסוף השבוע האחרון הגיע למסכים "ההילולה", עיבוד קולנועי לסדרת הפולחן "שנות התשעים", המסתער על האולמות בשאיפה מבוססת לטפס גם כן לצמרת טבלת שוברי הקופות המקומיים הגדולים של כל הזמנים. מה משותף לשניהם? לא הרבה, אולי חוץ מכך שבשניהם מופיע צחי נוי.
ב"אסקימו לימון", נוי הוא כמובן אחד הכוכבים. ב"ההילולה" יש לו תפקיד קטן אך משמעותי. הסרט מתאר כיצד עם סיומה של מלחמת המפרץ, גיבורי הסדרה, תושבי שכונה בטירת הכרמל, יוצאים לקברו של הבאבא סאלי בנתיבות. השחקן הוותיק מגלם את נהג האוטובוס שאמור להסיע אותם לשם, אבל בגלל טעות בניווט לוקח אותם לעזה, והם הופכים לבני ערובה של שובים פלסטינים ונאלצים למצוא דרך לחמוק מהם.
כמו בסדרה, גם כאן הרוח החיה הוא שלום אסייג - שמככב; ביים יחד עם אריאל בנבג'י; וכתב את התסריט יחד עם אחיו מני, עם בנו דניאל ועם אור כהן. הארבעה מאזכרים בכתיבתם את הלהיטים הגדולים שקדמו להם, למשל "גבעת חלפון", "חגיגה בסנוקר" ו"אסקימו לימון" - לא סתם שנוי מופיע כאן, אלא שלבקשתם הוא עושה זאת עם התספורת של יוד'לה, הדמות האיקונית שגילם בשלאגר ההוא.
"המון שנים לא עשיתי קולנוע בארץ, ואני שמח עוד פעם להיות בשלאגר", אומר נוי, שלא הופיע בסרט ישראלי מאז "איביזה" שלא זכור לטובה. "אני חושב שהסרט מצחיק, וגם אני מצחיק בו - ולא בהגזמה. שמע - אני שחקן קולנוע מיומן, והקטעים שלי יפים. אני חושב שכולם בסרט משחקים נהדר, ואהבתי את הביטוי שהוא נותן לתרבות המרוקאית. נולדתי בואדי סאליב בחיפה ואני עוד זוכר מילדותי את המהומות של המרוקאים. למדתי את הקללות, התחברתי לתרבות המרוקאית, ואני אוהב אוכל מרוקאי ואת המימונה. היתה לי גיסה מרוקאית, והתרבות הזו לא זרה לי".
תרשה לי להציג בפניך תיאוריה: בזמנו הלהיט שכיכבת בו היה "אסקימו לימון", הסרט הכי אשכנזי שיכול להיות. עכשיו אתה מופיע ב"ההילולה", שאתה כמעט האשכנזי היחיד בו, וזה מסמל את השינוי שחל בקולנוע, בתרבות הישראלית ובמדינה בכלל.
"תראה, בועז דווידזון כתב את 'אסקימו לימון' על פי החיים שלו. הכל היה שם אמיתי. הוא גדל עם אימא פולנייה, ששנאה את הסרט, וכל האשכנזיות המבוגרות שהקיפו אותה אמרו לה 'פוי'. היום, אנחנו במזרח תיכון חדש, והאשכנזים הם מיעוט. פעם התרבות פה היתה אשכנזית מאוד, והיום ברור שהאשכנזים פחות דומיננטיים, אבל אני לא מתעסק עם פוליטיקה ולא רוצה שהראיון יהיה פוליטי".
בכל זאת יש שאלה שאני חייב לשאול - אחת המשקיעות בסרט היתה קרן שומרון השנויה במחלוקת, שזה הפרויקט בפרופיל הכי גבוה שהיא השקיעה בו עד כה.
"זה לא הפריע לי. לא הייתי גר שם, ולא אביע את דעתי אם מבחינה הגיונית כל העסק הזה צריך להיות, אבל אין לי שום בעיה עם התמיכה. הם נתנו קרן, עזרו וגם הביאו לי בקבוק יין טוב".
עוד מעט נציין חמישים שנה למלחמת יום כיפור. היית אז חייל בסדיר.
"כן, ראיתי מלא הרוגים. אנחנו חיים במקום קטן מאוד. מצד אחד אויבים, מצד אחר הים. אני לא רואה פתרון. אולי באמת היה עדיף להתיישב באוגנדה, ואז זה גם היה חוסך את מבצע אנטבה. הסיפור הזה לא ייפתר גם בעוד אלף שנה, לא משנה מי יהיה בממשלה. זה עצוב מאוד".
נוי הוא כבר מזמן לא חייל וגם לא הבחור הצעיר שהכרנו ב"אסקימו לימון" - בשבוע האחרון חגג יום הולדת שבעים. בזמן הזה הוא הספיק להפוך לכוכב בישראל ולאליל בגרמניה, בה הופיע בעשרות פרויקטים כולל אחד לאחרונה עם טיל שוויגר, מן הכוכבים הגדולים במדינה. נוסף לשמות שכבר הזכרנו, הוא השתתף בעוד שלל להיטים על הבמה ועל המסכים, מ"פלאי קלעים" ועד "גולסטאר". השיחה מתקיימת בביתו בהרצליה, ובסופה אנחנו מטיילים בקומה התחתונה, שהקירות שלה מלאים בתמונות שלו עם שועי עולם. הנה הוא עם בנימין ושרה נתניהו, והנה הוא עם שמעון פרס לכבוד צאת "עונת הדובדבנים" של חיים בוזגלו, אחד הסרטים הכי איכותיים בהם השתתף. לאורך הקריירה הוא שיתף פעולה עם רוק הדסון, אלן ארקין, שלי וינטרס, מלאני גריפית', אלפרד מולינה, סיד סיזר ומי לא. יש לו זיכרון פנומנלי וכשהוא מעלה באוב חוויות מן העבר, הוא זוכר אותן לפרטי פרטים כולל את כתובת הבית הפרטי שבו גרו האנשים הרלוונטיים.
את "אסקימו לימון" כולם ראו, אבל הסרט שפתח לנוי את הדלתות היה כזה שכמעט אף אחד לא ראה - "הגן", אחד מן הסרטים המשונים ביותר שנעשו בארץ בשנות השבעים, בו נוי הופיע בצד שייקה אופיר הוותיק ומלאני גריפית' הצעירה, שהגיעה לישראל מארצות הברית כי התפקיד דרש עירום ואף שחקנית מקומית בזמנו לא הסכימה להופיע כך, לפחות לפי מה שפורסם בתקשורת. "הייתי בצמד 'חומה ומגדל' עם אלי גורנשטיין", מספר נוי. "הבמאי של 'הגן' ויקטור נורד בא אליי ואמר לי 'אני לא אוהב את ההופעה, אבל אני אוהב אותך'. אני זוכר שהסענו יחד לפרמיירה את חנה רובינא, אבל היא ישבה מקדימה אז אין לי הופעה איתה. לשחק מול שייקה אופיר היה בית ספר לקולנוע. מלאני היתה צעירה ועירומה רוב הסרט והתפקיד שלי היה לרוץ אחריה ולאנוס אותה".
"בפרמיירה של 'הגן', הגיעו מנחם גולן ויורם גלובוס שהפיקו את 'אסקימו לימון' ובועז דווידזון שביים אותו. הם ליהקו אותי בלי אודישן. מה שכן, היה עניינים של כסף. הסוכנת שלי רצתה 12 אלף לירות והם הציעו שבע וחצי אלף לירות. באתי למשרד שלהם ואמרתי להם 'אני יודע שאתם מציעים פחות, אבל אחתום לכם'. הם חשבו שאני צוחק, אז אמרו לי 'תבוא מחר בעשר ויהיה לך חוזה מוכן'. שתבין: הסכום הזה היה גרושים בזמנו, אבל לא הייתי תאב בצע. התחלתי בכסף קטן, וממנו בא כסף גדול".
אני זוכר שקראתי שלווית כסף מההורים שלך כדי לממן את הטיסה לפרמיירה של "אסקימו לימון" בגרמניה. היום קונים כרטיס בטיסת לואו-קוסט לברלין בסכומים נמוכים, אבל בשנות השבעים זה היה סיפור אחר.
"זה היה יקר מאוד. הרגליים רעדו לי בפרמיירה הזו. ראיתי את הסרט בעיניים עצומות, כי לא יכולתי לא לראות ולא לשמוע את עצמי, אבל אנשים קמו על הרגליים והריעו לי. פגשתי שם עוד דמות ששינתה לי את החיים - מפיק יהודי-פולני בשם סם ויינברג, שקנה את הסרט להפצה בגרמניה. ישבנו יחד בארוחת ערב. הוא שאל אותי אם אני יהודי, כי אני בלונדיני עם עיניים ירוקות ולא נראה יהודי בעיניו. הוא חשב שאני גוי או משהו. שאלתי אותו אם הוא רוצה שאוריד את המכנסיים כדי להראות לו שאני יהודי. דיברנו יחד בידייש, שדיברתי מהבית.
"סם הזמין אותי למשרד שלו במינכן ושאל כמה קיבלתי על 'אסקימו לימון'. כשגיליתי לו, הוא אמר בתגובה 'איזה גנבים' ושאל אם יש לי כסף בכיס. אמרתי לו שאין לי כלום. הוא רשם לי צ'ק. הסתכלתי בסכום וההמחאה נפלה לי מהיד מרוב הלם. זה היה צ'ק על סך 20 אלף דולר - אתה יודע מה זה בתקופה הזו לראות את הסכום הזה רשום על נייר? הוא החתים אותי על חוזה רב-שנתי. עשיתי איתו עשרות פרויקטים והייתי אצלו 12 שנה. הכל היה עליו - המלונות, האוכל. נסעתי בלימוזינות וטסתי מחלקה ראשונה. הוא מת לפני כמה שנים ואני מתגעגע אליו. הוא היה המנטור שלי. לא יכולתי להיפרד כי אשתו מנעה ממני להגיע אליו. היא גויה רומניה, בת למשפחת צ'אושסקו, והיא פחדה שאני רוצה ממנו כסף".
אתה בן של שורדי שואה. איך היה לעבוד בגרמניה בסך הכל קצת יותר משלושי שנה אחרי סוף המלחמה?
"אני זוכר שישבתי אצל בעל הרשת שהקרינה את 'אסקימו לימון' במינכן. אני הולך לשירותים ובעין ימין רואה על הקיר תמונה של קצין אס.אס - כנראה מישהו מהמשפחה שלו. כל כך נבהלתי, שהרמתי את הקרש של השירותים וחששתי שייצא משם גז. החלטתי להדחיק - אמרתי לעצמי, מה אעשה עכשיו, אתחיל להגיד שהם בעצם ממוצא נאצי? תשמע...כל חיי עבדתי שם, בגרמניה. יש לי המון חברים גוים. הם אוהבים אותי ואני מסתדר איתם. למעשה, אני מסתדר עם הגוים טוב יותר מאשר היהודים".
אי אפשר שלא לדבר על הבעייתיות של "אסקימו לימון". מצד אחר, ראיתי אלף ראיונות איתך בנושא והן תמיד מסתיימים באותה מסקנה - הסרט לא היה עובר היום.
"ברור שהוא לא היה עובר היום. זו היתה תקופה אחרת לגמרי".
יש לך בת ונכדות. הן צפו בסרט?
"לא, אבל יש לי סיפור. יום אחד היה את 'אסקימו לימון' בערוץ 2. רציתי להקליט, אבל היתה רק קלטת אחת, שהיה עליה הקלטה של 'הדבורה מאיה', אז השתמשתי בה ובטעות לא שיניתי את המדבקה. יום אחד ישבתי למעלה עם אשתי, ופתאום אנחנו שומעים רעשים מלמטה. הבן והבת שלי, שאז היו אז ילדים, הכניסו את הקלטת של 'הדבורה מאיה' וקיבלו את 'אסקימו לימון', והמשיכו לצפות. שמענו אותם צופים בקטע שלי עם סטלה המגמרת. רצתי כל כך מהר במדרגות כדי לעצור אותם, שנפלתי".
מתי לאחרונה דיברת עם דבורה קידר שכיכבה גם כן בסרטים והלכה לעולמה לפני חודשיים בגיל 98?
"היינו מדברים הרבה. היא היתה אישה מופלאה והמוח שלה עבד בצורה מצוינת עד הרגע האחרון".
הסרט הישראלי הקודם שעשית לפני "ההילולה" היה "איביזה" של שי כנות. זו היתה חוויה טובה מבחינתך?
"עשיתי שם תפקידון. האמת, שרציתי לעזוב את הצילומים באמצע, אבל התחננו שאישאר. לא אהבתי את מה שאני אמור לעשות. היה שם קטע של הפלצות, ואני כל כך לא אוהב את הסגנון הזה. זה לא מצחיק אותי. אני גם לא אוהב סרטי מתיחות. אני בז להם. בועז (דווידזון) ביים את 'ישראלים מצחיקים' וליהק אותי לעמוד ברחוב עם משפך ולשפוך לאנשים מים על הנעליים. לקחתי את המשפך ליד ומיד השארתי לו אותו. אמרתי לבועז 'אני לא עושה את זה, כי אני לא אוהב את זה'.
מה השיעור הכי חשוב שלמדת על משחק?
"ב-1977 שיחקתי בתיאטרון הבימה ב'החולה המדומה' של מולייר. הבמאי היה צרפתי בשם קלוד רז'י. הוא דיבר רק צרפתית ונעזר במתורגמן, אבל היו שתי מילים שאמר באנגלית - Use It, תשתמש בזה".
תשתמש במה?
"בסיטואציה. אם אני מזיע, אני לא נותן למאפרת לנקות לי את הזיעה - אני משתמש בה. כשצילמנו את סצינות הסקס ב'אסקימו לימון', נורא התביישתי בגוף שלי. הבושה גדלה עוד יותר כי בקולנוע ישראלי של אז הסטנדרטים היו אחרים. זו לא היתה זירת צילומים אינטימית. הייתי עירום, והמון אנשים הסתובבו סביבנו כאילו זה דיסקו. הרגשתי בושה, פחד וחוסר נוחות, וכל זה הפך לחלק מהדמות".
היחס שלך לגוף שלך השתנה?
"בזמנו התביישתי מאוד בשומנים שלי. כשהייתי הולך עם חברים לים, לא הייתי מחליף בגדים ליד כולם אלא בקבינה נסתרת. היום כמובן שזה השתנה. מה עוד שרזיתי, ואני גם סבא לארבע נכדות".
איך איכות החיים שלך?
"יש הרבה דבש בחיים שלי. התרגלתי לטוב. אני נהנתן, וחייתי סביב אנשים עשירים. הם קלקלו לי את החך מבחינת יין ואוכל. בוא נגיד ככה - שווארמה זה לא הפייבוריט שלי. אני אומר - כל יום שעובר, לא חוזר. צריך ליהנות מהחיים, מכל דקה וכל שנייה שלהם".
הופעת ב"גולסטאר" יש לך גם סיפורים על כדורגל?
"לותר מתיאוס היה מעריץ גדול שלי, והתחברנו כשאימן פה את מכבי נתניה. אבל יש לי גם סיפור על הדור הקודם של הכדורגל הגרמני. יום אחד ראיתי במסעדה בגרמניה את פרנץ בקנבאואר בכבודו ובעצמו. ישר מיהרתי להתקשר לאבא שלי, אפילו שזה היה אז יקר מאוד לעשות שיחות כאלה. אפילו לא היו אסימונים, היית צריך לשלם בכסף אמיתי. אמרתי לו 'אבא, אני ליד בקנבאואר!", הוא ענה לי בתדהמה - "באמת?!?!?".
חוץ מ"הילולה", צחי נוי מככב כעת גם במופע "חגיגה במונטנה", ובו ביצועים של מיטב הלהיטים מ"אסקימו לימון" וסיפורים מאחורי הקלעים של הסרט, וטרוד בשלל פרויקטים נוספים. "אני עובד. כוחי במותניי. אני משוגע על העבודה שלי", הוא אומר. "אני מאחל לעצמי לעבוד, לעבוד ולעבוד".
אתה מרגיש שהתפקיד הגדול שלך עוד באופק?
"כן. עוד לא עשיתי את התפקיד הכי טוב שלי. אני חולם על תפקידים אחרים לגמרי, תפקידים אכזריים, מהסוג של אנתוני הופקינס. אני רוצה לגלם את השכן שנראה נחמד אבל הוא פסיכופת גדול. אמרתי לטרנטינו 'אשחק אצלך תמורת דולר, רק תגיד לי לאן לבוא'".
היית מסכים לשחק נאצי?
"כן, אבל דמות מורכבת. למשל, היה מעניין אותי לגלם נאצי שעוזר ליהודים".
קראתי שאתה מעריץ את קלינט איסטווד, והנה הוא מביים עכשיו סרט חדש בגיל 93, אז יש לך עוד 23 שנה לפחות להגשים את החלומות.
"כן, שמעתי על הסרט החדש של איסטווד. הוא גבוה ורזה וגם אימא שלו חיה חיים ארוכים. הוא עשה סרטים גדולים. 'מיסטיק ריבר' למשל, או..."
"בלתי נסלח".
"כן, עם ג'ין הקמן. הכרתי אותו בלוס אנג'לס. אדם מקסים. הכרתי גם את מייקל קיין. הוא גם אדם מקסים, ואוהב יהודים".
הכרת מישהו מפורסם שלא אוהב יהודים?
"היהודים לא אוהבים יהודים. זה עצוב, אבל נכון".
איפה היית היום אם לא "אסקימו לימון"?
"אולי אנונימי באיזה תיאטרון. מה שקרה לי עם 'אסקימו לימון' זה חד פעמי. פעם ביובל קורה לשחקן דבר כזה. אני באמת חושב שישות עליונה הנחתה אותי לסרט הזה".