עבור הרבה ישראלים טבריה היא סוג של קפיצה בזמן. למרות שהיא קיימת כאן ועכשיו, עצם האיזכור שלה זורק אותם לתקופה אחרת, בה העיר ההיסטורית שבמרכזה הכנרת הייתה פנינת נופש מקומית עם בתי מלון, מסיבות, מסעדות ומה לא, ממש כמו אילת. אותי למשל, טבריה מחזירה אל סרט הקאלט "אבא גנוב" בו צ'יקו בן דוד (יהודה בארקן ז"ל) מגלם מפעיל ספינת תיירים על הכנרת ונראה כמו הבחור הכי קול בעולם. אולי זה קשור לעובדה שבילדותי רבים חשבו שקראו לי בן על שמו של גיבור הסרט (בנו של צ'יקו).
כידוע, למרות שלא נמחקה מהמפה, טבריה של העשורים האחרונים שינתה את פניה מקצה אל קצה. מרבית בתי המלון בה נסגרו, הטיילת שהייתה אטרקציה מרכזית בה הפכה לשוממת ותיירים כמעט ולא מגיעים אליה, אולי מלבד צליינים שמגיעים בגלל חשיבותה הדתית. במובנים מסוימים, טבריה והכנרת מרגישים כמו מקומות נפרדים - האחת עיר בעלת צביון חרדי שלא מעוניינת להיפתח לזרים והשניה אגם קסום שרבים עדיין מקפידים להגיע אל חופיו, לרחוץ וליהנות מהיופי המקומי.
"טבריה - מתחת לקו האדום" ששודרה אתמול בכאן 11, היא סדרה תיעודית בת חמישה פרקים שיצרה קרין קיינר, אשר מתחילה במערכת הבחירות היצרית בעיר בשנת 2018 ומלווה את כל שרשרת האירועים שהגיעו אחריה. זאת מערכת הבחירות שהכניסה לחיינו את רון קובי, איש עסקים אמביציוזי יליד טבריה עם הבנה פנטסטית בכוחן של הרשתות החברתיות, שבעקבות מפגש מחזור מקים קבוצת פייסבוק ("מרימים את טבריה מהקרשים") ולאחר מכן מתמודד לראשות העיר ואף מנצח. ניצחונו של קובי פותח קרב יצרי במיוחד עם תושביה החרדים של העיר שלא מעוניינים בשינויים שהוא מתכנן לעשות בעיר. לקובי יש הרבה אויבים במסדרונות העירייה, רובם מייצגים את הסיעות החרדיות אבל מי שניצב כיריב המושבע שלו הוא אדם בשם שמעון כהן, פעיל מוכר בש"ס שגם עושה מוזיקה אלקטרונית (כי כולנו הרבה יותר מסטריאוטיפ אחד) ומחליט להשיב לו מלחמה בכלי שהוא מכיר הכי טוב - שידורי לייב בפייסבוק. בין השניים מתנהל קרב חתול ועכבר שבתחילה נראה משעשע, כמו שני גברים שמסרבים להתבגר ומקניטים זה את זה בלי הפסקה אבל מהר מאוד הוא תופס גוונים אלימים ומערב איומים וקללות.
הביקורת נכתבת לאחר צפייה בפרק אחד מתוך חמשת הפרקים. בהמשך תעסוק הסדרה בעוד דמויות בולטות בעיר, ביניהם גם עו"ד שני אילוז שמעוניינת לרשת את מקומו של קובי. כבר על סמך הפרק הראשון אפשר לומר ש"טבריה מתחת לקו האדום" היא הכל חוץ מסדרה על סכסוך בחירות מקומי בטבריה. קיינר וצוותה הבינו שהמאבק שמתנהל בעיר הוא מראה למה שעתיד לקרות בישראל כולה ולמעשה קורה כבר עכשיו. תיזמון הוא הכל בחיים וכמו במקרה של "שישה אפסים" (גם היא של כאן 11) שפרק הסיום שלה שודר באותו היום בו סוכנות דירוג האשראי מודי'ס הוציאה אזהרה על עתיד הכלכלי של ישראל, גם "טבריה מתחת לקו האדום" עולה ימים ספורים אחרי שבג"ץ הכריע כי החוק שנועד לאפשר לבועז יוסף, יו"ר הוועדה הקרואה בטבריה ומקורבו של אריה דרעי, להתמודד לראשות העיר בבחירות הקרובות, ייכנס לתוקף רק בבחירות הבאות ומנע בכך מיוסף להתמודד על ראשות העיר.
זהו למעשה הפרק האחרון וסוג של "ספוילר" למאבק שהסדרה מתעדת את תחילתו. הדרך עד לשם כללה עוד הרבה ויכוחים סוערים במועצת העיר, תקציב שלא עבר, דיונים בבג"צ ואיומים מפורשים על חייו של קובי. אותו קובי הוא נצר למשפחה מסורתית, כך שמי שחושב שיש כאן מאבק בין חילונים גמורים לחרדים - טועה. אם להסתכל על טבריה כמקרה מבחן, נראה שתושבי העיר החרדים מבקשים שהעיר תתנהל רק לפי סולם הערכים שלהם ולא מוכנים לשום פשרה. קובי נראה כמי שרוצה להחזיר לטבריה חלק מהמאפיינים שהציבור החילוני אהב בה - הוא יוזם מסיבות בטיילת, מעודד בעלי עסקים לפתוח בשבת ואפילו דואג לתחבורה ציבורית (הסעות החירות) אבל לא כזאת שעוברת בתוך השכונות החרדיות. מה שכן, גם קובי וגם שמעון כהן יריבו לא מנסים בשום שלב לשמוע את הצד השני והמהלכים שלהם נראים לא פעם כדווקאיים ופופוליסטים, כאלה שהתכלית שלהם היא לייקים ברשתות החברתיות ולא מחשבה על חיים משותפים בטווח הארוך.
מאז החלו הדיונים על המהפכה המשפטית שמובילה הממשלה, רבים טוענים שבישראל קיימות שתי ישויות נפרדות, יש כאלה שמכנים אותן ישראל ויהודה. ישראל החילונית והליברלית ששואפת להתקיים לפי ערכים דמוקרטיים ולהידמות למדינות המערב ולצידה יהודה השמרנית שרוצה לחיות על פי ערכי ההלכה ושמה את הרבנים מעל השופטים. אריה דרעי, מי שבג"צ פסל את כהונתו כשר אבל בפועל הוא עדיין אחד האנשים הכי חזקים בממשלה, נוכח בסדרה גם אם הוא לא מופיע בה. ניתן לראות שהצעירים החרדים בעיר רואים בו את המנהיג שלהם ונשמעים לו הרבה יותר משהם נשמעים למשטרה. "טבריה מתחת לקו האדום" משרטטת בצורה די מדויקת איך המאבק על עתידה של ישראל כיישות אחת או כשתי ישויות נפרדות עשוי להיראות.
חשוב לומר - "טבריה מתחת לקו האדום" היא לא סדרה אנטי חרדית. אם כבר, היא סדרה שיוצאת נגד שיח החירשים שמתנהל במדינה ומראה את חוסר היכולת של שני הצדדים להגיע לעמק השווה ולמצוא בסיס לחיים משותפים. בזכות זמן המסך הכמעט זהה שקיינר נותנת לשני היריבים המרים האלה (קובי וכהן), אף אחד מהם לא יוצא יותר טוב מהשני. קובי הוא גיבור סוחף וכריזמטי ומי שלא הבין איך הוא הפך לאורח בכל אולפן טלוויזיה לפני כארבע שנים יראה את זה כאן. הוא תמיד יוצר קשר עם המצלמה, יודע להגיד לקהל שלו את מה שהוא רוצה לשמוע ובעל חוש בריא לפרובוקציות (לא במקרה הוא הושווה בעבר לדונלד טראמפ). בסצנה אחת הוא פוגש את העיתונאי ניב גלבוע ששואל אותו האם לאורך כל הכתבה שלהם הלייב בפייסבוק יהיה פתוח וקובי מסביר לו שמבחינתו הלייב בפייסבוק זה מרכז העניין והוא (גלבוע) רק מתלווה אליו.
בשיחה אחרת בין שני תושבים בעיר מסביר אחד מהם שהוא לא מוכן שהטיילת תהיה פעילה כי הרב דוד קוק אמר שהמשיח ייצא מהכנרת והפעילות שם תמנע ממנו לצאת ולהגשים את הנבואה. העיוורון של שני הצדדים לרצונות של הצד השני הוא מה שמאפיין יותר מכל את ישראל 2023 וכמו שאנחנו רואים העיוורון הזה רק הולך ומקצין את הקיטוב שקיים כאן. אם רוצים לחפש ב"טבריה מתחת לקו האדום" תשובה לגבי איך תראה ישראל בעוד כמה שנים מהיום, לא בטוח שיש מקום לאופטימיות. נראה שהפערים בין שני הצדדים גדולים מכדי לאפשר להם לחיות ביחד וכל צד יצטרך למצוא את המקום שלו. עד שזה יקרה וכל עוד יש שידור ציבורי שמאפשר לנו ליהנות מתכנים איכותיים ולא פחות חשוב - ביקורתיים, לגמרי שווה לצפות בסדרה הזאת שמוכיחה עד כמה סוחפת ומרתקת יכולה להיות יצירה תיעודית איכותית.