אמש, במהדורה של חדשות 12, הביא הפרשן הפוליטי עמית סגל ציטוטים של שר הביטחון יואב גלנט. מדובר בדברים שאמר לחבריו לקואליציה על הכשירות המידרדרת של צה"ל, לאור החלטתם של אנשי מילואים רבים שלא להתייצב לשירות במחאה על המהפכה המשפטית וביטול עילת הסבירות.
במשפטים בומבסטיים ועדינות של קרנף, רמז גלנט ביותר מדי מילים כי מחיר ההרפתקה הפוליטית של יריב לוין ושות' עלול להיות כבד בכל הנוגע למצבו של צה"ל. "חיל האוויר בנוי על שני מרכיבים - מטוסים אמריקניים וטייסים ישראלים. אם יש לכם חלופה לאחד משניהם, תעדכנו", השתעשע השר, והוסיף את מה שסגל כינה "משל הספורטאי": "הספורטאי מפסיק להתאמן, אחרי שבוע הוא עדיין יכול לרוץ. אחרי חודש כבר לא", אמר השר והתעקש להסביר למי שעדיין לא נפל לו האסימון כי "הביטחון הלאומי, בחוסן הלאומי שלו, יש סידרה של מרכיבים שנמצאים כולם בתהליך הידרדרות".
המשלים של גלנט הם הדלפה סתמית ולא מעניינת, שחוזרת על דברים שאנחנו כבר יודעים. מערכת הביטחון, וגלנט בראשה, מודאגת ומובכת מהשלכות המצב שבו ציבור גדול חש שההסכם הלא-כתוב בינו ובין המדינה הופר, ולכן הוא כבר לא נעמד דום בכל פעם שקוראים לו.
אבל את הרכילות הפוליטית הזו הרי כבר הכרתם בווריאציות שונות. ובכל זאת מהדורות החדשות המחישו אתמול שלגלנט ולרמטכ"ל הרצי הלוי יש סיבות הרבה יותר עמוקות לדאגה, והן לא פוליטיות בכלל. שתי אימהות של לוחמים, שהתראיינו בזו אחר זו הביעו בעצם את אותו תסכול עמוק של הפרת הברית: שלחנו את הבנים שלנו לסכן את חייהם עבור המדינה, והיא לא עשתה את המעט שהיא חייבת לנו בתמורה.
הראשונה הייתה כוכי כלף, שבנה בר בן ה-33 שירת בשטחים ומצבו הנפשי הידרדר לאחר מכן. הוא לא הוכר על ידי מערכת הביטחון, ולא קיבל עזרה ממנה. אתמול בשעת צהריים, למרבה האימה, הוא הצית את עצמו, ובזמן כתיבת שורות אלה הרופאים נלחמים על חייו. בתגובה חסרת רגישות של משרד הביטחון למעשה, נטען כי הוא "מבירור שנעשה, מדובר באדם הסובל ממחלה נפשית שאינה קשורה לשירותו הצבאי".
כלף, שדיברה עם כל המהדורות, דחתה בדמעות את ההתנערות הזאת מאחריות. "אי אפשר לחשוב שלוקחים ילד בן 18 לשלוש שנים ואחרי זה הם צריכים להתמודד עם החיים ולחשוב שכלום לא יקרה. ששום תופעה נפשית לא יכולה לקרות", אמרה בחדשות 13, "יש לי כעס מאוד גדול שלא הקשיבו לי, שלא הבינו את המצוקה האמיתית של הבן שלי, שלא הבינו את המצוקה האמיתית שלי, של אמא ששלחה את הבן שלה ליחידה קרבית".
בחדשות 12 היא הוסיפה משפט נוסף, שטומן בחובו את עומק העלבון. "אני מקווה שהמדינה תציל את הבן שלי. זה לא מובן מאליו שהוא הלך ליחידה קרבית. זה לא מובן מאליו בכלל שכל ילד הולך ורוצה כל כך ללכת ליחידה קרבית ולסכן את עצמו. זה לא מובן מאליו שההורים שולחים את הילדים ליחידה קרבית. ממש לא", אמרה כלף, בשיחה ששוברת את הלב.
לעומת כלף, לאה גולדין כבר מנוסה למרבה הצער בשיחות עם התקשורת, כשלאורך תשע שנים מאז שבנה הדר נהרג וגופתו נחטפה על ידי חמאס, ממשלות ישראל, רובן המוחלט בראשות נתניהו, לא טרחו להחזיר אותו לכאן, וקץ הסיוט הזה לא נראה באופק. בשיחה נוקבת עם יונית לוי - זה היה יותר מונולוג מאשר ריאיון - תיארה גולדין התפרקות של המדינה מערכיה.
"אני שואלת: מה יכול להתאים במציאות המשוסעת של היום בחברה הישראלית, כששברו את כל הבריתות בין האזרח למדינה, [יותר] מלהחזיר לנו את החיילים ששלחתם לשדה הקרב. אני פונה פה לנתניהו. זה הדבר היחידי שהוא משותף. זה ההלך היחידי שיצליח לחבר כאן ולהתחיל לתקן את כל הנזק שקרה למדינת ישראל", אמרה גולדין.
אבל אלה הדברים שהיא אמרה בסיום שצריך להדיר שינה מעיניהם של בכירי המערכת. גולדין ביקשה מלוי לסיים עם "פנייה לכל האימהות, גם אלייך. אני לא נלחמת רק על הבן שלי. נשברה הברית בין החייל לבין המדינה לבין צה"ל. ואני חייבת להצליח. כי אם אני לא אצליח, הבעיה היא שלכם כולכם. ואני קוראת פה לכל האימהות להצטרף אליי, כי יום הגיוס הבא הוא מעבר לדלת".
גלנט, תסתכל להן בעיניים. גולדין וכלף אומרות בדרכן את אותו דבר: האימהות מקריבות את היקר להן מכל כשהן שולחות את הילדים שלהם לצבא, ואין בזה שום דבר מובן מאליו. המעט שמגיע להן בתמורה הוא שיתייחסו למה שהן אומרות. ואם המדינה לא מתייחסת אליהן, שלא תתפלא מהמוטיבציה הדועכת או מהתפרקות של הלכידות. זה הרבה יותר מהחקיקה האנטי-דמוקרטית: זו המדינה שמפרה את הברית לכל אורכה, וזו האחריות שלה לתקן.
ועולה מהדברים עוד מחשבה: אם את המהדורות היו פותחות אימהות ולא גנרלים ופוליטיקאים, אולי דברים היו נראים פה אחרת.