יום שני עולה על סופ"ש הזוגות, הידוע גם בכינויו הגיהנום. מסורתית, זה היום שבו המסיכות יורדות והאמת מתחילה לטפטף החוצה עד להתפוצצות צינור ביוב רב כיוונית. הפעם הרגע הזה ממאן להגיע, ורונן משום מה לוקח עליו את כל האחריות קבוצתית, ומתפשט ראשון בלהט הרגע כדי לגלות שהוא סתם ערום לבד בזמן שכולם ממשיכים לנשנש ברוסקטות. אבל אל נקדים את המאוחר.
ראשית נחזור לליל אמש, בו הבנים והבנות מתפצלים למחנות ערוץ הילדים, וחן ויוסי מסכימים בנפרד אך ביחד שהם מהממים. כבר התחלה גרועה, כי מי יעז לפתוח את הפה עכשיו על הזוגיות המחורבנת שלו אחרי המונולוגים של דני וסנדי גרסת הטיול השנתי לים המלח. משם זה יכול רק להידרדר, עם טל ורון, שבאמת כולי פרגון לאהבתם ולהקפאת ביציות, אבל אנשים פה בבית צמאים לאקשן.
האשטג התחלנו עם נעם ומשה, שמתחילים ללרלר על הזוגיות שעדיין לא קורית, בזהירות מירבית. לדברי נעם, זה לא עובד עדיין כי לה יש "מחסומים". היא מדברת על הנטיות הטיפוליות שלה אבל לדעתי היא צריכה ללכת בכלל ללמוד אנימציה, כי בחיים לא ראיתי יכולת כזאת להסריט לעצמך את החיים מחדש. ובכל זאת התגלתה כאן איזו פיסת אמת שיכולה הייתה להבשיל לשיחת ריכולים איכותית אלמלא עינב, שמצטרפת כדי להודיע שגם אצלם בסדר גמור. די, נו. אני שמחה בשבילה על הבזקי האומץ להשתלב בשיחות, אבל בחייאת, באנו לשמוע את הגרועים.
וזה מה שחשבנו על החלק הראשון של מפגש הזוגות בחתונמי
רונן, שקיבל מספיק עצירות רגשית בבית ילדותו, לא יכול לשאת את זה, וזה הניסיון הראשון שלו מני רבים לשחרר את השסתום אצל הגברים. כרגע הוא עושה את זה כל כך בזהירות שתומר אשכרה מצליח לקנא בו, על זה שיש לו "רגש". גם הרגש המדובר הנו שחזור טראומה 24/7. בעקבותיו גם שניר צולל אל השכשוכית, ומנחית על השולחן את אי המשיכה למור. אצלם זה באמת גרוע, כל כך גרוע שאפילו משה מתעודד. תגידו, נשות "חתונמי", איך הגענו למצב שהגברים, חלקם מנהלים מערכות יחסים עם מכונות כביסה בלבד, מצליחים לשוחח על רגשות בכנות יותר מכן? איך נפלו גיבורות? הסבר אפשרי לזה, הוא שלצד הדוחה תמיד קל יותר לדבר מאשר לצד הדחוי. והעונה הזו, כך יצא, היא עונה של נשים דחויות.
דחויות ומדחיקות, למשל מור, שנותנת פייט רציני לנעם בתחרות ילדים יוצרים סרטים. "אני מתה עליו", היא משתפת את החברות החדשות, "הוא מסקרן אותי בטירוף". נסתרות הן דרכיו של המוח המאוהב. כשאני נתקלת במקרים כמו מור, אני חושבת שיש צורך להגדיר התאהבות כמצב פסיכוטי. ואף אחת לא שם כדי לתת לה כאפת מציאות. "את אמיצה בטירוף", מחמיאה לה יואנה, מחמאה מהסוג שנותנים לאמא טרייה לתאומים על תמונה בביקיני. אם כן זה הזמן להתאסף מחדש סביב המדורה לנשף המסיכות, עם חיבוקים מזויפים ומזמוזים קדחתניים. מעולם לא ראיתי את זוגות "חתונמי" נוגעים אחד בשני כמו בניסיון לגרום לאחרים לקנא, צריך להפגיש ביניהם יותר.
ציניות בצד, יש גם משהו מעורר-רומנטית בנוף המדברי הזה, לפחות עבור כל אחד מלבד שניר. או יוסי, שלא רואה בנוף הררי גשום סיבה לקום מוקדם בבוקר, ואני נאלצת להסכים איתו. לא מספיק תקעו אותם בשממה, עכשיו יורד גם גשם, מה שמזמן לנו אולי את יוסי בלוק חורפי הורס מתנת אמו החדשה, אבל גם סצנה ארוכה מדי של הרובוטים מתאמים גרביים. ובכל זאת, יש שם איזה קאץ' ששווה התייחסות. מאז הארוחה אתמול, רובוט בת התערערה. היא הרגישה ששניהם אאוטסיידרים, או מה שרון הגדיר, "צריכים עזרה". זה באמת מצב עגום, להזדקק להדסטארט התרמת חברים, אבל אפשר לראות ברגע הזה ביניהם גם הרבה יופי. כשאת מרגישה בנוח לחלוק עם בן זוג דברים כל כך עמוקים וכואבים - את יודעת שזה זה.
בניגוד אליהם מור קמה חייכנית ומעודדת מליל אמש, שהרי מדובר בבחורה שיודעת לעשות לימונדה גם מגללי חמור. כמה חזקה היא יכולת ההדחקה האנושית; זו של מור תביא אותה לשרוד אפוקליפסה. שום דבר לא שובר אותה, את הבחורה הזאת, אפילו כשהנופש הזה מתרסק סופית לתוך אשראם במדבר, והזוגות מובלים לשיעור אקרו-יוגה או אקרו-באלאנס או אקרושיליראבק. במקום שניר, כאן הייתי עוזבת. ובאמת, נשמע שלהחזיק את מור בתנוחות גינקולוגית זה לא הדבר שהכי מתחשק לו כרגע, אבל הוא נכנס לאירוע, כמו שאומרים היום, ומסכם: "עברנו את זה". כמי שצופה בהם מהבית אני כמובן מודה להפקה על הזכות לצפות ביוסי מתהפך על חן כמו סרטן מאותגר מוטורית. כמו כן, הפירמידה בסוף - פרייסלס. רק חסר שכולם ישירו יחד "אל המעיין בא גדי בא גדי קטן", וזה רשמית הנופש הכי פחות סקסי שהפקת "חתונמי" אי פעם זימנה למשתתפיה.
זמן לארוחת צהריים, וזו ההזדמנות של הרובוטים להפגין כישורים חברתיים, ולהתיישב במרחק שלושים מטרים מכולם. אמנם שניהם לא מסמרי מסיבה משהו, אבל ההומור העצמי המשותף שלהם הוא כוח אדיר, שמאפשר להם להתמודד ביחד עם הרבה אי נעימויות. ובדיוק בזמן, רגע לפני שהצחוק הופך לבכי, מצילים אותם מהחורף של אביה רונן ורותם, לשיחה הנימוסית והמשעממת ביותר שניתן להעלות על הדעת. רז משתדל, אבל אלוהים, כמה גז מתבזבז שם על ניוטרל. אני יכולה להבין למה רונן קופץ ראש לעמוקים, קשקושי החולין האלה מעבירים אותו על דעתו. מצד שני, לפני שקופצים ראש, מוטב לוודא שהבריכה מלאה. מרוב רצון טוב, רונן שם לעצמו מה שמכונה בשכונה פאול דרמטי. אחרי שהצליח להחזיק אותנו כמעט עונה שלמה לצדו, הוא חושף שנעלם לרותם לכמה שעות, בלי להודיע, במהלך ירח הדבש.
כובד משתרר סביב השולחן. רותם על סף דמעות. באופן מפתיע, דווקא יוסי קורא את הסיטואציה הרבה יותר טוב מחן, שמגלה בדיוק ברגע הזה צורך כפייתי בלתי מוסבר להגשת תה. מי היה מאמין שדווקא הוא בעל הטאקט מביניהם. רונן מנסה להסביר את עצמו בקלילות מעושה, ורק מעמיק את הבור: מבחינתו, באותו הזמן, הם כולה התחתנו וטסו ביחד - אבל הם לא זוג. רונן לא רק קפץ ראש לבריכה ריקה, אלא גם גרר איתו למטה את רותם, כי לדבר בכנות עם בת הזוג שלך זה דבר אחד, אבל לבחור לדבר מול כולם על נושא נפיץ עבורה, זה כבר ביג נו-נו. לשמחתה והפתעתה של רותם, זה הרגע הראשון העונה שבו, סוף סוף, גם הוא מקבל קצת על הראש.
הוא מבין שנכנס בדלת הלא נכונה ועובר למוד מתחנף בלחיצת כפתור, אבל את רותם זה כבר לא מספק. מובן לי גם למה. כלומר, שום דבר לא מספק אותה, זה נכון, אבל המחמאה שלו - "היא יצאה לחופה כמו מלאך", מבטאת בעיקר פיקסציה ריקה ושטחית, ודי ילדותית. זו הפעם הראשונה שאני מצליחה להבין באמת למה היא מתכוונת כשהיא אומרת "אתה לא רואה אותי". רונן רואה את רותם כמו מלאך או שטן, אבל לא מצליח לראות אותה כבת אדם שווה לו. היא גם קצת שטן, מה שכמובן מבלבל אותנו, כצופים, ומקשה עלינו לראות את החלק שלו בסיטואציה. אבל החלק הזה הולך ומתבהר. עכשיו מסתבר לי שאלמלא רותם, שמאפילה עליו ברודנותה, רונן היה יוצא הדוש של העונה הזאת.
בעצם, הוא צריך להודות לה. ולשניר, מנטור זוגי, שבשיחה צדדית מייעץ לו להיות יותר "בטוב". הטקסט המומלץ הוא כזה: "אני בטוב, את בטוב. בואי נהיה בטוב". כידוע, על היסודות האלה בנויה הזוגיות המשגשגת עם מור. רונן מבין שהם כבר לא שם, זו לא אופציה; רותם מזכירה לו מדי את אבא שלו, לוגן רוי, וזו הסיבה גם שהוא נקשר אליה, מה שיוגדר בספרי ההורות כהיקשרות לא בריאה. הוא כאילו מחבר את כל הפרטים הנכונים והמושכלים כדי להגיע למסקנה שהקשר הזה צריך להסתיים, רק מגיע איכשהו, תמיד, למסקנה ההפוכה. לפחות זה מקנה לשניר קצת זמן לברוח מהבלבלות של עצמו, ולשקוע בטרגדיות של אחרים. אבל הקשיים שלו עדיין שם, מנקרים באחורי המחשבות, ועתידים לצוף מול רונן בדיאלוג הנורא הבא: "הייתה נשיקה קטנה". "קטנה זה לא מספיק" (רונן, עוד מנטור זוגי בחסד). "אז מתחילה נשיקה, אבל אתה רוצה לעצור אותה, כי לא נעים". אוו, סנאפ. שניר מציין הרבה דברים טובים באשר למור, אבל גם ש"משהו חסר בבסיס", ומצביע מטה, לכיוון בסיסי מאוד.
הוא מפחד לדבר עם מור, אבל אין ממה לחשוש, הרי גם אם יצעק לה לתוך זמבורה, "את דוחה אותי, ביי", היא תחשוב שזו בדיחה היסטרית. לדבריה, היא לא רוצה להקשיב לאגו שמורה לה לעזוב - ואגו באמת יכול להיות רעיל לזוגיות, אילו הייתה פה אחת כזו. זה לא אגו, זה הגיון בריא. המתת החסד הנדרשת מרחפת מעל שני הזוגות הגרועים של העונה, בדיוק שהאירוע נגמר. לא קיבלנו שיא בסגנון דרמת השירותים של העונה שעברה, ומחסור תקציבי כללי הורגש באוויר, אבל זכינו לכמה רגע חסד ואימה גם יחד.
אחרי שהקריב אותה על מזבח הכנות, רונן זוכה לבלות עם רותם נסיעה של כמה שעות טובות. הרבה דברים אני מבינה לגביה בפרק הזה. למשל, למה היא מתעצבנת כשהוא מתחייב לעמוד לצדה. ההבטחות שלו ריקות, הוא מדבר על אוטומט. בסופו של דבר, במפגש הזוגות, הוא הותיר אותה לבד. רונן מצטדק; לדבריו, קשה לו להיות "הוא" לצד רותם. "אני אמרתי לך - תהיה אתה", מתעקשת רותם, שמצטרפת לשורת המנטורים שלנו כמאמנת התפתחות אישית בשלב אחד. היא מציעה להתחיל מהתחלה, אבל יש ביניהם כבר כל כך הרבה משקעים, שקשה לחשוב מה יכול לצמוח משם.
אצל תומר ויואנה האווירה הולכת ונעכרת. בזמן שהוא מחרטט על ההיבט המדעי של משיכה, יואנה פשוט רוצה לשמוע שהוא רוצה אותה, כי היא רוצה אותו במקסימום, ולא רק נמשכת. הלב שלי כבר קצת נשבר בשבילה מראש, והציפיות מהזוג הזה, שנראה כל כך מבטיח בתחילת הדרך, צונחות לרצפה. לדעתי היא תהיה המומה לשמוע שתומר לא בעניין שלה, כי כלפיה הוא משדר את ההפך הגמור, ועוד בצורה אמינה להדהים. אני מתה להבין מה קרה לו שם שגרם לו להפקיד את הלב שלו בידי המדע בטרם עת, כי חוץ מהעניין הפעוט הזה, הוא בן זוג אולטימטיבי.
בינתיים, ביקום הפנימי של מור, הכל "פגז". זה לא מרפה את ידיו של שניר, שלקח על עצמו לבצע את ה-שיחה, ועומד בזה. קצת פרפורים, השתנקויות, יובש בלשון והוא על זה, הודות לסודה שמור מגישה לו, כי אישיות מרצה ממשיכה לתת בראש גם בזמן שנפרדים ממנה. לזכותו ייאמר ששניר מתווך לה את הדברים יפה. למעשה בפרידה שלו ממנה הוא רומנטי ומקסים יותר משהיה בכל הקשר שלהם. הטעות שלו הייתה שהעלה את הנושא רחוק מדי מכתובת היעד, ופרק הזמן הארוך מדי שנותר למלא גורם לו להמשיך במלמולים מטופשים, כמו "ניקח את ההחלטה ביחד". פרידה עושים בחמש הדקות האחרונות, יא טירון.
מור אכן מתלבטת מה לעשות, כאילו שיש יותר מאפשרות אחת נכונה כאן, משוחחת עצמה כמו שהייתה מדברת לחברה טובה. בתור חברה של מור היא הרבה יותר חכמה, ופוסקת "הי איז ג'סט נוט אין טו יו". אבל על סמך הפרק הבא, מור לאו דווקא מקשיבה לה. אז האם היא זו שתעזוב בפרק הבא, או אולי רותם? קשה להחליט למי מהן לאחל את זה יותר. אין על זה 2 במחיר 1?