התכנית "עובדה" של קשת 12 מועמדת לפרס האמי הבינלאומי. סרטו של איתי אנגל, שתיעד את מלחמת רוסיה-אוקראינה מזירת הקרבות בפאתי קייב, מועמד בקטגוריית התחקירים בתחרות, לצד סרטים מבריטניה, ברזיל וטורקיה. הטקס ייערך ב-27 בספטמבר בניו יורק. בסרט, ששודר בעונת ה-28 של "עובדה", ליוו אנגל והצלם אדי גרלד את הלוחמים והאזרחים בערים האוקראיניות קייב, גורנקה ואירפין. אנגל ראה ותיעד את הפצצות הצבא הרוסי והפגיעה בבתי אזרחים.
"הסרט מספר את מה שחווינו בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה", תיאר אנגל בתחילת שנה שעברה בעמוד הפייסבוק שלו את הסרט. "הפלישה תפסה את תושבי קייב בהלם מוחלט. הם לא האמינו שזה יקרה. וגם כשזה קרה, ביום הראשון הם האמינו שהמלחמה תהיה רק במזרח אוקראינה ושקייב תישאר מחוץ לזה. ביממה הבאה הכל התהפך לגמרי. דיברו על סוף העולם. אל מול טור שריון רוסי של 64 קילומטר, שנע לעבר בירת אוקראינה, ההערכה כעת הייתה שקייב תיכבש תוך 72 שעות ואיתה גם יגיע סופה של אוקראינה כרעיון של עם ומדינה. ביום השלישי זה רק נעשה קודר עוד יותר. התברר שזה לא רק הצבא הרוסי ששועט לעבר קייב. הרבה רוסים כבר מצויים בעיר. הם משמשים תאים רדומים שמעבירים אינפורמציה לכוחות הרוסים שבדרך ומטילים אימה על תושבי העיר".
"בשבוע הראשון, כעיתונאים היה מאד קשה לנו לעבוד. מבחינת האוקראינים היינו אנשים זרים עם מצלמה, אולי גם אנחנו מעבירים חומר לרוסים... ואני לחלוטין מבין את המחשבה והחשדנות הזו. לא פעם הרימו עלינו רובים ואיימו לירות בנו. זה היה מפחיד כי מי שאיימו עלינו היו מתנדבים שקיבלו נשק וביניהם היו כאלה ששתו יותר מדי. ואגב, הצירוף של אזרח שמקבל רובה ליד בפעם הראשונה פלוס וודקה, אחת ההחלטות החכמות של זלנסקי הייתה איסור מוחלט על מכירה ועל שתייה של כל סוג של אלכוהול בשבועות הראשונים של המלחמה".
"מי שנבחרו לטפל באותם מרגלים הרוסים היו מיליציות שהוקמו בכל שכונה בקייב", הוסיף אנגל. "הם הורכבו מהתושבים עצמם. כי מי מכיר יותר טוב כל רחוב וכל בית, ומי יזהה דירה חשודה או שכן שמתנהג מוזר אם לא תושבי השכונה עצמם. חבר מקומי חיבר אותנו למיליציות. אחר כך מישהו אחר חיבר אותנו לחיילים. וכך התחלנו ליצור קשרים, לפתוח דלתות וגם להגיע לקרבות בחזית. החזית הייתה שורה של ערים ועיירות שאף אחד שהוא לא אוקראיני לא שמע עליהן לפני המלחמה וכעת הן נחקקות בספרי ההיסטוריה כמי שהצליחו לעצור את הפלישה הרוסית לקייב. ערים כמו אירפין, בוצ'ה וגורנקה יושבות ממש על הציר הראשי לבירת אוקראינה. אם הרוסים מצליחים לכבוש אותן הם על הכביש הראשי למרכז קייב ואולי בדרך הבטוחה לחיסול מדינת אוקראינה. באירפין ובגורנקה גם נהרגו קולגות שלנו מהטיים ומפוקס ניוז. כשהיינו שם היו רגעים בהם חשבנו שהאוקראינים לא יצליחו להחזיק מעמד. לא האמנו שבאמת אפשר לעצור את המעצמה ששמה רוסיה שמונהגת על ידי אדם כמו פוטין ששולח את הצבא שלו להסתערות בצלמו - בכל הכוח, בטירוף מוחלט. אבל זה בדיוק מה שקרה. הרוסים נהדפו מקייב. בינתיים... על כל דבר שפוטין קשור בו אומרים בינתיים, כי הוא עוד יכול לחזור, ובאמוק עוד יותר גדול".
זו הייתה עוד יצירת מופת של עיתונאי מהסוג שכבר לא מייצרים: הביקורת של עמית סלונים על סרטו על איתי אנגל