שנה חדשה נכונה לנו בחתונמי ועמה רותם חדשה, תדמית חדשה לשניר ומור וגם דאגה חדשה מתנת רון, שמגלה הפרק רכושנות מטרידה כלפי טל. יוסי וחן ממשיכים בסידור המצליח שלהם, במסגרתו היא נותנת הכל ומקבלת בדיחות מהאייטיז, ומשה ונעם ממשיכים לטחון מים. והרובוטים, טוב, מה יש לומר, הם פשוט הרובוטים.
יוסי וחן
רק אדם שלא שטף רצפה מימיו יכול להחשיב ספונג'ה כמשימה של פעם ביום, וכזה הוא יוסי. לדבריו, "זוגיות זה שיתוף", כשהחלק שלו בשותפות הוא רביצה על הספה, אכילה ופיזור פירורים. רבה הערכתי לאלה ששומרים אמונים לבני ובנות זוגם השרויים במצב בלתי-תפקודי, בשל אי אילו סיבות חיים, אבל בכל הקשור למפעל הביתי, יוסי נמצא במצב ייחודי של צמח מבחירה. סליחה, היום הוא זרק פעמיים את הזבל - פרס הנשיא בדרך.
על צד הפיצוי, הוא מביא באמתחתו הומור שמצחיק את חן (הלא היא קהל היעד), וכן נעליים חדשות בהפתעה, סגולה שאין לזלזל בה. גברים, רשמו לכם: מתנות הם אכן דרך נחמדה - קלה אמנם, אך נחמדה - לפצות על חיסרון כללי. אני מקווה שחן הכינה וויש-ליסט, כי במקרה של יוסי, זה יצטרך לקרות מינימום פעם בשבוע. או מדי יום, אתם יודעים, אותה תדירות שבה עושים ספונג'ה.
שניר ומור
זהו ערב הסילבסטר, החג החשוב ביותר ביקום של חתונמי, וגם השנה הזוגות חוגגים בכפייה את 31 לדצמבר. כולל שניר, שמגדיר לבובת הסימס שלו עוד 30% מגע במור. הוא מכניס בזה הרבה רגש, אבל סורי, לא קונה. אדם לא נעשה טאצ'י כלפייך ביום אחד, ובטח לא בשל דרישה של יעל הפסיכולוגית. המגע גם נעשה באופן כל כך ישיר מול המצלמה, שקשה לי לא לתהות האם החיבוקים האלה נמסרים כעבודת הגשה ליעל.
גם מור הפנימה עצות מומחים מהעת האחרונה. בעקבות תלונותיה של עדי אשכנזי על הפיג'מות, מתיישבת על הספה בשסע הנחיית אוסקר. הכל יפה ומתוקתק, והשניים מוכנים לצאת בדמות האווטאר החדשה שלהם כזוג מוצלח וחמוד. הם השקיעו באווטאר הזה כל כך והעמיסו עליו את כל הנאות היקום ללילה הזה: מסעדה, טעימת יינות, הופעה של אביב גפן, שיט על ענן, פונדו על הר געש. אבל את מי מור שכחה, למורת רוחו של שניר? "התעויוט". זמן לחשוב על הפניות הלא-נכונות בחייו, ולתהות, "למה בעצם הגזמנו עם הלבוש?". הערב מסתיים בסיפוק חלקי ומאומץ מאוד, ושניר מדווח למצלמה כי טוב כאילו התבקש לצלם ברכת יום הולדת לאישה אקראית ברחוב.
משה ונעם
הוא לא יודע למה, אבל משה חלם הלילה שהוא בורח רחוק לשיקגו לבד, לבד לבד, ומוסיף, "חבל שלא רחוק יותר - לאלסקה". וללא אמצעי תקשורת או רישום ברשויות החוק, אם אפשר. תגידו מה שתגידו, אי אפשר לומר עליו שהוא לא אדם כן בנוגע לכוונות שלו.
מחוץ למצלמות הייתה להם אף שיחה ישירה מזה. בשורה התחתונה, היטיבה נעם לסכם: הוא לא יכול להבטיח לה כלום. כל זה נאמר כבר, אבל הגיעו מים עד נפש ומשה מוצא אותה במצב התרסקות מתקדם, לופ עצבים, בכי תמרורים, התחפרות במיטה - טוטאל לוס. היא מצפה להכלה מצד משה, אממה, משה הוא הסיבה להכלה שהיא זקוקה לה, וגם אין לו ממש מה לעשות עם זה. את לא הולכת לבחור שלא רוצה אותך כדי לבכות על הבחור שלא רוצה אותך. את יכולה מקסימום לחתוך ממנו, אבל הפורמט והלחצים שעמו מביאים לכך שרוב המשתתפים בחתונמי יעדיפו לחתל את יוסי חודש שלם ולא ללכת הביתה.
אצל נעם, התסכול מבשיל לשלב הבלתי חינני של הזעם. היא כועסת על משה שכביכול מנפח פערים שוליים ביניהם, אבל הם נראים לה שוליים רק מפני שהיא לא מוכנה להכיר בפער האחד, העמוק, שעליו יושבים כולם, וזה עניין המשיכה. ברמה הכי בסיסית, הוא לא מספיק נמשך אליה. אני לא בטוחה שהיא אפילו נמשכת אליו כמו צמאה לאישור שלו. וזה כבר יושב על ביטחון עצמי מעורער בקשרים זוגיים, שהוא שלה, ולא בדיוק קשור למשה, וזה גם מה שמשה ניסה לומר לה וגלעד הצליח.
"ככל שתרגישי שהכתר כבר שם - לא תצטרכי שכל הזמן ישימו לך אותו", מתפייט גלעד. תגידו, שמתן לב איזה ז'ונגלר הוא? יש לו יכולת כזו להנחית משפטים שממיסים את הקרחונית בנשים, אבל לא בצורה פלצנית, אלא כמו מאהב מ"פאודה". הוא גבר כזה שהייתי מוכנה שישיר לי בקידוש, ואני אפילו לא עושה כזה. אבל אם אקח רגע להתנער מהשפעתו הקוסמית של גלעד הפסיכולוג עליי, ואשוב להתמקד בזאתי, נעם, הדברים שלו מדויקים לגביה כמו חץ במטרה. יכול להיות, אגב, שתחושת הכתר הפנימית הזו - הביטחון העצמי הזה - הוא בדיוק מה שחסר למשה כדי להימשך אליה. ויכול להיות שלא. יכול להיות שזו פשוט נועדה להיות ידידות ממבט ראשון. כך או כך, אני מאחלת לה להרגיש ראויה וטובה בלי קשר למבט הגברי, ובואו לא ניתמם, זה קשה כמו לגרום ליוסי להחזיק מטאטא.
טל ורון
אני מודה ומתוודה, עברתי עליות ומורדות ביחסי לזוג הזה. לאורך כל הדרך תהיתי לעצמי האם רון הוא פטריארך כובל או רומנטיקן מהסוג הישן, ויש לומר שקו דק עובר בין השניים. כמו שאומרת שותפתי לסטנדאפ וללרלורים טל זולטי, כשחוקרים על סיפורי ההתאהבות של סבא וסבתא שלנו, בדרך כלל יהיה בהם איזה אלמנט ספק-פלילי של חטיפה.
ובחזרה לטל, שנישאת על גליה של תסמונת שטוקהולם וניצבת לפני יעל מוארת ומאושרת, בטח ביחס למי שהשדרוג הנכון לה בעתיד הקרוב הוא יבנה. יעל והיא דנות בכובד ראש בבעיה שלא קיימת - מה קורה כשטל כועסת. יעל מתה שהשניים האלה יריבו כבר, ובין אם ממניעי רייטינג או שאיפה אמיתית לראות את טל עומדת על שלה, אני מסכימה איתה. לא עוברים לגור יחד לפני שצלחתם ריב אחד לפחות, או נגיד, חמישים, כי לחיות יחד עם אדם שלא נבחן במצבים האלה, זה הימור לא נורמלי.
טל נסחפה לגמרי לתוך הזוגיות הזו, אבל למזלה, יש לה חברה אחת מהסוג שכל אחת צריכה, שלא דופקת לה חשבון וחושפת אותה בשניות: "את מדקלמת לי". פתאום בולט כמה טל רשמית מול המצלמות ומול רון, כאילו היא מעניקה בכל רגע נתון ראיון חוויית-לקוח לסרטון תדמית. לדברי החברה, טל "לא כזאת" - היא אחת שעושה שטויות, ויש סרטונים מפלילים. מערכת וואלה! תרבות מחכה להם, בתודה.
איכויותיו העמוקות של בן זוג אכן נמדדות בריבים, ובכלל, בהתמודדות עם הקשיים שזוגיות מביאה עמה. וכשטל חולקת עם רון את תובנות השיחה עם החברה, במבחן הזה, רון נופל בענק. "קחי מה שהיא אמרה - ותמחקי", הוא מבטל באחת, כי מה כבר אישה שמכירה אותך שנים יודעת עלייך בהשוואה לגבר שהכיר אותך עכשיו. הוא מערער על בוחן המציאות שלה, תוך שהוא מתיימר לדעת מי היא באמת, וזורק את האשמה על גורם שלישי, כדי לשכנע את טל שאין לזה קשר עם רחשי ליבה האמיתיים. במילה אחת: גזלייט.
וטל בולעת את הפיתיון בשלמותו. היא אשכרה משתכנעת שרון מכיר אותה טוב יותר מעצמה, ומתנכרת לרצונותיה. ורצונותיה הם גם, למה לא, לשחזר את סצנת הטיטאניק. רון אמנם מביא לה טיטאניק, רק את הסצנה הלא נכונה - והיא מקבלת ישירות קרחון לפרצוף. הגאווה שלה ב"ריב הראשון שלהם" מעציבה אותי, כי שום ריב לא היה כאן. ורון לא נרגע, כפי שהיא זוקפת לזכותו, אלא הוא פשוט התרצה. הוא לא מקבל כרגע שום קונטרה אמיתית לשתלטנות שלו.
ברגע הזה טל תוהה לעצמה עד כמה היא באמת מכירה את האיש המונוטוני למדי הזה, שאומר "ניסתי" ומעולם לא הזמין אותה לבקר בביתו. לא הייתי רוצה להוציא דיבתו של איש, רק אומר שאם את מנהלת זוגיות עם אדם מעל לחודש וטרם ראית את הבית שלו, יתכן שאין לו כזה. אל תאשימו אותי, בסך הכל צפיתי מספיק ב"מתחזים".
ובאמת, במקום לדירה החלוטין קיימת שלו, רון מוביל אותם לאוהל על שפת הים, מניח לה על המנגל נתח מבת הזוג הקודמת שהעזה להיות שטותניקית. טל מסכמת: "גבר החלומות", ומספרת שוב, בהתלהבות יתרה, שרון רוצה להתחיל "לעבוד על ילד" עוד לפני החתונה האמיתית שתהיה להם. רק אותי הבהילות הזו מטרידה? "יש עליי השגחה עליונה", מסכמת טל בחיוך. הייתי בודקת אם אפשר להוציא צו הרחקה נגד השגחה כזאת.
רותם ורונן
אם אתם רוצים להתנקם במישהו, הגדירו לו שעון מעורר של "רונני". היא אומרת את זה בכוונה טובה, אני יודעת, אבל השתרשה בי כבר התניה של פרכוסים לשמע המילה. זה הולך לרדוף אותי בשינה, הרונני הזה.
הערב הוא ערב שנה אזרחית חדשה, ועמו הבטחה לרותם חדשה, אך אימה קדמונית מרחפת מחלל האוויר מפני העתיד לקרות. "היית עושה את זה עוד פעם?", שואל רונן, חיוור כמו גופה שעלתה מן התהום. אני מוכנה לתקיפה, אבל לא - הם פשוט משוחחים. בחיוך אפילו. האוויר מתרווח ורונן מפשיר לתוכו, מסוגל עכשיו לחלוק עם רותם סיפור של טראומה צבאית. המבט שלה מכיל ואוהב.
הם מתנשקים מרחק קצר מאוד מהצלם, ואני כרגיל לא יכולה לחשוב אלא רק על זה, ולמרות שיש אלף סיבות לא להאמין למהפך של רותם - אני מאמינה לו. זאת אומרת, אף אדם לא עובר מהפך בן רגע, גם לא בתוך שבוע ולא בתוך חודש, אבל אני מאמינה שהיא משתדלת, מאוד. "פיצוץ של וואו", מסכם רונן, ורותם: "כיף לי, בגדול. נחמד להיות לא בלתי נסבלת". אוה, זו המודעות העצמית החביבה עליי. אגב, אני לא בטוחה אם זו הנסבלות או יום של איפור מוצלח במיוחד, אבל הפרק היא עברה גלואו-אפ רציני.
ובאשר לרונן, גם לו דרושה עבודה כדי שרותם לא תראה בו "רק את הילד", כמו שהוא מתאר. יש לו מקום להתבגר, הרבה מקום להתבגר, וזה כבר שלו. בסדר, רונני? אתה יכול לחזור לשחק.
ערב השנה האזרחית החדשה שלכולם כה חשוב לחגוג
מבין כל הזוגות שציינו את הסילבסטר בהוראת הפקה, אני מאמינה אולי רק לרובוטים. הם אשכרה ירימו גרילנדות וקישוטים כדי לארח אצלם מסיבה, והם היחידים שאשכרה אירחו חברים אמיתיים. זאת בהשוואה לרותם ורונן מיודעינו, שאוסף הזוגות שנבחר להתקבץ אצלם בבית רנדומלי יותר מתמונת שאטרסטוק של "סביבת עבודה מגוונת".
בפיצול מגדרי מעצבן למדי, הנשים מתאספות להגיש אוכל לגברים. מריכולי הבופה עולה שיש צדיק אחד בסדום, משה, שאשכרה שמבצע מטלות בית, ואני שונאת את זה שקראתי לו "צדיק" עכשיו, כי לקחת חלק משותף בתחזוקת החלל שחיים בו, זה באמת הבסיס הנדרש. לא יאמן כמה בקלות אנחנו מוחאות כפיים לגברים.
למשל, יוסי, שלא תרם למפגש הזה דבר מלבד לכלוך השטיח של רותם, ועוד מוסיף, גיחי גיחי, "לא נורא, היא תנקה אחריי". "לא קל לעיכול" קרא לו רונן, ואני רוצה להוסיף, לא קל לניקוי. בואו נגיד שהרתיעה המוקדמת של חן מגידול כלב, אי אז בחתונה, מובנת לי עכשיו. עם יוסי בבית אין מקום לעוד.
ובכל זאת כולם נהנים למדי הערב, מלבד תומר, שנראה כבוי לצד יואנה יותר מלפטופ ירושה-מאבא שנשכח במגירה. כמה מבטיחים הם נראו, כך ההבטחות נגוזו. רבות הרהרתי לי, מה בעצם העניין עם תומר שמקשה עליו להיקשר רגשית, אבל בסופו של דבר, אולי זה לא מסובך כל כך. אולי הוא פשוט נדלק על הכיבוש, ומרגע שכבש את הציון הגבוה ביותר של יואנה, איבד עניין. אני רוצה להאמין שהם יצליחו לעבור את המשוכה הזאת. בסוף, איך אמר פעם מישהו, אהבה היא מכלול של פרמטרים שמתקיימים.
