הסערה המופרכת לחלוטין סביב הלוגו החדש של הספרייה הלאומית, מגובה בפופוליזם ובזעם קדוש, המחישה שני דברים. הראשון: הישראלים מסוגלים לריב על כל דבר, להתפצל סביבו לשני מחנות ולשכנע את עצמם שגורל הציונות תלוי בו. השני: שגם אם עם הספר מעדיף לחשוב על עצמו היום יותר כעל סטארט-אפ ניישן - אולי בכל זאת המוסד הוותיק הזה, שאוסף את אוצרות הרוח הגדולים ביותר שלנו, עדיין מרגש אותנו. והאמת, יש סיבה טובה להתרגש עכשיו: אחרי עשרות שנים, יהיו לאוצרות האלה בית חדש, נאה ונגיש מתמיד, בבניין חדש בקריית הלאום - שייפתח החודש לקהל הרחב אחרי שבע שנות בנייה.
ימיה של הספרייה הלאומית ותיקה הם בערך כימי הציונות עצמה, וספריה הראשונים החלו להיאסף במסגרות שונות כבר בסוף המאה ה-19. מאז עברה כמה גלגולים, ואפילו התאקלמה בהר הצופים עד שמלחמת העצמאות הפכה את האזור למובלעת וחייבה את האוניברסיטה העברית להתמקם מחדש ברחבי ירושלים. לבסוף, בתחילת שנות ה-60, התמקמה הספרייה בגבעת רם, בין אנשי מחקר וסטודנטים, בבניין המיתולוגי על שם ליידי דייוויס עם הוויטראז' המפורסם והמונומנטלי של מרדכי ארדון.
יותר מ-60 שנה, כמה מלחמות ועשרות ממשלות עברו כאן מאז. הספרייה הלאומית הספיקה לקרוס ולהמציא את עצמה מחדש כמוקד של ידע ומחקר. בסך הכול יש באוספי הספרייה כארבעה מיליון ספרים. כידוע, כל ספר שיוצא בישראל חייב על פי חוק למצוא את דרכו אליה, בנוסף לכתבי יד עתיקים, מפות היסטוריות, ארכיונים של אנשי רוח מכל הזמנים והזרמים, אוסף מפואר של עיתונות יהודית, ארכיון אדיר של מוזיקה ישראלית ויהודית לדורותיה ועוד. השכנים נאים, אבל הגיע כבר הזמן למצוא בית חדש לכל אלה: כזה שיכבד את האוצרות שנמצאים בו, ואת האורחים הבאים בשעריו.
הבית החדש, שממעוף הציפור נראה כמו מגילה נפרשת, תוכנן בידי המשרד השוויצרי הרצוג ודה-מרון (הטייט מורדון בלונדון, האצטדיון האולימפי בבייג'ינג). זהו בית רחב יריעה: שטחו של המתחם כ-14 דונם, וגובה המבנה 11 קומות - כחצי מהן מתחת לפני הקרקע, והן כוללות גם את המחסנים העצומים, מהם נשלפים ספרים ללא מגע יד אדם, רק בידי רובוטים. מעל - חללי קריאה עצומים ומפוארים, שרבים מהם מחוברים זה לזה - החלוקה הישנה לאולמות-נושא מהבניין הישן אינה רלוונטית עוד - חללי לימוד, חדרי סמינרים ועוד. יוצאי דופן שזוכים לפינה משלהם הם ספריית גרשום שלום - והאוסף הייחודי של ספרים בתחומי תורת הסוד היהודית שהיא מכילה - שגם בבניין החדש מקבלת חלל מיוחד, וכך גם המרחב לעיון בכתבי היד הנדירים ובארכיונים. כ-200 אלף ספרים ממתינים בחוץ על המדפים, והיתר יובאו בהזמנה מיוחדת. השאיפה היא לאפשר למאות קוראים לשבת כאן מדי יום. כל זה עלה כ-860 מיליון שקלים, רובם המכריע מתרומות בעוד רק חלק זניח מהתקציב - כ-14% בלבד - הגיע מתקציב המדינה.
זה יותר מבניין, זו הצהרת כוונות. השכנים החדשים אולי פחות נאים ומלאי שאר רוח: קריית הלאום היא משכנם של קריית הממשלה והכנסת, ומטבע הדברים מוקפים גדרות, שערים ומחסומים. בסיור שנערך במתחם מתגאים מנהלי המקום שסביב המבנה החדש והמרשים אין כל גדר או מחסום. המסר ברור: זה אינו מועדון סגור, והציבור מוזמן פנימה.
ואמנם מדברים שנאמרו באותו סיור על ידי ראשי המוסד, עולה כי המיקוד של אנשי הספריה הלאומית הוא לעצב אתר שהוא לא רק ספריה - אלא מרכז תרבות ורוח לאומי. כבודם של החוקרים והקוראים במקומו מונח, אבל הבניין החדש - והמוסד שקם מחדש בתוכו - חושבים גם, ואולי קודם כל, על קהלים אחרים, ועל הצורך להנגיש עבורם את כל השפע האדיר הזה. כך מוקדש חלק נכבד בו למחלקה חינוכית, שתשרת תלמידים בכל הגילאים; וכך גם האודיטוריום הגדול שסמוך, שעתיד לשמש הרצאות וקונצרטים; וכך גם הגן החיצוני, הכולל גם את הפסל הסביבתי "אותיות אור" של מיכה אולמן שנוצר במיוחד עבור המשכן החדש של הספרייה, וכשמו כן הוא - מאיר את האותיות במשחקים של אור וצל. פסל זה, שיש לו גם רחבה תת-קרקעית, מתכתב עם פסל מפורסם אחר של אולמן - "הספרייה הריקה" בברלין, לזכר שריפת הספרים על ידי הנאצים לפני 90 שנה. כך מתחברות הספריה הריקה והספריה המלאה.
האגף שמדגיש יותר מכל את השאיפה הזאת הוא תערוכת הקבע הצמודה לכניסה. אמנם, זהו החלק היחיד במבנה החדש שהכניסה אליו היא בתשלום, אלא שיש תמורה לאגרה: כאן ניתן להגיע הכי קרוב שאפשר אל המטמון היקר מכולם - המבחר מאוספי הספרייה, הכולל ספרים ומסמכים נדירים בני עשרות, מאות ואלפי שנים. ספרי תורה עתיקים, פירוש למשנה בכתב ידו של הרמב"ם, קוראן מהאלף הראשון לספירה, הגדות קדומות וחדשות של פסח, כתבי יד של ש"י עגנון, א. ב. יהושע, נעמי שמר, דויד גרוסמן וישעיהו לייבוביץ', מכתב ההתאבדות של סטפן צוויג, שיריה של חנה סנש - המקור עצמו ממרחק של סנטימטרים, כך שקשה להרגיע את ההתרגשות.
כאמור, המוסד ייפתח לציבור החודש, והמבחן החדש של הספרייה הלאומית יתחיל. פרק חדש ייפתח בסיפור בן כ-130 שנה, ועכשיו יחליט עם הספר אם הוא מתכוון גם לקרוא.