אחרי שלושה ימים שבהם היה נעדר, משפחתו של יהב וינר התבשרה כי הוא נרצח על ידי מחבלי החמאס שפלשו לביתם. הבשורה על כך הגיעה לאשתו, הבמאית והזמרת שי-לי עטרי, בזמן שהתראיינה לרשת החדשות הבריטית סקיי ניוז. בעודה מספרת לכתב מה היא מצפה שיעשו כדי למצוא את בעלה הנעדר, הגיעה שיחת הטלפון שבישרה את הנורא מכל.
לאחר שנודע לה על מות בעלה, פעלה עטרי נגד הזמן כדי שיאפשרו לה לשאוב זרע מבעלה לפני שחלון הזמן הביולוגי שמאפשר זאת ייסגר. הערב (רביעי) היא הודיעה בכאב שהזרע שנשאב ממנו אינו שמיש עוד. "לצערנו, בגלל שגופתו של אהובי, יקירי, בעלי, המתינה שעות רבות מדי בחום, הזרע שנשאב, אינו שמיש עוד. זה חמור, אך אין דרך אחרת לנסח זאת: אני (ולצערי, לא רק אני) איבדתי את היכולת לממש את צוואתו של יהב, רק כתוצאה משפע המחדלים של מדינת ישראל, שעדיין לא סיימנו לכמת אפילו.
"את החלום של יהב שלי, על משפחה גדולה, צוחקת וצוהלת, יחד, משחקים על מדשאות כפר עזה הקסום שלנו (שהיה וכבר לא עוד), לא אוכל כבר להגשים. המדינה שלנו הפקירה את גופתו ואנחנו היינו צריכים לעבור 7 מדורי גיהנום בשביל לגלות שלא הצלחנו. ישנם אינספור לקחים ללמוד ולקחת מזה, כי אנחנו (ומשפחות רבות אחרות) לא היינו צריכים לגלות שאין שום תשתית או בסיס תקין לסיוע מהמדינה, בלשון המעטה. ועדיין, בתוך כל התופת, גיליתי את אדיבותם של קרובים וזרים כאחד, שהתגייסו ביעילות, פעלו כמכונה משומנת אחת ועזרו לי לפלס כל צעד ושעל בתוך הכאוס המשוגע הזה, שאופף אותנו.
"כל מה שנותר לנו כעת, זה להתאבל על אובדנו של אהבת נפשנו, הגיבור שהקריב את חייו בזמן שהסיח את דעתם של המחבלים ושבפירוש הציל את חייהן של אשתו ובתו, שאוהבות אותו, כל יום, מעל כל אדמה ודרך כל כוכב - יהב וינר ז"ל".
"הגיעו לפה משהו כמו 1500 גופות, הקיבוץ שלי שרוף ומת, ובעיקרון מה שקורה זה שיש לי בערך שעה וחצי/שעה להצליח לשאוב את הזרע של בעלי", סיפרה בצהריים בריאיון לוואלה! כשעוד אחזה בתקווה. "כל המדינה עזרה לי. יש אמבולנס שמחכה לי ואסף הרופא מחכה שאני אגיע, וזה אשכרה נתקע בזה שהמז"פ אומרים שהתיק לא פתוח. סליחה, זה כל כך אבסורד. כאילו מישהו מבקש ממני טופס 17 כשבעלי מת".
זאת הבירוקרטיה עכשיו שאתם נתקלים בה.
"כן. בבוקר התחלתי לקרוא לזה כי הבנתי בלילה, כשביקשתי את זה... בעלי, שאלתי את נירה (חברתה, ב"א), כי היא זיהתה את הגופה גם בקיבוץ, איך מצאו אותו וגיליתי שהוא רץ אחריי ומת בחדר של הילדה, ירו בו. היה לו מוות שהוא לא סבל הרבה, בוא נגיד ככה. בראש, ירייה, וזה לא היה ארוך. מצד שני קלטתי שהוא רץ מהממ"ד אז הוא עיכב. זה מה שהיא אמרה - 'כרגע מהזירה, היה נראה שהוא עיכב'. כי הוא אחר כך רץ, ניסה לגנוב זמן. ואז הבנתי, בעלי רצה שבאמת אני ארוץ עם הילדה, האשמה שהייתה לי לא הכרחית, כי בהתחלה צעקתי הרבה 'למה?', על עצמי, למה עזבתי. עכשיו אני אומרת לעצמי שאני רוצה ילדים ממנו כי באיזשהו מקום אני יודעת שיהב - זה מה שהוא רצה. הוא היה איש משפחה, הוא רצה ילדים. זה מה שהוא רצה. גם אני, זה החלום שלנו. בגלל זה בכלל באנו לקיבוץ הזה, כי הוא גדל שם, אני פחדתי לבוא, רצינו לגדל יחד את ההורים, את הילדים, לגדל ביחד.
"ועכשיו שעה וחצי נותרה לי, מה לא עשיתי כדי שיזהו את הגופה בין 1500 גופות. אנשים טובים עזרו לי, זיהו את הגופה, אבל בעיקרון אני עוד שנייה עוברת את הזמן שלי לשאיבת הזרע. מלא אמהות דיברו איתי, אני ממש לא היחידה, אני יודעת את זה, אני יודעת שצריך להיות מערך - אחרי שאני אדאג לבעלי אני יודעת שיש פה מלא נשים שרוצות שיעזרו להן. שילמנו היום, המשפחה, עשרת אלפים שקל לשאיבת זרע כשברחנו בלי תחתונים ובלי גרביים. לחיילים עושים את זה בהליך נורמטיבי. המדינה מכירה את הדבר הזה, זה דבר פשוט שהצבא מתקשר למשפחה ושואל אם רוצים. למה לאזרחים לא? הרי יודעים שזה פוגרום. זו לא מלחמה רגילה, זה טבח. אז למה לנו לא? למה לא עשו את זה? אנחנו חמישה ימים ככה".
מה שלום הילדה שלך? היית איתה בממ"ד הרבה מאוד שעות, החזקת אותה.
"עכשיו היא ממש יציבה, היא בסדר. אתמול כשצרחתי מאוד כשהודיעו לי, אני ואמא של בעלי צרחנו ממש, קולות שלא ידעתי שיש בתוכי, ואמרו לי לא לקחת כדור הרגעה, שצריך כמו חיה לשחרר. אז שייה בכתה, ואז קמתי. ממש כאילו רצתי ופתאום קמתי. שרתי לה 'אונייה' ואני אומרת לעצמי, היא התקווה שלי עכשיו. ואני ממש מקווה שאם יהיה לי גם את זה (ילדים נוספים מהזרע שיישאב, ב"א), אז אולי יהיה לי בשביל מה לחיות".
דודתה של שי-לי, גלי עטרי, שיתפה בפייסבוק את כאבה וניחומיה. "אחייניתי האהובה, אין מילים לתאר את העצב העמוק על מות הגיבורים של יהב בעלך יפה הבלורית והתואר והטוהר, את הטרפת והשיגעון שעברת, ושיה בת חודש התינוקת המהממת שלך בזרועותייך", כתבה. "מצדיעה לך וליהב על התושיה ברגעי התופת על הגבורה של שניכם. בגוף כואב, בלב כבד, אוהבת עד הסוף".
ביום שבת יהב וינר, אשתו שי-לי עטרי ובתם בת החודש שייה היום חלק ממאות הישראלים שנאלצו להגן על עצמם ועל משפחתם מפני חדירת המחבלים לביתם. וינר נאבק בהם בעודם מנסים לפרוץ לממ"ד בביתם שבכפר עזה, בו שהה יחד עם עטרי ובתם בת החודש.
"לאחר מטח טילים על קיבוץ כפר עזה, חדרו עשרות מחבלים לקיבוץ והגיעו גם אליו", מסרו בני משפחתו ביום שני. "יהב ואשתו שי-לי ובתם התינוקת בת החודש היו בממ"ד, בזמן שהמחבלים ניסו לחדור לממ"ד של הבית דרך החלון החיצוני. יהב פעל מתוך גבורה ומתוך אינסטיקנט לשמור על אשתו ובתו, והדף את חלון הממ"ד כדי למנוע מהמחבלים להיכנס, בזמן שאישתו שי-לי הגיבורה לקחה את התינוקת ורצה ריצת אמוק למצוא מחסה עבורה ועבור התינוקת בדירת מסתור אחרת בקיבוץ.
"לאחר ששי לי ברחה, ככל הנראה חדרו המחבלים לדירה ומאז נותק הקשר עם יהב ונעלמו עקבותיו. פרטיו של יהב נמסרו לכל בתי החולים בארץ ולא נמצאו רישומים עבורו. לפי איכון שנעשה על הטלפון שלו, נמצא שהיה בכפר עזה עד יום שבת בשעה 17:47 אחה"צ".
מאוחר יותר ביום שני סיפרה עטרי לציון נאנוס בחדשות 12: "שלוש דקות אחרי חדירת המחבלים, בעלי ואני שמענו אותם מחוץ לחדר השינה שלנו, מהחלון של הממ"ד. הם התחילו לגרור את המסילה של הברזל ואז הכניסו יד, יהב לא הספיק להסתכל עליי. הוא החזיק את הברזל ואני יצאתי עם שייה דרך הדלת. הוא החזיק את החלון, בזכותו יכולתי לברוח עם שייה".
היא הוסיפה ותיארה את 27 השעות המסויטות שעברו עליה ועל התינוקת. היא הסתתרה במחסן מתחת לשקי דשן, ובכל פעם שבתה בכתה המחבלים ידעו לאתר אותם, ואז "הם ירו עלינו יותר", סיפרה. "היא הייתה כמו טרף".
לבסוף החליטה לצאת מהמחסן והגיעה עם שייה למשפחה ביישוב שהכניסה אותן לביתה. רק כעבור שעות נוספות הגיע כוח צה"ל שחילץ אותן.