חודש עבר מאז הטבח הגדול ביותר שנעשה ביהודים מאז השואה. חודש שהחרדה לא פסקה בו, אלא רק התגברה עם כל יום בו החטופים לא חזרו הביתה, והחיילים שלנו נכנסו לתוך קן הצרעות המסוכן בעולם. חודש עבר מאז שכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מלחמה ושלום השתנה. חודש בו התקוות שלנו לעתיד קיבלו תפנית בלתי צפויה. מלחמה היא ממלכת אי הוודאות, ואנחנו הלכנו לאיבוד עוד לפני שהגענו לשערי הממלכה.
דווקא במצב הזה, כשמדינת ישראל מותקפת מדרום ומצפון (עם עוד זירות שמתחממות על אש קטנה), הוחלט לשדר בחדשות 12 כתבה שצולמה עוד לפני המלחמה. הכתבה, שצולמה בבלגיה, מוצאת את הכתב לענייני ערבים אוהד חמו בשיחות אישיות מאוד עם מספר אזרחים מרצועת עזה, שברחו לאירופה.
מעבר לטיימינג המצמרר של שידור הכתבה, קשה היה להתעלם מהקונטרסט שבין השיחות הקשות של חמו עם המרואיינים הפלסטינים, לבין הנוף היפה של אירופה הקלאסית ברקע (כאן מגיע קרדיט גם לצלם סמי לזמי שעשה מטעמים מהקונטרסט הזה). המסר של כל המרואיינים היה זהה: לישראל ולתושבי עזה יש אויב משותף, וקוראים לו חמאס. תזכורת: המסר הזה הוקלט עוד לפני המלחמה.
המרואיינים העזתים הצטלמו לכתבה בפנים גלויות, אך בהחלטה אנושית נכונה הוחלט לטשטש את פניהם, למען ביטחונם ושלום משפחתם. העובדה שאחמד מעזה התיישב לעשן סיגריה ולדבר עם עיתונאי ישראלי תספיק ל"לוחמי החירות" של חמאס כדי להעניש את כל משפחתו. זה יכול להיגמר בכלא, ובמקרים רבים בעונשים חמורים יותר.
זו הייתה כתבה חזקה כשלעצמה, אבל העובדה שמי שהפנה אליה הוא דני קושמרו מנקודת השידור שלו בעוטף עזה, רק הפכה אותה לחשובה יותר. זה כבר חודש שאנחנו משרטטים את קווי הקיום של האויב שלנו דרך תמונות הזוועה שכולנו נחשפנו אליהם בתקשורת. "כל עזה זה חמאס", אנחנו מסבירים לעצמנו, ולא נותנים לסדק של תקווה להיפתח. הכתבה הזאת שידרה אמת קצת אחרת. לא כל עזה היא חמאס, כמו שלא כל ישראל היא הליכוד. כן, היו גם אזרחים שלקחו חלק בזוועות ה-7 באוקטובר, אבל את הרבים שמתנגדים לפעולות האלה מעולם לא שמענו.
הכתבה הזאת לא תשנה לאף אחד את הדעה הפוליטית, אבל היא כן שמה בפרספקטיבה כמה מהאקסיומות שאנחנו התרגלנו אליהן. היא הזכירה את ההפגנות הבלתי-אלימות של 2017 של תושבי עזה נגד חמאס, וגם את הדרך האלימה בה חמאס הפסיקה אותן. בתקופה בה נושא ההסברה הבינלאומית הפך לכל כך קריטי, שודרה אתמול כתבה שבלי להתכוון עושה הסברה נהדרת - דווקא בגלל שהיא לא מנסה. בעוד נועה תשבי הנהדרת מסבירה את המצב בצורה נהדרת באנגלית, את ההסברה הכי טובה לישראל נתנו, בלי שהתבקשו, כמה פלסטינים - ובערבית. טוב, אף אחד לא מבין כמה דחוף לשחרר את עזה מחמאס כמו האזרחים העזתים עצמם.
כן צריך לומר את האמת. גם אחרי צפייה בכתבה, אין ישראלי עם מעט יצר הישרדותי שיחזור לפנטז על טקס חתימת הסכמי שלום חגיגי על מדשאות הבית הלבן. ובכל זאת, התודעה האנושית חייבת להיתפס לגרגר של תקווה כדי להתקיים. חדשות 12 סיפקו אתמול את הגרגר הזה, עם כמה עזתים שלחצו לאוהד חמו את היד והבטיחו לו שעוד יבוא יום והם ישבו יחד על חוף הים בעזה, כשיבוא שלום.