ביום שני צפיתי ארבע שעות רצופות בשידורי ערוץ 14. המטרה הייתה לכתוב ביקורת טלוויזיה אובייקטיבית על רצועת השידור שהתייצבה במלחמה באופן קבוע במקום השני ברייטינג אחרי ערוץ 12, גם אם בפער ניכר. השעה הייתה כבר אחרי חצות, והתאריך היה ה-7 בחודש, והרגשתי שזה לא הזמן הנכון להתייחס לערוץ 14 ביום הזה.
העדפתי לכתוב משהו חיובי ומעט אופטימי, וזה ההפך מהתחושה שאני יוצא איתה כשאני צופה בערוץ 14. אני יכול לשקר ולהסביר שאני מבין את האפיל שיש לערוץ הזה על צופי טלוויזיה תמימים. מגי טביבי היא אחת המגישות הכי נעימות על המסך, יותם זמרי הוא דובר רהוט שלא קם לימין הישראלי עשרות שנים וינון מגל - תאהבו אותו או לא - הוא כוכב טלוויזיה. כל זה נכון, אבל זה יהיה שקר להגיד שזו הסיבה שאנשים צופים בערוץ 14.
הסיבה היחידה שאנשים מעדיפים לראות את ערוץ 14 היא "לעשות דווקא". זו הצבעת מחאה עם השלט. זה לא שבערוצים המתחרים אין נציגי ימין מובהקים. הפאנל של אילה חסון בערוץ 11 לא פחות ביביסטי מכל תכנית בערוץ 14 (גם אתמול, בלב המלחמה, הם בחרו לשדר אייטם מוזר שכל מטרתו להתנגח בשי ניצן. ברצינות, למי אכפת עכשיו?!). גם עופר חדד, עמית סגל, מוריה אסרף וולברג ואבישי בן חיים היו יכולים מחר להתיישב בכל תכנית של ערוץ 14 ולהרגיש בבית. ועדיין, כרגע הם משדרים באכסניות שמתעקשות לעשות עיתונות בזמן המלחמה, בעוד ערוץ 14 עוסק בתעמולה ללא הפסקה.
כך למשל בערב יום שני התארח באולפן "הפטריוטים" שר התרבות והספורט מיקי זוהר. לזכותו של זוהר הוא אחד מהשרים הבודדים, בטח מהליכוד, שלא נעלם או נאלם בתקופת המלחמה. מקורות במשרד מספרים כי השר פעיל ועובד בימים אלה על מתווה להחזרת עולם הספורט לפעילות תוך כדי שגרת המלחמה, בנוסף לניסיון לפצות כלכלית אמנים שנפגעו מהמלחמה, עם דגש על כאלה שיצאו להתנדב אצל אזרחים שפונו מביתם ובבסיסי צה"ל. כל זה כמובן לא עניין את ינון מגל, שמסתבר שהייתה לו סיבה אחרת להזמין שר בממשלה לאולפן.
זאת השאלה הראשונה שנשאל מיקי זוהר בריאיון. אני מביא אותה במלואה, ללא עריכה או צנזורה: "אוקיי, תשמע, אני רואה אותך הרבה באולפנים ...אתה יש כמה שרים שמסתובבים ו... בעצם נותנים ביטוי ל... דברים של הממשלה... מציגים את זה... אבל אני אומר לך את התחושה שלי, ויגידו אולי אנשים פה בפאנל דברים אחרים... אני לא יודע אם הם מרגישים משהו אחר. אני מרגיש שאתם לא מספיקים מגנים על ראש הממשלה. ואני מרגיש שהוא עובר... הוא עובר התקפות מאוד קשות בתקשורת... יש ערוצים שזה ממש מטורף מה שקורה שם ערב ערב... ואני לא, לא שומע שאתם... שאתם מגנים עליו מספיק. זו התחושה שלי".
זו לא באמת שאלה, ולקח לינון מגל כמעט 40 שניות לנסח אותה. השר התייחס לשאלה ברצינות, אבל הפרצוף שלו שידר מסר ברור: אפילו הוא היה בהלם שזאת הסיבה שהוא הגיע לאולפן. מעל לאלף אזרחים וחיילים הרוגים, מאות חטופים בעזה, פעולה קרקעית קשה בתוך העיר עזה, מו"מ בשלל ערוצים דיפלומטיים, טענות של הניצולים כנגד הממשלה, מלחמה תקשורתית של הדרג המדיני נגד הדרג הצבאי - והשאלה הראשונה שמקבל כבוד השר היא על כך שהוא לא עובד מספיק קשה כדי ללקק לבוס. זה היה מעליב כלפי המרואיין, זה היה מביך בשביל המראיין - ובעיקר, זה עורר רחמים כלפי הצופים שזו הרמה שהם מקבלים.
אחסוך מכם את החוויה מצפייה בריאיון עם עדו נתניהו, שהתעקש שהוא לא הגיע לאולפן כדי לדבר על אחיו, ראש הממשלה, אלא לומר את דעתו על המצב. אל חשש, גם הוא התבקש להסביר למה בתקשורת ובחלקים מהציבור ממשיכים לפגוע במאמץ המלחמתי בכך שהם מציינים את חוסר התפקוד של אחיו הקדוש.
כן אציין שדקות ארוכות מהמשדר השני הכי נצפה בישראל הוקדש לקריאה מודרכת בטור של רביב דרוקר בעיתון "הארץ". חשוב לציין שעבור ערוץ 14 השם המפורש "רביב דרוקר", וכמוהו גם "בן כספית", "אילנה דיין", "גיא פלג" או "אביעד גליקמן" הם שמות קוד. לפי הברנשים באולפן, ברגע שמחלישים טענה של אחד מהעיתונאים הבכירים בישראל, זו חגיגה ללאום היהודי כמעט כמו מיטוט מנהרה בעזה.
ספק אם יש השקה רבה בין מנויי "הארץ" לצופי ערוץ 14 הנאמנים, ולכן בפאנל יכלו לעוות את הדברים שכתב דרוקר בטור בעיתון בלי לאכזב אף צופה. בלי להיכנס לפרטים, הטור של דרוקר הציע תכנית מדינית שנויה במחלוקת - אני אישית מתנגד לה נחרצות - שבהחלט אפשר לדון עליה בהרחבה ולבקר אותה. אלא שבמקום לערוך דיון ענייני באולפן, החברים בפאנל הוסיפו לטור שקר שהוא בכלל לא כתב, ואז פשוט תקפו את דרוקר אישית. הם קראו לו מטורלל, טענו שהוא לא עיתונאי, והעובדה שאיש כל כך מנותק מהמציאות מחזיק בתפקיד הפרשן הבכיר של ערוץ 13 מסבירה את הצלילה של הערוץ ברייטינג.
הנקמה הגיעה אמש, כשבתכניתו "אזור בחירה" בערוץ 13 הציג דרוקר קטע מתוך כתבה של הכתב הצבאי של ערוץ 14, הלל ביטון רוזן, ששודרה במהדורה המרכזית של הערוץ באותו ערב בו צלבו אותו באולפן הפטריוטים. בערוץ 14 הציגו סרטון "בלעדי" בו רואים שני מחבלים של חמאס מחוסלים בתוך מנהרה בעזה. האמת: סקופ מטורף. זה מאוד נדיר שצה"ל משחרר צילומים כאלה בזמן הלחימה, ועוד בבלעדיות לערוץ מסוים.
זו הייתה כתבה שמתאימה מאוד לאג'נדה של הערוץ. מראים את צה"ל עושה תחבולות לאויב ומנצח. גאווה גדולה. אלא שאז כאמור הגיע דרוקר, זה שקראו לו באותו ערב בערוץ 14 "לא מחובר למציאות", וביאס את כל החגיגה: הסרטון שהוצג כ"בלעדי" היה בעצם משנת 2021. דרוקר סובב את הסכין עד הסוף והביא תגובה של דובר צה"ל, שהבהיר כי הסרטון של ערוץ 14 לא מוכר לו ולא הופץ מטעם הצבא. בקיצור: לא סרטון בלעדי (הוא מופיע ביוטיוב כבר יותר משנתיים), ובטח שלא חדשות. נכון לשעת כתיבת שורות אלה "ההצצה הבלעדית למה שקורה במנהרות בעזה" עדיין מופיעה בעמוד הטוויטר של הערוץ ושל ביטון רוזן.
הערב פרסמנו באזור מלחמה:
— Ido Shvartztuch (@IShvartztuch) November 7, 2023
הלל ביטון רוזן מערוץ 14 חשף אתמול "הצצה בלעדית ונדירה" ללחימה של כוחות צה"ל במנהרות החמאס בעזה.
הבעיה: הסרטון הזה פורסם לפני כשנתיים.
מצורף לינק לערוץ היוטיוב שפרסם את הסרטון בעבר https://t.co/4V07TTwEfc@RavivDrucker pic.twitter.com/kHDjPjP2Tx
מה שעצוב הוא שזה בכלל לא משנה. ערוץ 14 משקרים בהרבה דברים אבל הם לא טועים בדבר אחד: הרייטינג של דרוקר אכן צולל, בעוד שלהם נוסק. בעולם של שורות תחתונות, הם המנצחים. אנשים מעדיפים לראות את ערוץ התעמולה שמשקר להם בפנים וממציא להם חדשות שלא היו, מאשר את הערוץ שמנפץ פייקים. הלוואי והייתי יכול להגיד שזה מצב זמני רק למלחמה, אבל אני, לעומת ערוץ 14, ממש לא אוהב לייפות את המציאות.
בקטנה
אתמול פרסמתי כאן באתר ביקורת על כתבתו של אוהד חמו, שראיין פלסטינים שברחו מעזה לאירופה, וסיפרו על הזוועות שנעשות לאזרחים העזתים מטעם ארגון הטרור. בכתבה כתבתי כי "לא כל עזה היא חמאס, כמו שלא כל ישראל היא הליכוד". הכוונה הייתה כי העובדה שחמאס שולט בעזה אינה אומרת שכל התושבים שם תומכים בו, בדיוק כפי שבישראל יש מתנגדים למפלגת השלטון. באותה מידה יכולתי לכתוב כי לא כל ארה"ב היא המפלגה הדמוקרטית, ולא כל תל אביב היא מכבי. קיבלתי אתמול טענות כאילו ניסיתי להקביל בין חמאס לליכוד. זו ממש לא הייתה הכוונה, וחשוב לי להבהיר כי לא התכוונתי להשוות אף מפלגה ישראלית למפלצות האדם שמעבר לגבול. בטח שלא בזמן מלחמה, וגם לא בכלל.