אומרים שההצגה חייבת להימשך, ושוק הקולנוע בישראל אכן מתחיל לחזור לשגרה, גם אם בצעדים מדודים ולא בסנכרון עם העולם: "נפוליאון", הסרט הכי גדול שיצא השבוע מעבר לים, יגיע אלינו רק בסוף החודש הבא ככל הנראה. לעומת זאת, "הצצה ליחסים" עולה אצלנו כבר בסוף השבוע, מיד לאחר הפצתו בארצות הברית.
למה דווקא "הצצה ליחסים" עולה כאן כבר עכשיו? אולי כי בארצות הברית, נטפליקס רכשו אותו, ויעלו אותו אצלם אחרי הסיבוב הקצר באולמות. באופן רשמי וחוקי, זה לא רלוונטי אלינו (ונדגיש את זה אלף פעם - הוא לא יהיה זמין אצלנו בנטפליקס! לא יהיה זמין אצלנו בנטפליקס!!). עם זאת, כתוצאה מכך הסרט אולי יסתובב ברשת באופן פיראטי, ועדיף להקדים תרופה למכה.
סיבה נוספת לאטרקטיביות של הסרט בשוק המקומי היא השמות שמאחוריו: שתי נשים עם קשרים עזים לארץ הקודש. המוכרת בהן היא נטלי פורטמן, שמככבת בו, אבל בצידה ניצבת גם לי ברודה, מפיקה ישראלית שפועלת בהוליווד ועושה חיל. "הצצה ליחסים" שלהן התגלה כאחד הסרטים הלוהטים של השנה - הוא ערך את הבכורה שלו במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן באביב, פתח את פסטיבל ניו יורק בסתיו ועורר תהודה רבה. ההצלחה של פורטמן וברוידה מוכיח עד כמה נשים ישראליות ויהודיות דומיננטיות בהוליווד, תורמות לתעשייה ומחזקות אותה - ושימותו הקנאים.
וחוץ מזה, מדובר בחווית צפייה חיובית, בלי מטענים פוליטיים או סצינות גרפיות, שנע היטב על הגבול שבין המסחרי לאיכותי. קשה לי לחשוב על סיבה מיוחדת להניא מישהו מלצפות בו, או על פלח באוכלוסייה שהסרט לא מתאים לו, אז אם מישהו רוצה לחזור לאולמות הקולנוע ומחפש מה לראות - לכו ל"הצצה ליחסים", למה לא.
באנגלית, נקרא הסרט "מאי דצמבר", ביטוי המתייחס לקשר רומנטי עם פערי גיל משמעותיים. ההפצה הישראלית התעלמה לחלוטין מן המינוח הספציפי ובחרה בתרגום הגנרי "הצצה ליחסים". אילולא המצב היינו טורחים להקדיש לפחות פסקה שלמה לתרגום השערורייתי הזה - אבל נעזוב את השטויות האלה עכשיו.
נספר רק כי במקרה של הסרט, הרומן המפוקפק הוא בין אשת משפחה לילד בחטיבת הביניים, שהפך לבן זוגה והקים איתה משפחה. ג'וליאן מור מגלמת את דמותה של האישה הזו, ונטלי פורטמן מגלמת שחקנית שעומדת לגלם אותה בסרט על אודות הפרשה הסנסציונית. הכוכבת רוצה לדעת עוד ועוד, ולחשוף כל טפח אפשרי כדי להתכונן לתפקיד, כך שהשתיים מבלות יחד בהכנה לצילומים.
את הסרט ביים שותפה הקבוע של ג'וליאן מור, טוד היינס, שבין השאר עבד איתה ב"הרחק מגן עדן" המהולל. בזכותו והודות לסרטים כמו "קרול", הוא הפך לאחד הקולנוענים האמריקאים המוערכים בימינו, ומשכיל לזכות לאהדה בפסטיבלים ובסינמטקים אבל בכל זאת להתכתב עם קהל רחב יחסית.
עוד יותר מאשר סרטיו הקודמים של היינס, "הצצה ליחסים" קומוניקטיבי, אטרקטיבי, פוטוגני ומהנה. בתסריט יש הרבה דרמה, פיתולים ובשר, שהשחקניות המעולות שמחות לנגוס בו את שיניהן. ניכר שהן נהנות מכל שנייה עם היינס, והוא נהנה איתן. אד לחמן, הצלם הקבוע שלו ומטובי הצלמים בהוליווד, לא היה זמין הפעם מסיבות בריאותיות, אבל במקומו נעמד מאחורי המצלמה כריסטופר בלובה, אשף מסעיר לא פחות, שהופך את "הצצה ליחסים" לחוויה על המסך הגדול.
"הצצה ליחסים" שומר על עניין מתחילתו ועד סופו. באורך לא קצר של 117 דקות, התוצאה עדיין ארוכה הרבה פחות מלא מעט סרטים שראיתי לאחרונה, למשל "נפוליאון" או "רוצחי פרח הירח" של סקורסזי, אבל מבדרת הרבה יותר. ובכל זאת, אחרי שמסיימים ללעוס בתיאבון, נותר טעם שנע בין הסתמי למר. לא ברור מה הפואנטה של הסרט. נראה שהתשובה היא אחת משתי אופציות, והאחת גרועה מן השנייה: או שההוא הזה לא אומר כלום, או שהוא אומר דברים בנאליים להחריד.
כיוון שלא הצלחתי להבין מה "הצצה ליחסים" רוצה, הצצתי באחד מן הטקסטים הרבים שנכתבו על הסרט המדובר. ביקורת על הביקורות מאלפת במקרה זה לא פחות מאשר ביקורת על היצירה עצמה. ובכן, אקח כדוגמה את המבקר של הוול סטריט ז'ורנל, אחד העיתונים החשובים בעולם, שסיכם את התוצאה כך: "אם חמישה אנשים שונים יצפו בסרט, הם יגיעו לחמש פרשנויות שונות לגביו". נו, נו, נו, אם צריך להשתמש בקלישאה כל כך נבובה ומובנת מאליה כדי להסביר משמעות או אי-משמעות של משהו, זה אומר הכל.
בהמשך לכך, המבקר מציע את הפרשנות שלו: "הסרט הזה ממחיש ממחיש שאף אחד מאיתנו לא באמת מכיר את האדם שמולו", ואם הפסיכולוגיה בגרוש הזו היא הפואנטה - עדיף שלא תהיה פואנטה בכלל. למרבה הצער, לא מצאתי ל"הצצה ליחסים" פרשנות טובה יותר.
ובכל זאת, קשה לי להתלונן: זה לא המקום להרחיב על החשיבות הכלכלית, התרבותית והתרפויטית של קולנוע ושל בתי קולנוע, אבל טוב שהם פותחים מחדש את שעריהם. יפה שזה קורה עם סרט ברמה גבוהה יחסית כמו "הצצה ליחסים", שפותח את התיאבון לסרטים טובים ומספקים עוד יותר - וכשבהוליווד מסתובבים גורמים כמו סוזן סרנדון, מרגש כפליים כשצפייה בסרט הוליוודי היא גם תמיכה בנשים כמו לי ברודה ונטלי פורטמן.