אריק איינשטיין, הזמר הישראלי הגדול מכולם, הלך לעולמו לפני עשר שנים, והשאיר אחריו אינספור שירים שצרובים עמוק בתוך מחזור הדם הישראלי. בטור אישי מיוחד, המוזיקאי דני רובס נזכר באמן שאהב אהבת נפש, ומחדש לזכרו את "שיר אחרי מלחמה" המופלא שכתב איינשטיין והלחין שם טוב לוי, למען כל מי שמחכים שאהובם כבר יחזור. צפו בביצוע כאן למעלה.
כל מה שאני אוהב בישראל היה מקופל בתוך האיש הגבוה וקצר הרואי הזה עם הקול המכשף שהסתלק מאיתנו לפני עשר שנים בדיוק. אולי יותר נכון להגיד - כל מה שאני רוצה שישראל תהיה.
כמו שהוא היה - אני רוצה שהיא לא תעשה מעצמה עניין, תהיה צנועה בדרכיה, אמנותית וקפדנית על כל פסיק ותו, כריזמטית ומהפנטת עם האמת התמציתית והמדויקת שלה ולא בסיסמאות חלולות, ובעיקר אוהבת אדם. באשר הוא אדם טוב.
אריק איינשטיין היה גדול זמרי ישראל. על שמו כמבצע וכיוצר רשומה רשימה שומטת לסת של שירים שלהגיד עליהם שהם פס הקול שלנו יהיה קצת מקטין מדי. אהבתי אותו אהבת נפש, וראיתי בו אור גדול תמיד. לא אכנס כאן לז'אנר "המנוח ואני" למרות שהכרתי אותו וקיבלתי ממנו את אחת המחמאות הגדולות שקיבלתי בחיי, ואת אחת העצות החשובות ביותר. אבל אני יודע שהשירים הראשונים ששרתי בחיי היו שלו, וזה רק הלך והתעצם. האהבה, ההערכה, האמת.
יכול להיות שטוב שאריק איינשטיין לא עובר אתנו את הכאב הגדול והאפילה בה אנחנו שרויים כעת. הוא היה רגיש לבני אדם ולכאבם, ומצולק בעצמו. אין ספק שהוא לעולם לא היה יכול לשיר יותר באותו בריטון קסום את "שבת בבוקר יום יפה" או "עוד מעט זה עזה, ורק שלא יעוף איזה רימון ונלך לעזאזל".
הצטערתי שנולדתי טיפה מאוחר מכדי להיות אחד מאותם כותבים שהוא העלה לדרגת אמנות נעלה בחוכמתו, בהומור שלו, באהבתו. שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שם טוב לוי, יצחק קלפטר ועוד ועוד. בדיוק ביום שבו הוא נפטר לפני עשר שנים נולד בני הקטן אלון, ואני ראיתי בזה סימן לחיים החזקים מכל. הם עדיין חזקים, החיים. אבל הצבעים שלהם קצת יותר דהויים בלי אריק איינשטיין.