הביטוי המאוס "רלוונטי מתמיד" רלוונטי מתמיד לסרטים על אנטישמיות. שבוע הקולנוע היהודי, שמתקיים כעת בסינמטק ירושלים, מקדיש פינה מיוחדת ליצירות שכאלה. אחת הבולטות שבהן היא "הקנוניה", סרט תיעודי העוסק בקשר ארוך השנים בין שנאת יהודים ותיאוריות קשר. הוא עושה זאת באנימציה, ועם הקולות של מים ביאליק, ג'ייסון אלכסנדר, ליב שרייבר ואחרים.
הסרט מתמקד בדמויות של שלושה יהודים, שנפלו קורבן לתיאוריות קונספירציה בגלל המוצא שלהם: מקס ורברוג, ליאון טרוצקי והידוע מכולם, אלפרד דרייפוס.
"היה לי ברור שלא אעשה סרט על עוד משוגע אנטישמי ועוד משוגע אנטישמי", אומר הבמאי מקסים פוזדורובקין בריאיון לוואלה תרבות לרגל ההקרנות בירושלים. "הרעיון שלי היה לעסוק ביהודים שהפכו לשעירים לעזאזל, והמשפחות שלהן שהפכו בעקבות כך לשעירות לעזאזל בעצמן. הדוגמה המובהקת לכך היתה אלפרד דרייפוס, הקצין הצרפתי שהואשם בריגול ובגידה רק בגלל יהדותו, והנכדה שלו מדלן, שכמה עשרות שנים לאחר מכן סומנה בגלל שם המשפחה שלה ונרצחה בשואה. במהלך התחקיר לסרט, נדהמתי מכך שלכל הדמויות הללו היתה מודעות למעמד שלהן כשעירות לעזאזל, ולכן היה מעניין להציג את הסיפור מן הפרספקטיבה הזו".
אני מניח שאתה כבר עייף מהשאלה למה עשית את הסרט באנימציה.
"כן, זאת שאלה שחוזרת על עצמה. תראה, הסרט עוסק בדברים שהתרחשו לפני המצאת הקולנוע, ולפני המצאת הצילום, אז אין להם תיעוד מצולם, אז איך אני יכול להציג אותם על המסך? לא רציתי ליצור רצף ראשים מדברים של היסטוריונים שמספרים על העבר. זה לא קולנועי. אנימציה היתה הפתרון".
בטח גם כבר נמאס לך מהשאלה עם "ואלס עם באשיר" השפיע עליך.
"את זה דווקא לא שואלים יותר מדי. יש לסרט המון הקרנות פומביות, אבל הקהל לא מורכב מעכברי קולנוע, אז הם לא שואלים איזה סרטים השפיעו עליי. לשאלתך - כן, כמובן, 'ואלס עם באשיר' השפיע עליי. פעם לא האמינו שאפשר לעשות סרטי דוקו שאפתניים באנימציה. היום מקבלים את זה שסרט כזה יכול לנסח רעיון".
הרעיון של "הקנוניה" הוא שבמשך מאות שנים, הליבה של האנטישמיות לא משתנה. היא נטועה בתיאוריית הקנוניה שיש קבוצה קטנה הפועלת במחשכים ושולטת בעולם, והמושכים בחוטים הם יהודים. מים זורמים בנהר, אימפריות קמות ונופלות, השנים חולפות והרעיון לא משתנה, רק לובש צורות שונות.
"זה רעיון רעיל, קטלני וגם די אידיוטי. הוא מלא סתירות, לא עקבי ועושה מלא קיצורי דרך אינטלקטואלים", אומר הבמאי.
ובכל זאת, הוא פופולרי מתמיד.
"כן. בעידן שבו כל העולם נמצא באינטרנט ואלגוריתמים שולטים בנו, הנרטיב האנטישמי נהיה גלובלי יותר. הופתעתי לא מזמן לראות את הימין הקיצוני בהודו מציג את ג'ורג' סורוס כמי שמושך בחוטים, אפילו שבהודו אין ממש היסטוריה של אנטישמיות".
מה הסיכוי שהרעיון הזה ייעלם או אפילו ידעך?
"ההיסטוריה של רעיונות פופולריים אך גרועים זה סיפור מעניין. בגלל שהם מופרכים, יש סיכוי שהם פשוט יתפוררו. זה קורה לפעמים, אבל לא הייתי בונה על זה".
מה לדעתך צריך לעשות עם טקסטים אנטישמיים כמו "מיין קאמף" ו"היהודי הנצחי". לבטל אותם, או ללמד אותם בכיתה?
"אולי אני נאיבי, אבל אני נגד צנזורה שלהם. אם האנטישמיות כל כך גלובלית, לדעתי הדבר היעיל הוא להציג אותה ואז לפרק אותה לגורמים, ולהמחיש כמה היא שרירותית ומופרכת. חוץ מזה, אני לא חושב ש'מיין קאמף' הוא כיום מוצר הצריכה המוביל של אנטישמים. הם יכולים לצרוך מידע על תיאוריות הקונספירציה בטלוויזיה או ברשת".
מה התגובה הכי מעניינת שקיבלת עד כה?
"הרבה אנשים אסירי תודה שעשיתי את הסרט. סיפור מעניין שקרה לי: אחרי אחת ההקרנות, דיברתי על תיאוריית הקשר Chemtrails (שלפיה השובלים הלבנים שמטוסים משאירים אחריהם אינם אלא ניסיון מכוון של כוחות מסתוריים להרעיל אותנו). אמרתי כמובן שהיא שרירותית ומופרכת, ואז אישה אחת בקהל מסרה לי פתק שהיה כתוב בו שתיאוריית הקונספירציה הזו היא למעשה אמת צרופה".
"אחרי זה חזרתי הביתה וצללתי למחילת הארנב בעצמי. צפיתי בסרטים שהסבירו בצורה מפורטת מאוד למה התיאוריה נכונה ולקח לי הרבה זמן לאסוף את כל החומרים שמפריכים אותה לחלוטין. רוב האנשים לא מוכנים להשקיע את הזמן בהפרכה של הקונספירציות, ולכן הן כל כך מסוכנות".
פוזדורובקין הוא אמריקאי שמוצאו רוסי, ואומר כי הוא חש בושה גדולה כלפי מעשיה של מולדתו. בגיל 42 כבר הספיק ליצור שלל סרטים מדוברים ומוערכים על נושאים שונים ומשונים, מפוסי ריוט ועד רובוטים. יש לו גם דוקטורט מהארוורד ובקרוב ילמד באוניברסיטה קורס על תיאוריות קשר ותעמולה, אבל הוא לא היה בקמפוס זמן מה ולכן לא חפץ להביע דעה על מה שהתרחש בו באקדמיה בחודשים האחרונים.
צילמת וערכת את הסרט לפני השבעה באוקטובר, וכל מה שקרה בעקבותיו. האם היית משנה בו משהו כיום?
"האמת שלא. היה גל של אנטישמיות בלי שום קשר לאירועים האחרונים. השיח לא היה על המזרח תיכון, הוא היה על הרעיון של השליטה היהודית. אני חושב שחשוב להבדיל בין הנושא הזה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהוא נושא אחר ומן הסתם מורכב מאוד. אני גם חושב שחשוב להבדיל בין ביקורת על ישראל ואנטישמיות".
מה זה אנטישמיות? האם, כמו פורנוגרפיה, אנחנו יכולים לזהות אנטישמיות כשאנחנו רואים אותה?
"אני חושב שזו הקבלה יפה. אני חושב שבגלל שהשלד של האנטישמיות נשאר זהה לאורך כל כך הרבה שנים, אפשר לזהות אותה כשרואים אותה. חשוב עוד יותר לזהות מה אינה טענה אנטישמית, כי אז אפשר להכיר בה בתור ביקורת לגיטימית ולהתמודד איתה".
מצד אחד, זה סרט מלא תשוקה ויצירתיות, ומצד אחר הוא עוסק בנושאים מדכאים, אז אני תוהה אם סבלת או נהנית מהעשייה.
"כמובן שלא נהניתי לעסוק בפוגרומים וכיוצא בכך, אבל כן נהניתי מן העשייה באנימציה ומן העבודה עם הצוות הנהדר שהיה לי. האתגר היה להתעסק עם נושאים כל כך נפיצים ומורכבים בלי שיבוא חוקר כלשהו ויגיד לי שאני מדבר נונסנס. זה לא קרה, אז אני גאה מאוד בהישג שלי".
"הקנוניה" יוקרן היום (ראשון 10.12) בסינמטק ירושלים ב-17:00 וברביעי 13.2 בסינמטק ירושלים באותה שעה. להזמנת כרטיסים, ולפרטים על שאר הסרטים וההקרנות באירוע, ראו האתר הרשמי.