בזמן שכולנו התעסקנו בדברים לא חשובים כמו מלחמה אזורית, טבח ילדים ושחרור חטופים - מתברר שפספסנו תופעת טבע מדהימה: ציפי חוטובלי אימצה מבטא בריטי. שלוש שנים ועוד קצת אחרי שעזבה את העיר רחובות ועברה ללונדון, השגרירה שלנו בממלכה המאוחדת נשמעת כאילו היא נולדה באחת העיירות הציוריות שבין העיר באת' לסטרטפורד אפון אייבון.
האמת, זה ממש לא משהו שלילי. לזכותה, האנגלית של חוטובלי תמיד הייתה ברמה גבוהה, ואחרי כמה שנים של עבודה בדרום קנזינגטון אפשר להתחיל להידבק במבטא המקומי. סביר להניח שגם ילדיה הצעירים של חוטובלי כבר מדברים אנגלית שוטפת במבטא מתוק (אין הרבה דברים חמודים יותר מילדים שמדברים במבטא בריטי, זה מוכח מדעית). ועדיין, גם אם המבטא ואפילו הגינונים של חוטובלי הפכו לאירופאיים, הדעות שלה נשארו תקועות איפשהו בפרשנות המקרא של המאה ה-11. עוד נחזור לזה.
כנציגת ישראל הרשמית בבריטניה, היא הפכה לאחת המרואיינות המבוקשות ביותר בממלכה. ניתן למצוא דמיון בין הרטוריקה המשובחת שלה לבין זו שהייתה בעבר למנהיג המפלגה שלה, בתקופה שעוד היה בנג'מין ניתאי ונהג להקסים את בני שיחו האמריקנים. חוטובלי לא מתרגשת ממראיינים בריטים, אלה מנומסים בהרבה ממקביליהם הישראלים. האישה שלנו בלונדון מסיטה את הדיון באופן טבעי לנקודות השיחה החשובות להסברה הישראלית: החטופים שעדיין בעזה, האכזריות של חמאס כלפי התושבים שלו והאלימות המינית המושתקת של ה-7 באוקטובר. האמת, וזה נאמר בלי בדל של ציניות, היא עושה עבודה טובה יותר מרוב המסבירנים מטעם עצמם ברשתות, ובכלל.
הבעיה מתחילה כשמגיע מולה מראיין מנוסה, וקצת פחות מנומס, שעשה שיעורי בית על הדעות שלה. זה מה שקרה לה אתמול בסקיי ניוז. מארק אוסטין, שהתחיל את הקריירה העיתונאית שלו עוד כשציפי חוטובלי הייתה בגן חובה, מכיר את המצב במזרח התיכון טוב כמו שהוא מבין בקריקט (מעט מאוד דברים מרשימים אותי יותר מאנשים שמבינים בקריקט), והוא ידע לזהות מראש את התשובות שלה על המלחמה, ובמקום הוא בחר לדבר איתה על הפוליטיקה של היום שאחרי המלחמה.
לזכותה של חוטובלי היא דיברה אמת. זה קל כשדף המסרים הנוכחי של ראש הממשלה - "הכול באשמת רבין ופרס!" - מסתדר בדיוק עם הדעות שלה. כשהיא נשאלה לגבי האפשרות שלפלסטינים תהיה מתישהו מדינה משלהם היא זעקה במבטא בריטי מושלם: "אבסולוטלי נו!". לרגע אפשר היה לחשוב שמדובר בקמפיין חדש של וודקה נטולת אלכוהול, אבל לא - זו הייתה נציגה רשמית של המדינה שמבהירה לעולם שישראל בוחרת לחיות לנצח על החרב, וכל תקווה שעדיין יש משום מה למישהו באזור לשלום צריכה להימחק מהתודעה.
חוטובלי בוודאי לא חשבה שהדעה הכל-כך פופולרית במחנה שלה תסעיר את ספלי התה הבריטיים. הכותרות הראשיות בכל האתרים חגגו על צמד המילים "אבסולוטלי נו" כאילו מדובר בקללה עסיסית, ולא בדעה בה מחזיקות כל ממשלות ישראל כבר 15 שנה לפחות. אובדן התקווה לעתיד של שלום ושלווה, שהוטמעה אצלנו במשך שנים על ידי תמיכה כלכלית בחמאס, והתפוצצה לנו בפרצוף ב-7 באוקטובר, הפכה בזכות צמד מילים בסיסיות באנגלית פשוטה למציאות מחרידה: אין שום תקווה לאזור הזה. לא לפלסטינים, אבל גם לא לישראלים.
לא מדובר רק בשופרות של ערוץ 14, שבימים האחרונים קיבלו את ההודעה שמי שאחראי לטבח ה-7 באוקטובר הוא יצחק רבין (כנראה שמותר להסית נגד מישהו שכבר נרצח). מדובר כעת בעמדה הרשמית של ישראל. אין עתיד. ביומה הראשון כסגנית שרת החוץ - כסגנית של רה"מ נתניהו, היא מילאה דה פקטו את תפקיד השרה - היא נאמה בפני הסגל הדיפלומטי של משרד החוץ והודיעה לו על שינוי במדיניות. מעכשיו חשוב שכל השגרירים בעולם ידעו שישראל רוצה להיות צודקת, ולא חכמה. ההפך מכל מסר חינוכי שלימדו כל אחד מאיתנו בגן חובה.
הנחת העבודה של ההסברה הישראלית, לשיטתה של חוטובלי, צריכה להיות מבוססת על הפירוש של רש"י לתנ"ך (אמיתי לגמרי, זה מה שהיא אמרה לסגל משרד החוץ) לפיו אלוהים ברא את הארץ למען היהודים, ולכן היהודים לא יכולים להיות כובשים. למעשה, למה לעצור כאן? אם אלוהים ברא הכל אז לא רק ארץ ישראל שייכת לנו - אלא כל העולם. כולל מנצ'סטר, שהיא לא רק אחות תאומה של העיר רחובות - אלא חלק מהעולם שברא אלוהים לפי המקרא. את סיטי ואת יונייטד. את סקיי ואת ה-BBC. גם את פריימרק. הכול שלנו בסופו של דבר, כי אלוהים ברא את הכול, והוא גם יכול לקחת את הכול בחזרה אם יתחשק לו.
הקיצוניות המשיחית הזאת שפושה בממשלה הישראלית, ביחס לא פרופורציונלי לחלקו בציבוריות הישראלית, כולל בקרב מצביעי הממשלה, מסוכנת לעתיד של ישראל הרבה יותר מצבא הג'יפים הלבנים של חמאס. ולכן חשוב להזכיר שחוטובולי היא ממש לא הבעיה, אלא מי שמנהיג את המדיניות הזאת מטעמי נוחות, ולא מטעמים אידיאולוגיים. פוליטיקאי ציני שמאמין באל המקראי הרבה פחות משהוא מאמין באלוהים שעל הדולר האמריקני. נאשם בפלילים שמחזיק בכיסא שלו בכוח כדי למרוח את משפטו, במטרה להרחיק את גזר דינו. האיש שהאכיל את המפלצת החמאסית בעזה במשך שנים כדי להימנע ממהלכים אמיצים, עד שחלומות הבעתה של ילדי הדרום הפכו למציאות סיוטית של מדינה שלמה.
ציפי חוטובלי האשימה את המראיין שלה בכך שהוא "אובססיבי לפיתרון שתי המדינות" כאילו שהיא לא אובססיבית לסיפור מיתולוגי שכתוב בספר "בראשית". כאילו שהיא לא נמצאת בתפקיד שלה בזכות הסתה ארוכת שנים נגד כל מה שמריח כ"שמאל". זו גם תזכורת לכישלון של "ממשלת השינוי" ושר החוץ שלה יאיר לפיד, שלא הצליחו להזיז אותה מתפקידה.
בסופו של דבר, כשהעשן יתפוגג ונחזור לחיות פה כמעט כמו בני אדם, נצטרך לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת רוצים שהילדים שלנו, והילדים שלהם, ימשיכו לחיות במלחמה נצחית בלי שום תקווה. האם אנחנו רוצים לחיות בין 7 באוקטובר לתאריך האסון הבא. לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי. אין לי ארץ אחרת, אבל זה יותר מדי לקוות למנהיגות אמיצה, שמאמינה שצריך להיות חכמים במקום צודקים, ובעיקר חיים במקום מתים.