בשנה האחרונה, אחרי לחץ חברתי בלתי מתון מסביבתי הקרובה, הורדתי את אפליקצית "טיקטוק", אליה אני משתייכת באופן גבולי מאוד כקהל יעד. רבים מהסרטונים ברשת החברתית כוללים המלצות. "אתם חייבים לקנות", "אתם חייבים לראות", זועקים הסרטונים, "זה הסרט/הסדרה/הספר/המוצר הכי טוב שיש!" הם מבטיחים. זו כמובן אסטרטגיית מכירה. להגיד שמשהו "מוצלח" זה נחמד, אבל להגיד שמשהו הוא "הכי טוב אי פעם" מוכר הרבה יותר!
הסרט "סולטברן" נגלה אלי דרך אותה האפליקציה. סרטונים רבים השתמשו בשירים מפסקול הסרט, בחורות צעירות צילמו את עצמן יוצאות מהקרנות הסרט כשהן פעורות פה ומבט מבוהל על פניהם. "זה הסרט המופרע ביותר שתראו בחייכם", הבטיחו סרטונים רבים ברשת החברתית. כשנראה שאלו שטוענים כך לא ראו סרטים רבים בחייהם.
"סולטברן", שבוים על ידי אמרלד פנל - שחתומה גם על "צעירה מבטיחה" הפנומנלי - מגולל את סיפורו של אוליבר, תלמיד מתבודד ומתוסבך באוניברסיטת אוקספורד, שמפתח חברות עם פליקס, הצעיר הפופולרי ביותר באוניברסיטה. פליקס, בעל הכסף הרב, המראה, הסטטוס, והשושלת המפוארת, מזמין את חברו החדש לבלות איתו את הקיץ באחוזת סולטברן, שעל שמה נקרא הסרט. באחוזה עצמה מתחילה להירקם רשת של תככים ומזימות, ואהבתו של אוליבר לחברו פליקס מתפתחת והופכת לאובססיה, שמתערבבת בשרשרת אירועים טראגיים.
זה לא שהוא גרוע, להיפך: רבים מהאלמנטים שבו מצוינים. המשחק מופלא - בארי קיוגאן מציג באופן מהפנט דמות מלאת רבדים, ג'ייקוב אלורדי כריזמטי במיוחד בתפקיד ה"גולדן בוי" ורוזמונד פייק אייקונית כתמיד בתפקיד אם המשפחה השטחית שמטאטאת כל צרה מתחת לשטיח. הפסקול מחשמל ("Murder on the Dance Floor" לא יצא לכם מהראש אחרי הצפייה), התלבושות מרשימות (למשל בסצינת מסיבת התחפושות), ואף הצילום והעיצוב האומנותי מרהיבים.
רק העלילה של הסרט, לא נעים להגיד, די צפויה. מרגע שמתחילים לצוץ הרמזים הראשונים, ברור לאן הסרט מתקדם, ומי שראה שניים או שלושה מותחנים פסיכולוגים בחייו יבין מהר מאוד מה קורה. עד כדי כך צפויה העלילה, שה"חשיפה הגדולה" שמגיעה בסוף הסרט מרגישה כמעט ומיותרת, כשהתשובה הייתה גלויה לעינינו ממרחקים.
כגודל הציפייה - כגודל האכזבה, וההייפ שהבטיח סרט שלא ראיתי כדוגמתו התקשה להצדיק את עצמו. הבעות הפנים של צעירות מופתעות בסרטונים עוררו תקווה לטוויסט משנה תודעה ולא פחות מכך, ושוב, המלצת טיקטוק לדבר מדהים התגלתה כסרט חביב לכל היותר. אולי זו הבורות של דור ה-Z, אולי זה עניין של שיווק, ואולי זה עניין של טווח גילאים, אבל עלילת "סולטברן" עשויה להיחשב מפתיעה ומדהימה רק עבור נער או נערה שלא נחשפו קודם לכן לאף תצורה של מותחן פסיכולוגי.
מה שכביכול גיבה את תארי "המופרע ביותר אי פעם" שהוצמדו לסרט, הן ככל הנראה הסצנות המיניות שבו. הסרט נוגע פעמים רבות במין ומיניות, ואף פעם לא מדובר במין רומנטי. המיניות בסרט היא נצלנית, חמדנית, מניפולטיבית ואנוכית. הסרט מתענג על הרגעים האלו ומותח אותם אל הקיצון כדי לזעזע את צופיו. בסצנה אחת משולב לדוגמה דם של מחזור באקט. ברגע אחר מבצעת אחת הדמויות אקט מיני על אדמה של קבר. חלק מאותם רגעים אכן נחוצים לעלילה ומסייעים לנו בהבנה עמוקה יותר של הדמויות. חלקם האחר נועד אך ורק כדי לעורר הלם ובאזז תקשורתי.
אם נשים את זה בצד, יש גם ל"סולטברן" כמה מעלות משמעותיות. הוא מלא סמלים, לרבות התכתבות עם "חלום ליל קיץ" של שייקספיר וציטוטים מהמיתולוגיה היוונית. בנוסף, הוא מותח ביקורת נוקבת במיוחד על מערכת המעמדות החברתיים באנגליה, על חייהם הריקים מתוכן ומשמעות של העשירים, מסיר את המסכות מעל היוקרה שסיגלו לעצמם, ועל הפער הבלתי ניתן לגישור ביניהם לבין מעמד הביניים. כך שבסך הכול, וגם אם הוא צפוי, הוא באמת שווה צפייה. רק בבקשה, אל תקשיבו לטיקטוק.