חמשת הסרטים הכי שווים וחדשים שכדאי לראות עכשיו

בנסיבות מצערות מאוד, הקולנוע חזר בישראל למקומו כבילוי האולטימטיבי לכל המשפחה. בהיעדר הפסטיגל ושאר המופעים שבוטלו בעקבות המלחמה, סרטים הם אחת מאופציות הבילוי היחידות. לכן, לא פלא ש"וונקה" הפך כאן להיט גדול באולמות, עוד יותר מאשר במדינות אחרות, והוא צפוי להמשיך לשבור קופות עמוק לתוך החורף.

מאחורי הסרט עומד צוות בריטי: הבמאי פול קינג והמפיק דיוויד היימן, יהודי חם עם משפחה בישראל. השניים היו אחראים לסרטי "פדינגטון", שגם כן שברו קופות בישראל. כמו הלהיטים על הדוב המדבר, גם "וונקה" מציג שילוב של גיבור טוב לב, אמונה אופטימית בכוחם של ההמונים, הומור בריטי שנון ולעתים גרוטסקי, הפקה מסוגננת וצבעונית ועשייה שמלטפת את הרכים בגיל אבל גם קורצת למבוגרים.

כמשתמע משמו, הסרט עוקב אחר תחילת דרכו המקצועית של ווילי וונקה, יזם השוקולד האקסצנטרי שכיכב ב"צ'רלי בממלכת השוקולד" של רואלד דאל ובעיבודים הקולנועיים שלהם. אז גילמו אותו ג'ין ווילדר וג'וני דפ, ועכשיו זהו טימותי שאלאמה. בעזרת שירים, ריקודים וחיוכים, "וונקה" מתאר כיצד גיבורו מנסה להגשים את חלומו - להרבות טוב בעולם באמצעות המתכון לשוקולד הטוב ביקום.

"וונקה" מוקרן בישראל בגרסה המקורית וגם בגרסה מדובבת, לה אחראי שרון כהן, מי שכבר עשה זאת בהצטיינות בסרטי "פדינגטון" וגם הפעם זכה לשבחים על עבודתו.

"אחוות השלג", שעלה כעת בנטפליקס, הוא ההיפך המוחלט מ"וונקה" - אם כי בסופו של דבר גם זה סרט אופטימי. הפעם מדובר בדרמת הישרדות המבוססת על אחד מאסונות התעופה המפורסמים בהיסטוריה: סיפורה של קבוצת רוגבי מאורווגאי שהתרסקה בהרי האנדים ב-1972. הניצולים עשו הכל כדי להישאר בחיים - כולל לאכול את הגופות של חבריהם המתים.

הסיפור הזה כבר היה בסיס לשלל ספרים, מסמכי דוקו וסרטים עלילתיים, המפורסם שבהם "לחיות" האמריקאי מ-1993. הפעם מדובר בגרסה דוברת ספרדית, שחתום עליה חואן אנטוניו ביונה, מי שכבר יצר סרט אסונות עטור שבחים - "הבלתי אפשרי" על הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004.

בניגוד לגרסה ההוליוודית, ב"אחוות השלג", שחקנים הם דרום אמריקאים. כמעט כולם צעירים ולא מנוסים, אבל הם עושים עבודה נהדרת. נוסף לכך, זו היחידה מן הגרסאות העלילתיות הקודמות שחלקים ממנה צולמו בזירת ההתרחשות האמיתית בהרי האנדים, והיא גם המקיפה מכולן ומרחיבה על כל אחת מן הדמויות שנשארו בחיים.

הסרט ארוך (כשעתיים וחצי) ולא קל לצפייה, ברמה שעוד עלולה להופיע בסיוטים. סצינת ההתרסקות מפורטת ומצמררת, ומן הסתם גם סצינות הקניבליזם לא נעימות. עם זאת, "אחוות השלג" מושקע, מרשים, עשוי היטב וחשוב מכל - בסופו של דבר הוא מתגלה כשיר הלל לחברות, סולידריות ותושיה, וממחיש כיצד ניצולים מגייסים את הכוחות הפיזיים והנפשיים כדי לקום מן האפר ומן השלג ולהמשיך לחיות. לאור כל זה, קשה לחשוב על סרט יותר רלוונטי ומעורר השראה כרגע.

לפני הקורונה והמלחמה, סרטים צרפתיים זכו להצלחה יוצאת דופן בישראל. "הנהג של מדלן" ינסה להדליק מחדש את הגחלת: הוא מופץ באולמות שלנו בלא פחות מ-43 עותקים.

בסרט מככבים דני בון, אחד השחקנים המצליחים בצרפת, שהקהל הבינלאומי מכיר גם מסרטי "תעלומת רצח" בנטפליקס; ולין רנו, שבגיל 95 היא אחת מן השחקניות הוותיקות והפעילות בעולם.

בון מגלם בסרט נהג מונית פריזאי קשה יום, המתבקש להסיע קשישה בשם מדלן, אותה מגלמת רנו. הוא לוקח אותה מן הצד האחד של העיר לצד האחר שלה, כדי להביא אותה לביתה החדש - בית אבות. בדרך, היא תספר לו את סיפור חייה הסוערים ותעזור לו להתנהל טוב יותר בחייו שלו. התוצאה מהנה, מקסימה ומרומת רוח.

במהלך הסרט, מתברר כי מוצאה של מדלן יהודי. היא מבקשת מן הנהג לעצור בצד אחד משלטי הרחוב הרבים הפזורים בפריז, המנציח יהודים שנרצחו בעיר בזמן השואה. באופן מקרי ומצמרר למדי, השלט מעיד כי הירי התרחש בשבעה באוקטובר, שנת 1943.

במאי הסרט, כריסטיאן קריון, הקליט ברכה מיוחדת לקהל בארץ, בה תוכלו לצפות בפלייר של הכתבה הזו. בון, שהתגייר בעקבות זוגתו היהודייה ויש לו משפחה בישראל, גינה באינסטגרם את הפשעים של חמאס נגד האנושות, וכמובן חטף על כך משלל אנטישמים ותומכי טרור, אז הנה שתי סיבות נוספות לצפות ב"הנהג של מדלן": ליוצרים שלו מגיע שנאהב אותם בחזרה.

זה כבר הפך לדפוס קבוע: כל שנה אנחנו שומעים על הסרט שמקמבק את ניקולס קייג', מה שכמובן מעלה את השאלה הפילוסופית - איך אפשר לקמבק שחקן שכבר התקמבק כל כך הרבה פעמים? פעם זה היה "חזיר", אחר כך "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" ועכשיו זה "האיש מהחלומות" ("Dream Scenario"), סרטו דובר האנגלית הראשון של הבמאי הנורבגי כריסטופר בורגלי, שמציג כעת באולמות הקולנוע אצלנו.

קייג' מגלם דמות מהסוג שראינו כבר לא פעם בסרטים אמריקאים - פרופסור לוזר. המיוחד בו: הוא מופיע לאנשים אחרים בחלומות. בהתחלה, זו הסביבה הקרובה שמדווחת לו כי צצה בחלומותיה, ואז זה הופך לתופעה קולקטיבית, שהופכת אותו לסלב ולמותג, ומותירה באוויר שאלה אחת גדולה - איך יכול להיות שכולם חולמים על אותו אדם אלמוני?

"האיש מהחלומות" מתחיל בצורה מהפנטת ומרתקת, אבל הולך ומאבד גובה. יש לו רעיון מקורי ומבריק, אבל הוא לא מצליח לפתח אותו בצורה מספקת ומתגמלת. נוסף לכך, בשלב מסוים מתברר כי הסרט משתמש בסיפור כדי לעסוק בתרבות הביטול בצורה ריאקציונרית וגסה.

ובכל זאת, נמליץ על "האיש מהחלומות". קאמבק או לא קאמבק, קייג' שוב ממחיש כי הוא אחד השחקנים הגדולים בדורו, ואף שהסרט מסתיים בקול ענות חלושה, הוא בכל זאת משכיל לשמור על מתח ועל תשומת הלב שלנו. עובדה שלא פיהקתי, לא זזתי בכיסא ולא הסתכלתי בשעון אפילו פעם אחת במהלך הצפייה.

שלל המסמכים התיעודיים בעקבות זוועות השבעה באוקטובר הציפו מחדש שאלות אתיות לגבי עיסוק דוקומנטרי בטראומה ובקורבנות. "דמויות" ("Subject") הוא סרט תיעודי חדש שדן בסוגיות האלה, ואחרי הקרנת בכורה מקומית בפסטיבל דוקאביב, הוא זמין כעת ב-yes דוקו.

את הסרט ביימו קמילה הול וג'ניפר טישיירה. השתיים עוקבות אחר מושאי התיעוד של כמה מהיצירות הדוקומנטריות הבולטות של העשורים האחרונים, בהן "המדרגות", "לתפוס את הפרידמנים" ו"Hoop Dreams", ובודק כיצד החיים שלהם השתנו מהרגע שהסכימו להשתתף בסרטי הדוקו בכיכובם, והאם באמת אפשר להגיד שהם "הסכימו" לעשות זאת.

מומלץ לצפות בסרט - ומומלץ גם לקרוא את הראיון שלנו עם הול ועם אחת מכוכבות הסרט - מרגרט ראטליף, שהיא ומשפחתה עמדו במרכז "המדרגות", מסדרות הפשע האמיתי הראשונות שזכו להצלחה גדולה. "אני זוכרת לרעה את החגיגה שנטפליקס עשו סביב הקרנת הבכורה של הסדרה", היא אמרה לנו בין השאר. "הלכתי בתור הנציגה של המשפחה, וביקשו שאהיה בשקט ולא אדבר עם התקשורת. אחרי ההקרנה הייתה מסיבה במסעדת יוקרה, ובזמן שאני עומדת בפינה, היוצרים פתחו שמפניות ורקדו. הבנתי כמה כסף עושים מהטראומה של המשפחה שלי".