כאב של לוחמים: הפציעה של עידן עמדי נוגעת בעומק לבה של התקשורת

מדינה שלמה מרותקת כעת למצבו של עידן עמדי. דיווחים על מצבו של הזמר והשחקן ("פאודה"), שנפצע באורח קשה בעזה בתקרית שבה נהרגו שישה חיילים נוספים, הופיעו מדי תכנית בכל הערוצים המרכזיים. אתמול, למרבה השמחה, חל שיפור במצבו: הוא התעורר ותקשר עם בני משפחתו, ומצבו מוגדר כעת "רק" בינוני.

אפשר לפטור את זה בדאגה לכל חיל שנפגע ובמיוחד בהיותו של עמדי מפורסם ואורח קבוע על המסך - אדם שהתגלה לציבור בטלוויזיה - באודישן מיתולוגי של "כוכב נולד" - ומככב בה גם כיום (והפעם מול צופים בכל העולם). זהו חלק מהאמת אבל לא כולה. אם זה היה הסיפור, הייתה עולה ממנו אולי אי-נוחות, כמו זו שהפגינו אלמוג בוקר ונטעלי שם טוב ברשת 13, שהביעו את הקושי לעסוק בפצוע אחד בשעה שיותר מאלפי פצועים אלמוניים אחרים בחודשים האחרונים.

אבל עם כל הכבוד למאגר החומרים, הקמפיינים, הביצועים, כתבות עבר וההיסטוריה המוזיקלית של עמדי - אם לציין חלק מהדברים שהכתבות עליו חזרו אליהן - כל זה לא מספיק כדי לתאר את ההערצה לזמר, שנזלה מכל דיווח עליו. עיתונאים ששומרים בדרך כלל על שפה חדשותית, לא חששו להגיד שהם מתפללים לשלומו, להביע את ההערכה לאופיו ולהתגייסות שלו למילואים, ולתאר בהרחבה כיצד התנדב לכל בקשה. ברשת 13 אף סיימו את המהדורה עם קליפ של לוחמים כשאחד משיריו ברקע.

זאת, מפני שעמדי הוא בעצם סמל - קודם כל להזדהות עם הצבא, דבר שקשור בכל שלב בקריירה שלו, מ"כאב של לוחמים" דרך "פאודה" ועד עכשיו. לצד הצלחותיו כאמן, עמדי הוא מי שנמצא על הפוסטר - הזמר של אחוות הלוחמים, הפנים של צדקת הדרך, האיש שמתעקש על אחדות ועל החזרת החטופים ומתנגד לציניות בכל מחיר. כשהוא נפגע, זאת מכה לכל הרעיונות האלה.

ויש עוד אלמנט חשוב, שהדגיש זיו שילון אצל גיא לרר: הפציעה של עמדי נתנה עבור התקשורת שם ופנים לחיילים הפצועים שעליהם לא מדברים כמעט במהדורה. היא הזכירה שבמלחמה נפגעים לא רק הנופלים, אלא עוד המונים שחוזרים הביתה "רק" עם פציעות בגוף ובנפש, ומצפה להם שיקום ארוך ולא פשוט, ועבור רבים מהם החיים ישתנו מן הקצה אל הקצה. במילים אחרות, הכאב על עמדי הוא ההתמודדות של התקשורת עם המשמעות האמיתית של "כאב של לוחמים".

שני בכר, בת 31, מנתיב השיירה נרצחה אתמול בידי גבר, על פי הדיווחים אחרי שדחתה אותו. צעירה, כל עתידה לפניה. האירוע המחריד הזה, שפרטיו התבררו לאורך הערב, עלה רק לאחר יותר מ-80 דקות במהדורה של כאן 11, אחרי הרבה דברים פחות דחופים. למהדורות של קשת ורשת, אלא אם כן זה התרחש בזמן שמצמצתי, הוא לא הגיע בכלל (ואם כן, כנראה לזמן קצר מאוד). העלמת העין מאלימות נגד נשים בחייהן היא טעות קטלנית. הפניית המבט והאדישות גם אחרי שהרצח התרחש - גם היא מבישה.