"גבירותיי ורבותיי, כולם בתבהלה! הם חוגגים! ירד דירוג האשראי! מודי'ס הורידה! איזה תבהלה בשמאל! אוי אוי אוי! חגיגות! מחלקים בקלאוות! חבר'ה, הכל בסדר, הכל בשליטה, אנחנו ממשיכים עד הניצחון המוחלט. לא יעזור לכם! וביבי יהיה ראש ממשלה בזמן הניצחון המוחלט! מה תעשו?! אוי אוי אוי".
כך פתח אמש ינון מגל את "הפטריוטים", תוכנית הדגל של ערוץ 14. מילה במילה. את מונולוג הפתיחה המטופש הזה הוא נשא כשלראשו כובע כחול ועליו הסיסמא הנבובה "ניצחון מוחלט", הגרסה המקומית לכובע ה-MAGA האמריקני הידוע לשמצה. הסיסמה העברית גרועה יותר, ולא מפתיע שמגל מתנדב להפוך את עצמו לנער הפוסטר שלה.
מגל הוא כוכב טלוויזיה, אבל גם כוכבים צריכים טקסט הגיוני כדי לעבור מסך. לצעוק שהשמאל בפאניקה מירידת דירוג האשראי ואז עשר שניות מאוחר יותר להגיד שבשמאל חוגגים את ירידת דירוג האשראי זה לא עניין לעורכי תסריט, אלא לרופאים. גם השימוש במושג "מחלקים בקלאוות" לא מקרי. ההקבלה ברורה: השמאלנים, בערוץ של מגל, הם בעצם תומכי טרור, כמו הפלסטינים שחוגגים ברחובות אחרי פיגועים נגד יהודים. השמאלנים חוגגים שישראל נפגעת - ביטחונית, מדינית ועכשיו גם כלכלית. העיקר שביחד ננצח, כן?
האם זה משנה שלא היה אפילו שמאלני אחד ש"חגג" את הורדת דירוג האשראי? ברור שלא. אבל מה זה משנה לינון מגל? ממתי האמת משפיעה על משהו בערוץ 14? ובכלל, את השפל ההיסטורי שכלכלת ישראל הגיעה אליו בסוף השבוע החליטו להסתיר מצופי הערוץ. רק 45 דקות אחרי פתיחת המהדורה המרכזית עם מגי טביבי, באמצע ריאיון עם שרת התחבורה מירי רגב, הסיפור נחשף לראשונה לצופים - שלא מעט מהם שומרי שבת שלא נחשפו לסיפור במהלך השבת.
מדובר בחדשות גרועות לכל אזרח ישראלי - בין אם הוא צופה בחדשות בערוץ 12, חדשות 14 או נטפליקס. לכל הפחות, לצרכן האקטואליה מגיע להבין מה אומרת הכותרת הזאת. מה זה בכלל דירוג A1 לעומת A2 ואיך הוא הולך להשפיע על הכיס של כל אחד מאיתנו? בערוץ 14 סירבו להבהיר לצופים שלהם את המשמעויות לא בגלל שאין להם מספרי טלפון של כלכלנים ימניים שיכולים להגיע לאולפן ולהסביר את המצב, אלא כי אין שום ספין שיכול להוציא את נתניהו טוב מהסיפור הזה. וזה, בערוץ 14, הדבר היחיד שחשוב.
בתוכנית "הפטריוטים", אחרי שהתבכיינו על הדרך שמשפחות החטופים מתייחסות אל הקמפיין של ערוץ 14 נגדם, נזכרו להגיע ולדבר על הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה ירד דירוג האשראי של מדינת ישראל. לזכותו של ינון מגל, שהקריא קטעים נבחרים מתוך הדוח של מודי'ס, הוא פתח את הדיון בסוג של הודאה לפיה הוא לא מבין בכלל מה הוא קרא. גם אם הדברים של מגל נאמרו בציניות, זה עדיין היה מרשים לשמוע ממנו אמירת אמת.
שלוש פעמים מגל חזר על צמד המילים "לא הבנתי" אחרי שהקריא לפאנל את עיקרי הדו"ח (או לפחות את עיקרי הדו"ח שהיה חשוב לערוץ 14 למסור לצופים). "לא הבנתי! לא הבנתי! זה דו"ח כלכלי או דו"ח מדיני או דו"ח פוליטי או דו"ח צבאי?". הוא העביר את השאלה שלו לפאנל, שהגיב לשם שינוי בשתיקה. איתמר פליישמן קטע לבסוף את הדממה והגיב ברצינות: "מה הייתה השאלה? לא הבנתי".
לזכותו של פליישמן הוא לא זרם עם הטענה של ינון מגל לפיה מדובר באירוע פוליטי, והסביר שמדובר באירוע כלכלי שיש בו אלמנטים פוליטיים. מכאן, די כצפוי, המשיך הפאנל לדבוק בדף המסרים של רה"מ נתניהו (שהגיב לעניין באופן די נדיר במהלך השבת), לפיה הורדת דירוג האשראי קשורה נטו ללחימה, וברגע שהמלחמה תסתיים הדירוג יעלה מחדש.
פליישמן הסביר ש"השרידות שלנו קודמת לכלכלה. להתאבד זו לא אופציה". אלדד יניב הסביר כי "אין כלכלן הגון שחשב שלא יירד הדירוג" והוסיף בנבזות כי עיתונאים כלכליים "חגגו היום עם קצף על השפתיים... חוגגים על הגגות, פאדיחה". יותם זמרי פתח את דבריו בכך שהוא לא מבין דבר בכלכלה ולא יודע בכלל את המשמעות של המילה פיסקאלית. יפה, אם אתה לא מבין במשהו, עדיף לא לדבר עליו. מצד שני, ממתי בערוץ 14 זה הפריע למישהו? זמרי המשיך במונולוג ארוך על נושא שהוא מודה שהוא לא מבין בו, ולא במפתיע, דבריו היו מביכים.
קשה להאמין שינון מגל, עיתונאי עשרות שנים, לא מבין את המשמעות של הורדת דירוג האשראי. קשה להאמין שאף אחד באולפן לא יודע שישראל עברה טלטלות קשות בעבר, אבל לא ספגה פגיעה כזאת בדירוג האשראי של ישראל. במלחמת לבנון השנייה, בצוק איתן, בקורונה - ישראל נכנסה להוצאות כלכליות כבדות, אבל החוזקה הפנימית של ישראל הוכיחה לחברות הדירוג כי העתיד הכלכלי של ישראל עדיין יציב.
קשה להאמין לחוצפה של לנסות ולסובב חיצי ביקורת כלפי תומכי המחאה - אותם אלה שבמשך חודשים הזהירו שפעולות הממשלה יובילו לפגיעה אנושה בכלכלה, שאכן הגיעה. המלחמה פוגעת בכלכלה בהווה, אבל מודי'ס צופה פני עתיד, ורואה את ההתנהלות המופקרת של ממשלת נתניהו, ומבינה שכל עוד החלטות כלכליות ייקבעו על ידי גחמות פוליטיות, אין לישראל דרך להציל את עצמה מהממשלה שלה. מספיק להסתכל רק על המשך חלוקת הכספים הקואליציוניים והשארת משרדי הממשלה המיותרים פתוחים כדי לקלוט את אובדן הכיוון המוחלט של הממשלה בכלכלה המקומית. בערוץ 14 מאמינים בהרבה דברים, אבל לקיחת אחריות לא מצויה בלקסיקון שלהם.