מעטים האנשים בתקשורת הישראלית שמבינים את העולם החרדי יותר מכתב חדשות 12, יאיר שרקי. מבט אחד בכובע הביבעריט המעוגל יספיק לו כדי להבדיל בין חסיד סאטמר לגורניק. מבט על צבע הגרביים שמעל הפערטל שיך יבהיר לו שהחרדי שמולו נמנה עם הזרם החסידי, בעוד קנייטש על ראש של חרדי אשכנזי יבהיר לו שמדובר בליטאי. אולם לא הידע שלו באופנה חרדית הוא שהופך אותו לעיתונאי כל כך יעיל בסיקור המגזר, אלא ההבנה העמוקה שלו בנפש החרדים. הוא מבין מה מניע אותם, מה מפחיד אותם ובעיקר מה מבדיל אותם מיהודים מאמינים אחרים.
את כל הידע שלו בעולם החרדי החליט שרקי להצניע אמש, כשניגש לסקר את מחזור הגיוס החרדי של נובמבר 2023. המטרה הייתה לבדוק אם חל שינוי במוטיבציה של החרדים להתגייס, ללא כפייה, אחרי ה-7 באוקטובר. בכתבה ניתן היה לראות שגויסו 30-35 חיילים לפלוגה החרדית, אך למעשה לא היה צריך להיות מומחה לענייני חרדים כדי לזהות שמתוך המתגייסים היו רק שני חרדים מובהקים. אחד מהם בכלל התגייס לפני ה-7 באוקטובר.
כל השאר? בני הציונות הדתית או מסורתיים. ילדים שהתחזקו לקראת הגיוס, וכמה שאפילו לא עומדים בקריטריון הזה. האמת, לא ברור אם הכמות העלובה הזאת של "חרדים" במחזור הגיוס הכי מדובר של 50 השנים האחרונות מצדיק בכלל מסגרת נפרדת, אבל דבר אחד בטוח: זה בטוח לא הצדיק כתבה.
למעשה, רוב מוחלט של הטירונים בכתבה היו יכולים להתגייס לכל מסגרת אחרת של צה"ל. בוודאי ראוי לציין את אחוז המתגייסים מבין החרדים הספרדים. מעניין גם לבדוק את ההבדל ביחס שמקבלים מעט החרדים שהתגייסו מאז ה-7 באוקטובר. אלא שבמקום, שרקי נפל על חרדים מסוג מאוד מעניין, מהסוג שלא יודעים על תרי"ג המצוות שכתובות בתורה.
חלק מהמשתתפים בכתבה הודו שהסיבה שלא רצו להתגייס מלכתחילה לא קשורה לעניינים דתיים, אלא נטו כדי לצאת לעבוד. זו סוגיה חשובה כשלעצמה. ילדים בני 18, חלקם משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, שמנסים לחמוק משירות צבאי מסיבה אנושית ביותר: לעזור לפרנסת המשפחה. לצה"ל יש על הנייר דרכים לעודד אותם להתגייס, אבל הן מוגבלות ביותר ומותאמות למציאות של לפני 50 שנה. ובכל מקרה, כל קשר בינם לבין ההשתמטות הממוסדת של המגזר החרדי, שגם בזמן מלחמה ממשיכה לקבל גב מהממשלה החלשה בתולדות המדינה, מקרי בהחלט.
בהערת אגב יש לציין שמי שאחראי לנרמול של המצב לפיו צעירים חרדים לא מתגייסים לצבא הם לא החרדים, אלא הפוליטיקאים החילונים. במשך עשרות שנים היה ניצול הדדי בין המפלגות החרדיות לחילוניות שהוליד את המצב המעוות הזה, שעם השנים הלך והפך לציני יותר ובוטה יותר. זה מוזר בכלל לדבר על פוליטיקה מגזרית בזמן שהאויב שלנו מעבר לגדר מעוניין לרצוח יהודים בין אם הם חרדים או אתאיסטים, אבל באופן טבעי בזמן מלחמה כל כך קשה, כשכל בוקר אנחנו מתעוררים לעוד שמות של חיילים שנפלו על הגנת המדינה, קשה לקבל את העובדה שיש מגזר שלם בציבור היהודי ש-90% ממנו לא מתגייס.
זאת הסיבה שהבחירה של שרקי לצאת ולחקור את תופעת החרדים בצה"ל חשובה כל כך. כמה חבל שכל מה שהוא עשה זה לעשות כתבה מלטפת על חיים טרייטל, חייל חרדי, שהפך לתופעת רשת ויראלית עוד לפני הכתבה. טרייטל הוא הדוגמה לכך שאפשר להיות חייל קרבי, וגם להיות חרדי שומר מצוות. טוב שבזמן עוד סערה תורנית על גיוס חרדים נכיר גם בחורים מצוינים כמו טרייטל, שיכול להיות נער הפוסטר של הסיסמה "ביחד ננצח".
כביכול, טרייטל הוא בדיוק הסיבה שבשבילה הקימו את המסגרת הזאת, שכוללת זמנים ייעודיים לתפילות, שיעורי תורה וכמובן: הפרדה מלאה מנשים, רחמנא ליצלן. אלא שלהבדיל מטרייטל, שאר "החרדים" בכתבה לא באמת היו חרדים. שרקי החליט לעשות להם אאוטינג בכך שביקש מהם להוריד את הקסדות ובחן את הכיפות שעל הראש שלהם.
למעשה, הדבר היחיד שהופך את החיילים בכתבה לחרדים הוא שהם "מזדהים כחרדים". במידה מסוימת מדובר בהתנגשות שובבה בין העולם הפרוגרסיבי שמכיר בטרנסג'דריות כנשים לכל דבר, לבין העולם השמרני כל כך של היהדות החרדית. במציאות, אגב, זה לא עובד ככה. שרקי זרם עם מסך העשן שנוצר בשיחה סביב המושג "חרדי", כאילו מדובר באיזו תפיסת מציאות מופשטת ואינדיבידואלית, ולא בעולם מאוד ברור, עם חוקים מאוד ברורים. שרקי יודע מיהו חרדי ומי לא. הוא יודע שרוב מוחלט של המרואיינים שלו בכתבה לא היו חרדים, אבל הוא בחר לזרום. בכך הוא חטא לא רק כלפי החרדים האמיתיים, שעומדים בפני משבר גדול - אלא בעיקר כלפי הצופים של חדשות 12. עוד ניצחון לפרוגרס, ובמקום שהכי לא ציפינו למצוא אותו.