שתי כתבות במהדורות המרכזיות של ערוצים 12 ו-13 נולדו נטו מתוך הרשתות החברתיות. בערוץ 13 נגה ניר נאמן מצאה את כותבת הפוסט הוויראלי שהראה כיצד אישה בפתח תקווה יצאה לקנות במכולת חלב, חמאה וגבינה צהובה וחזרה עם חשבון של 102 שקלים. בערוץ 12 הכתבת ציונה דסטה איתרה את האישה שפרסמה את הפוסט על האמא שהתבקשה לא לשלוח את הבת שלה ליום הולדת של חברתה לכיתה ה', בגלל שהיא מביאה מתנה בשווי 50 שקל בלבד.
גם אם במבט ראשון נראה שזה ניסיון בומרי של המהדורות המרכזיות לגרוף רייטינג על חשבון סיפורים ויראליים, הכתבות לא הסתפקו רק בחשיפת הסיפור אלא ניסו להביא ערך מוסף. נגה ניר נאמן לא הסתפקה רק בלכעוס בכעסה של הצרכנית המאוכזבת, אלא הביאה הסברים כלכליים חשובים (ומעצבנים מאוד) על למה מוצרי יסוד עולים במכולת השכונתית כל כך הרבה יותר כסף מאשר ברשתות השיווק הגדולות. בערוץ 13 הזכירו שמי שנפגע מהפערים האלה, כמו תמיד, הם האוכלוסיות החלשות. הזקנה שלא יודעת להזמין קניות באונליין, הנכה שלא יכול להגיע לסניף הסופר וכו'.
במקביל, בערוץ 12 סיפרו על הפוסט שנראה שעיצבן כל ישראלי שנתקל בו אתמול. הפוסט חשף התכתבות וואטסאפ בין אמא שעושה יום הולדת לבת שלה ב-9,500 שקל (לא כולל אוכל למבוגרים) ומבקשת מאמא אחרת שלא תשלח את הבת שלה ליום הולדת, כי אין לה כסף לקנות מתנה מושקעת.
הכתבה, יש להודות, לא הוסיפה הרבה מידע על מה שכבר כולנו קראנו בכל הרשתות החברתיות במהלך היום. ייתכן שזה לא באמת משנה, מכיוון שגם בקריאה החמישית של ההתכתבות בין האמהות אי אפשר שלא להתעצבן מהניתוק המופרע של האמא "המשקיעה", שנשמעת כמו גרסה מוגזמת ולא אמינה של ספיר טורטל (אשתו של חי, ואמא של לוריאל ולנסלוט). הדמיון לא עוצר רק בהתנהלות הנובורישית, אלא כוללת שגיאות בעברית בילט-אין שהופכות את כל ההתעליינות שלה למופרכת עוד יותר. ושוב, המציאות מצליחה להיות הרבה יותר מוגזמת מ"ארץ נהדרת".
תוספת קטנה אחת בכל זאת נחשפה במהדורה המרכזית בנוגע לסיפור על הטורטלית המחרימה. מתברר שאחרי שהפוסט עלה ברשת (ובכלל לא פורסם על ידי האמא הנפגעת) והפך לוויראלי, האמא שבסך הכל רצתה שהבת שלה תלך ליום הולדת של חברתה לכיתה קיבלה איום בתביעה על ידי האמא המחרימה. כמה גועל אפשר לסבול בכתבה אחת.
בעוד הכתבה של נגה ניר נאמן על יוקר המחיה נוגעת לכל אחד מאיתנו, הכתבה על האמא המחרימה מרגישה על פניה קצת חסרת ערך חדשותי. סיפור שמתאים לעיסוק אצל גיא לרר בצינור או גג אצל עודד בן עמי. ולמה בכל זאת טוב שהכתבה הזאת הגיעה למהדורה המרכזית? מכיוון שגם בתוך המלחמה הכי נוראית שידענו ב-50 השנים האחרונות, וגם בזמן תקופת הממשלה הכי גרועה שאי פעם כיהנה פה, וגם בזמן שהרחובות מלאים בשלטים על תיקון ואחדות - יש עדיין ריקבון שפושה בחברה הישראלית.
זה קרע אנושי שהתחיל הרבה לפני ה-7 באוקטובר. זה אותו קרע שמוביל לכך שהרשתות החברתיות מתחלקות היום בעד ונגד משפחות החטופים. יש קו דק שעובר בין אמא שעושה מגה-אירוע לילדה בכיתה ה', לבין מי שקורא להפקיר את החטופים בעזה. זו ההסתכלות הצרה, האגואיסטית, שלא סופרת אף אחד בדרך ל"ניצחון מוחלט" שהפכה את העם הכי יפה בעולם לחבורה של שבטים מפולגים וחסרי חמלה. אנחנו ננצח את חמאס, אין לנו ברירה, השאלה היא מה יישאר אצלנו אחרי ש"ביחד ננצח".