ב-21 במאי 1996 נפגשו באצטדיון בלומפילד ביפו מכבי חיפה ומכבי תל אביב למשחק חצי גמר גביע המדינה בכדורגל. זה היה המפגש השלישי של הקבוצות באותה עונה, ורבים טענו שזהו הגמר האמיתי, כשהמנצחת תהיה זו שגם תנצח בקלות את הגמר (מה שבדיעבד הוכח כנכון). בדיוק כמו בשני משחקי הליגה, גם הפעם מכבי חיפה הייתה זו שזכתה ביתרון מוקדם, אחרי שאייל ברקוביץ' בישל בגאונות לחיים רביבו, עם כדור שחתך ארבעה שחקני הגנה צהובים. בדיוק כמו בשני משחקי הליגה, הירוקים לא הצליחו לשמור על היתרון עד הסיום. מכבי ת"א ניצחה 1:2, והמשיכה לזכייה בדאבל היסטורי.
אלא שהמשחק הזה זכור פחות בגלל אובדן התואר של חיפה, ויותר בזכות אובדן העשתונות של הקוסם החיפאי, שבלהט המשחק החליט להכין חביתה מקושקשת מאיבריו המוצנעים של איציק זוהר. שופט המשחק סוהיל דאוד לא היה זקוק להילוכים חוזרים או ל-VAR שטרם הומצא, והוציא לברקוביץ' כרטיס אדום מוצדק. מהדורות החדשות סיקרו את הנושא בהרחבה, ובארכיון אפשר עדיין למצוא קטעים של מיקי חיימוביץ', יעקב אילון, רינה מצליח ורפי רשף מנסים להסביר לצופים בפנים רציניות ובמילים ממלכתיות כיצד אייל משך לאיציק בביצים.
האמת היא שזו אנקדוטה שולית מאוד מתוך הקריירה המפוארת של ברקו. אחרי ההצלחה עם מכבי חיפה ברקוביץ' נדד לאי הבריטי, ורשם שם קריירה מיתולוגית, שאת רובה אי אפשר למצוא בנתונים הסטטיסטיים היבשים. על הנייר הקריירה של בניון הייתה מרשימה הרבה יותר, עם הופעות וכיבושים בליגת האלופות, אבל מי שראה בזמן אמת את ברקוביץ' עושה קרקס מההגנה של מנצ'סטר יונייטד עם קבוצת תחתית כמו סאות'המפטון כנראה לא ישכח את זה לעולם. בעיני כותב שורות אלה הוא נותר הכדורגלן הישראלי הכי מבריק, כזה שבכל פעם שהכדור מגיע אליו יכול לקרות משהו בלתי נשכח.
אחרי ההשתתפות הראשונה של ברקוביץ' בפאנל של "זמן שישי", לא נותר אלא להודות על האמת: ערוץ 13 לא החתימו את הפליימייקר ששולף קסמים במרכז המגרש, אלא את ברקוביץ' שולק האשכים. למען הסר ספק: זו בדיוק הייתה הכוונה, וברקוביץ' הוא קורבן של הליהוק הזה כמעט כמו הצופים בבית שנאלצים לצפות במופע הזוועות הזה שממותג משום מה עדיין כ"מהדורת חדשות".
לפני קצת יותר משנה פרסמתי טור ביקורת על "אופירה וברקוביץ'", בו כתבתי כי רוב אנשי התקשורת בישראל יכולים ללמוד שיעור או שניים מצמד המנחים. השנה שעברה מאז היטיבה להוכיח לי כי צדקתי. זאת גם הסיבה שהרעיון של אייל ברקוביץ' בפאנל חדשות לא מזעזע אותי כפי שהוא מזעזע הרבה מהקולגות שלי. הדעות של ברקו לא פחות מעניינות משל רוב הפאנליסטים שמגיעים לאולפני החדשות, הוא לא פוחד לטעות כמו שהוא לא פוחד להתנצל כשהוא נתפס בטעות ובעיקר: הוא לא שופר של אף פוליטיקאי.
ואולם, הספיקה בדיוק תכנית אחת בהשתתפותו ב"זמן שישי" כדי להבין את הגימיק: נטעלי שם טוב נותנת חדשות, ברקו מגיב, ואז שאר חברי הפאנל רבים איתו. לא ברור אם הכוכב החדש של הערוץ הגיע עם אובר-מוטיבציה להוכיח את מקומו כ"דובר האמת" החדש של הרשת, או שמא עורכי החדשות בערוץ עודדו אותו לתפוס קו לעומתי לכל דבר שנאמר באולפן סתם כדי לעורר ויכוחים. הלו, זו מהדורת חדשות שישי או "יציע העיתונות"?
מדובר באחת מהחלטות העריכה האומללות שידעה מערכת חדשות 13, שמצליחה בעקביות למחוק את כל שאריות היוקרה שעדיין מודבקות לה מימי ערוץ 10 המנוח. בראותה כי אין לה שום דרך למחוק את הפער ברייטינג ממהדורת "אולפן שישי", היא החליטה לגנוב מהלך מהורים של ילדי יום הולדת באייטיז, ושלפו קוסם מהכובע. כמו במסיבות ההן, גם הפעם כולם רצו לעזוב באמצע.
נטעלי שם טוב היא כביכול המנחה של התכנית, אבל היא בסך הכל שחקנית משנה ביקום הקולנועי המורחב שבערוץ 13 מנסים לבנות סביב אייל ברקוביץ'. הוא השמש, הירח והכוכבים - הם בסך הכל לווינים שנמצאים בקרבתו. הוא ברקוביץ', וכל השאר ארואסטי. כמה מעוותת ההחלטה המודעת להפקיד את כל הביצים (סליחה) בסל של ברקו? הכתבה המרכזית במהדורה, זו שפמפמו בפרומואים וזאת שהופיעה בתחילת התכנית, הייתה שיחה של נטעלי ואייל עם חבורת פנסיונרים נחמדה בבית קפה באשקלון.
אם מתעלמים מהרמה הנמוכה של חלק מהשאלות ("למה אין לכם תמונות של אשכנזים על הקיר?") וגם מטענות שעוד עלולות להיכנס לתביעה הבאה בהאג ("כל 2.5 מיליון התושבים בעזה מחבלים") - הכתבה הזאת הייתה חמודה מאוד. האנשים שמכונים בלעג "ביביסטים" מגיעים מול המצלמה ומסבירים לאחד המתנגדים הגדולים לשלטון הליכוד למה הם ימשיכו להצביע לנתניהו גם בבחירות הבאות. ראינו כתבות כאלה בעבר, אבל משהו בדמות האותנטית של ברקו הפכה את שיחת הקצוות הזאת לזורמת יותר. אם תרומתו של ברקוביץ' לתכנית הייתה מסתכמת רק בכתבה הזאת, זה יכול היה להיות בול פגיעה - אבל בחדשות 13 החליטו לסחוט את הלימון הזה עוד ועוד. כל הסוכר שבעולם לא יכול להוציא מזה לימונדה כבר.
לזכותו של ברקוביץ' ייאמר שגם כשהוא לא גונב את ההצגה, המהדורה מתקשה לסחוב. כך למשל במונולוג של נטעלי שם טוב שהחליטה לתקוף את יאיר לפיד על אמירות סותרות שלו. כן, אשכרה גנבה לינון מגל והחברים של ערוץ 14 את הפינה (המשעשעת כשלעצמה) של "הלפיד הלילי". המונולוג היה עשוי היטב, ושם טוב הייתה חריפה אך הוגנת עם לפיד, שבהחלט אפשר להגיד עליו שזגזגנותו אומנותו. אך נותר רק לשאול: למי אכפת? מי זה יאיר לפיד בכלל? יאיר לפיד אחראי ל-7 באוקטובר? יאיר לפיד מנהל את המלחמה? יאיר לפיד יושב במו"מ על החזרת החטופים? למעשה, יאיר לפיד הוא פוליטיקאי שמשפיע כיום על החיים בישראל קצת יותר ממרב מיכאלי. שיאו הפוליטי מאחוריו, והתעסקות בו היא ההפך מחדשות - היא רכילות צהובה.
המונולוג של שם טוב
המונולוג המיותר על יאיר לפיד אולי לא היה מכעיס כל כך, אלמלא היינו יודעים בדיעבד מה הגיע הרבה אחריו ב"זמן שישי". עמוק לתוך התכנית, הרבה אחרי הלרלרת של ברקוביץ' בבית קפה רוז'ה באשקלון, נזכרו להציג לנו את הריאיון של נטעלי שם טוב ויוסי אלי עם לוחמי הימ"מ שחילצו את החטופים מרפיח. הכתבה הייתה מרתקת, וכללה אפילו שיחת טלפון ספונטנית ומרגשת בין נשות החטופים הנרגשות ללוחמים הצנועים. עכשיו דמיינו לכם שהשנה היא 1976, ובחדשות מראיינים את גיבורי סיירת מטכ"ל שחילצו כמה ימים קודם לכן את בני הערובה מאנטבה - אך הכתבה עולה באיחור, אחרי שסיימנו לצפות בנחום סטלמך מדבר עם חברי הפרלמנט של פיצוציית "פנינת חן" בחולון.
התוצאה של המוטציה הטלוויזיונית הזאת, שכוללת עדיין כמה מאנשי החדשות הטובים בישראל, לצד החלטות עריכה שנראה שנלקחו מתוך מחולל בינה מלאכותית מקולקל - הניבה 5% רייטינג (128 אלף צופים). לצורך השוואה, בכאן 11, בלי בכורה של כוכב טלוויזיה ענק כמו אייל ברקוביץ', רשמו 4.1% (115 אלף צופים), הבדל של פחות מאחוז מערוץ 13.
התכנית של ברקוביץ' בערב שישי - ושוב, שלא יהיה ספק, זו התכנית של ברקוביץ' - היא לא עוד מהדורת חדשות. מדובר בקריאה לעזרה של ערוץ שלא יודע מה לעשות כדי להציל את עצמו מקריסה. התשובה, אגב, היא: "לא ככה". עוד לא מאוחר להודות בטעות. אם לא בשביל הצופים, אז בשביל ברקוביץ' עצמו, שמגיע לו לא מעט קרדיט על כך שהחליט לעשות את הצעד הזה אל מחוץ לאזור הנוחות של אופירה וקשת 12.
כמו שאנחנו מכירים אותו, אפשר לצפות שהוא בעצמו יפוצץ את הסיפור בעצמו וייעלם כדי "לדבר עם התנינים" לפני אחת התכניות הבאות. בדיוק כפי שהיה מפוצץ את האימון אם היה מגלה שהמאמן מתכוון להרכיב אותו בשער במקום במרכז השדה. ברקוביץ' הוא לא שוער, ומי שמחליט לשים עליו כפפות ולשלוח אותו להוציא כדורים מהרשת פשוט לא מבין מה שהוא עושה. בדיוק כפי שמי שהחליט לשים את ברקוביץ' כקונטרה לאמנון אברמוביץ' ועמית סגל צריך לקבל כרטיס צהוב.