ביצירת המופת של אוסקר ווילד, "חשיבותה של רצינות" מ-1895, מתחנן אלג'רנון הסורר בפני ססילי היפה בבקשה ש"תערוך בו רפורמה". היא מתנצלת, ואומרת שהיא עסוקה מדי ואז הוא פונה אליה בשנינות טיפוסית לווילד ושואל: "זה בסדר מבחינתך אם אני אערוך רפורמה בעצמי, לבד?".
המילה "רפורמה", כפי שהשתמש בה המחזאי האירי, מגיעה מ"רפורמו" בלטינית, ואכן ההיסטוריה מכירה רפורמות ששינו את העולם, כמו הרפורמה המריאנית ששינתה את פני החברה והצבא האימפריאלי ברומא העתיקה של המאה ה-2 לפנה"ס.
בשנת 1919 תורגם לראשונה המחזה של ווילד לשפה העברית. המתרגם, ישראל חיים טביוב, מגדולי המתרגמים של תקופת התחייה, סלד משימוש במילים לועזיות - ובהיעדר חלופה עברית למילה, הוא בחר לתרגם את המילה "רפורמה" למילים "תיקון לטוב". בהמשך, אומרת דמותו של אלג'רנון: "שוניתי לטוב".
הפואנטה ברורה. המילה "רפורמה" מגיעה תמיד עם ניחוח חיובי, כבר בראשית המאה ה-20, ראשוני המשתמשים בעברית המודרנית השתמשו בה במובן הזה. מדובר איפוא בתהליך יסודי אך הדרגתי שמטרתו להביא לשינוי לטובה. יש כמובן יוצאים מן הכלל, ובעיקר מקרים בהם מהפכות רדיקליות עברו מיתוג כ"רפורמות".
אם הייתם אומרים לי לפני שנתיים, אפילו פחות, שיום יבוא ואני אצפה במונולוג של אייל ברקוביץ' והדבר הראשון שיעלה לי בראש זה התרגום של י"ח טביוב לאוסקר ווילד, הייתי ממליץ לכם על אשפוז בכפייה. אם הייתם אומרים לי שיום יבוא והתכנית "אופירה וברקוביץ'" תעמוד על המוקד של ממשלת ישראל, הייתי אומר לכם שמדובר במתיחה חלשה של יגאל שילון. אבל אז הגיע שלמה קרעי, והבטיח "להשלים רפורמה בעזרת השם" (על הכיעור של לשרבב את שמו של בורא עולם לאינטרסים פוליטיים, בעיקר על ידי חובשי כיפה, נרחיב בהזדמנות אחרת) שבסופה "ערוצים לא יוכלו לשדר חרפה אינטלקטואלית כמו אופירה וברקו".
והנה המילה הזאת שוב. "רפורמה". החזית שפתח קרעי עם אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג היא פסיק בתוך אותה "רפורמה", שאמורה לחסל את השידור הציבורי בישראל, ולהגביל בצורה אבסולוטית את היצירה המקומית והעיתונות העצמאית, זאת שלא מחויבת לאינטרסים. זה לא "תיקון לטוב", זה הרס. בדיוק כפי שכבר כל בר דעת מבין ש"הרפורמה במערכת המשפט" של יריב לוין היא לא יותר משינוי שיטת המשטר. שינויים קיצוניים, מהירים, ללא הסכמה רחבה. רפורמה זה לא.
אייל ברקוביץ', קוסם בדימוס ו"חרפה אינטלקטואלית" בהווה, הוכיח שיש לו אינטלקט גדול יותר מכל שאר העיתונאים הבכירים שמשדרים בערוץ שלו, כשהכריז בצורה ברורה כי הוא מסרב להשתמש במילה "רפורמה" בשעתיים השבועיות שיש לו בכלי התקשורת החזק בישראל. "מה זו גניבת הדעת הזאת עם המילה רפורמה? הרי זה פוגרום לבית המשפט. זה ריסוק הדמוקרטיה. ריסוק בתי המשפט בשביל להציל את ביבי ובשביל להכשיר את דרעי, אז למה קוראים לזה רפורמה. מה זו המילה המתייפיפת הזאת רפורמה?", צעק ברקוביץ' באולפן.
יעניין אתכם גם:
אני מדבר לקיר ובכל זאת אצעק: איזה סרט מדהים, איזה סרט מופתי
הילה צור עמדה מול אחיה שאנס אותה. זה היה רגע בלתי נתפס
"לא תסתום לנו את הפה": צפו במתקפה של אופירה וברקו על קרעי
מדובר, כביכול, בהערה סמנטית - אבל חשובה. נראה שברקוביץ' ואסייג הפנימו בדיוק איך מילים יוצרות מציאות, ומסרבים לשרת את השלטון החדש באמצעות הקראה אוטומטית מדפי המסרים שלהם. גם בשבוע שעבר ברקוביץ' ביקש להתחיל להשתמש במילה "דיקטטורה" כדי להסביר את אותה רפורמה משפטית. "אנשים מיתממים. אני שומע הרבה אולפנים והכל, אבל לא אומרים פה זה את המילה דיקטטורה. אבל מה שקורה פה זה דיקטטורה, אופירה. מה שקורה פה בעצם זה שבא ביבי, שהוא ראש ממשלה, והוא בעצם הופך להיות מלך. הוא ממנה שופטים, הוא ממנה יועצים משפטיים, זו דיקטטורה לשמה וצריכים לקרוא לזה איך שזה".
ממולו של ברקוביץ' ישב עו"ד גיא בוסי, מומחה מכובד בתחומו ובאופן כללי אדם שקשה מאוד לסתום לו את הפה. כשהוא החל לנפק את הצ'ק ליסט הרגיל של דף המסרים לפיו אין אף מדינה בעולם בה מערכת המשפט פועלת כמו בישראל, ברקוביץ' הגיב בפשטות: אין בעיה שיעשו רפורמות, אבל לא ראש ממשלה שנאשם בפלילים, שהרפורמות האלה ייטיבו עמו באופן ודאי. בוסי המשיך להתווכח, אבל ברקוביץ' הגיע מוכן, ושאל: האם יש עוד מדינה בעולם בה יש ראש ממשלה נאשם בפלילים? בוסי זרק את השם "ברזיל", ומבחינתו של ברקוביץ' זה התלבש לו על השפיץ של הרגל כמו בוולה שלו נגד מנצ'סטר יונייטד במדי סאות'המפטון. אנחנו חיים במציאות בה מלבד כדורגל אין יותר מדי דברים שבהם כדאי לישראל לקחת דוגמה מברזיל. ברקוביץ' חגג על התשובה של בוסי קצת יותר מדי, בלי פאסון עיתונאי, והאמת - זו בדיוק התגובה שראויה לדוגמה הזאת. את דפי המסרים האלה קל לפרק עובדתית עם טענות ונתונים, אבל דווקא לצחוק עליהם בפנים זו התגובה האנושית הנכונה.
לא חייבים להסכים עם אסייג וברקוביץ', לא על התוכן ובטח שלא על הצורה - אבל כרגע נראה שהם ניצבים לבדם כמו דון קישוט אל מול צבא של טחנות רוח מושחתות, וזה מראה די מרענן, בטח בתוך עולם התקשורת הדיפלומטי והאינטרסנטי. גם אם ברקוביץ' טועה או מגזים (והוא לא, אבל זה לא הפרינציפ), וגם אם יש משהו קצת צבוע בכך שאופירה הפכה לקרבית יותר רק אחרי שהרוחות הרעות שנושבות מהממשלה הזאת החלו לנשוב לה בעורף - עדיין מגיע להם הקרדיט הגדול על כך שהם לא מפחדים להתייצב מול הממשלה הכי כוחנית שהייתה פה אי פעם. אולי זו העובדה שהם יודעים שהם ממילא לא מפסידים מקורות ומרואיינים, ואולי בגלל שוואלה, מדובר בפטריוטים ישראלים שמגדלים פה ילדים ולא רוצים לראות את המדינה שלהם הופכת לפולין, טורקיה או הונגריה. לפני שנתיים, אולי פחות, לא הייתי מאמין שאני אכתוב כזה משפט, אבל וואלה, רוב אנשי התקשורת הישראלים יכולים ללמוד שיעור או שניים מאופירה וברקוביץ'.