בתחילת שנות החמישים לחייה, ליה דרוקר נהנית מפריחה מקצועית מאוחרת. השחקנית הצרפתייה פעילה מתחילת שנות התשעים, אבל רוב הזמן היתה אלמונית למדי. היא היתה ידועה בעיקר בגלל שם המשפחה שלה - אין לה קשר לרביב ולשרון, אבל היא כן קרובת משפחה של כמה אושיות יהודיות-צרפתיות, למשל דודה, מגיש הטלוויזיה המפורסם מישל דרוקר. בשנים האחרונות, השחקנית עשתה לעצמה שם בזכות עצמה, ואפשר לראות אותה בכל מקום. היא כיכבה ב"משמורת" שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה וב"קירבה" שהיה מועמד לאוסקר, והשנה היתה מועמדת לסזאר, האוסקר הצרפתי, על תפקידה ב"הקיץ האחרון" של קתרין בריאה בו גילמה אישה המנהלת רומן עם קטין שהוא במקרה גם בנה החורג.
עכשיו אפשר לראות את דרוקר גם ב"מטפלות בעניינים", אותו ביים בן זוגה בחיים, ז'וליאן רימבאלדי. הסרט המקסים הזה עולה אצלנו בסוף השבוע. השחקנית העסוקה מגלמת בו אם יחידנית מן המעמד הבינוני-העליון, שנעשית מעורבת בחיים של המטפלת של הילד שלה ושל החברות שלה - כולן צרפתיות שמוצאן אפריקאי, שמתמרדות נגד תנאי ההעסקה שלהן. "הרבה מן הנשים הללו סובלות מתנאי העסקה לא מתקבלים על הדעת", היא אומרת בריאיון טלפוני לרגל צאת הסרט בישראל. "לא משלמים להן מספיק, אין להן ביטוח לאומי ופנסיה, ולעתים קרובות הן בכלל לא במעמד חוקי. כולנו צריכים להיאבק כדי להסדיר את המעמד ואת התנאים שלהן. מנגד, גם צריך לעזור לאימהות, כי הרבה מהן לא יכולות ללכת לעבודה בגלל שאין להן אפשרות לממן מטפלת לילדים שלהן".
"אני רואה את עצמי די פריבילגית, ומנסה לנצל את המעמד שלי להיות מודעת, קשובה ורגישה למה שקורה מסביבי, ולתקן חוסר צדק".
סליחה על השאלה הבנאלית, אבל איך זה לעבוד עם בן הזוג שלך?
"כשאני עובדת עם ז'וליאן בצילומים, הוא מבחינתי הבמאי, לא בן הזוג שלי. בתחילה פחדתי מן העבודה המשותפת, אבל התגלה לי שזו עבודה כמו כל עבודה אחרת. אולי אנחנו עובדים יחד מהר יותר כי אנחנו מן הסתם מכירים אחד את השני. ז'וליאן ענייני איתי. יכול להיות שאם לא הייתי זוגתו, הוא היה הולך סחור סחור".
דרוקר גם הופיעה בתפקיד קטן ב"מילים נרדפות" של נדב לפיד, בו גילמה מורה בהדרכה ממשלתית לזרים המבקשים לקבל אזרחות צרפתית. "ראיתי את הסרט הקודם של נדב, 'הגננת', והוא הרשים אותי מאוד'", היא אומרת. "נפגשנו בבית קפה, ודיברנו במשך שעות על הרבה דברים שלא קשורים לקולנוע. צורת העבודה שלו היתה מרתקת בעיני - הוא במאי גדול. התפקיד שיעשע אותי כי למדתי מן הדמות הזאת הרבה דברים על הרפובליקה הצרפתית שלנו".
דרוקר התחברה לאחרונה לזהות היהודית שלה בדוקו טלוויזיוני צרפתי על הגטאות, לו תרמה את קולה. "הסרט מדבר על גטו ורשה אבל גם על גטאות אחרים. יש בו קטעי ארכיון נדירים שלמדתי מהם הרבה", היא אומרת. "הנאצים צילמו חלק מן הקטעים הללו, אז היתה שאלה אתית אם להשתמש בהם. הדימויים שהם מציגים קשים מאוד. חשבתי שידעתי הרבה על השואה, אבל בכל פעם שצוללים לתוך הסיפור הזה מזדעזעים מחדש. היה לי חשוב שהקריינות תהיה עדינה ומאופקת ולא סנטימנטלית, כדי לתת ערך ומשמעות אמיתיים למה שרואים.
"הסרט הזה הוא טיפה בים בכל מה שקשור לזיכרון השואה, ובכל זאת היה לי חשוב לעשות אותו. הקיצונית, הגזענות והאנטישמיות נולדות גם כתוצאה מפייק ניוז. הבורות מולידה שנאה".
בטקס הסזאר השנה, שלושה מתוך חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר היו של במאיות נשים - כולל "הקיץ האחרון" בכיכובך. כולנו יכולים לראות בצרפת מודל לחיקוי מן הבחינה הזו.
"זה נפלא. הנשים מקבלות סוף סוף את המקום שמגיע להן, ולא כי עושים לנו טובה. הסרטים האלה קיבלו מועמדות כי הן סרטים נפלאים של במאיות נהדרות".