נילי טל, אחת היוצרות הדוקומנטריות הפורות בישראל, הלכה לעולמה בגיל 80 בבית החולים איכילוב, בשל דלקת ריאות שהסתבכה. טל ביימה קרוב לחמישים יצירות תעודה, כולל בשנים האחרונות לחייה, במרכז רובן עומדות נשים.
טל החלה את דרכה כעיתונאית בעיתון הארץ בשנות ה-60. כבר אז עסקה בנושאים שבשולי החברה, שהפכו לסימן ההיכר המקצועי שלה: התמכרות לסמים, אלימות כלפי נשים וילדים, פרשיות רצח, סחר בנשים, פשע ועוני. בשנות ה-70 החלה לביים סרטי תעודה עבור הטלוויזיה הישראלית, בתוכניות "מבט שני" ובכתבות עבור "יומן השבוע". ב-1991 החלה להפיק את סרטיה באמצעות חברה שבבעלותה. כחלק מכך ראיינה עבור התכנית "עובדה" את כרמלה בוחבוט, שהרגה את בעלה אחרי שנים שבהן התעלל בה. הריאיון סייע לשינוי בחוק העונשין ובהמשך הוביל לשיחרורה של בוחבוט מהכלא.
ב-1998 ביימה סרטה העצמאי הראשון, "עזה כמוות", שעסק ברצח ענבל רוגל על ידי מי שהיה בן זוגה. טל הצליחה לשכנע את מערכת המשפט להכניס מצלמות לאולם המשפט, והביאה לראשונה לקהל הצופים חשיפה נדירה של משפט הרצח. בשנת 2000 ביימה את הסרט "הכלות מאוקראינה" שעקב אחר גברים ישראלים שמייבאים נשים מאוקראינה ומתחתנים איתן. ב-2003 ביימה את הסרט "רצח ללא מניע" על פרשת רצח אסף שטריימן. הסרט שודר בערוץ 8 אך מאז נגנז על ידי טל מחשש שהוא בוטה מדי.
"המשטרה עושה עבודה נפלאה, אז מה אם יש חורים ופשלות?" ריאיון עם נילי טל
כמו כן ביימה טל את "גשר כחול לבן" על גשר המכביה שהתמוטט, "נשים למכירה" על יבוא יצאניות לישראל, ובנוסף בשנים האחרונות את "בת 60 מחפשת אהבה", "חרוט בגופי" על נשותיו של גואל רצון ו"סוד הרצח של רוז" על הילדה רוז פיזם ו"עלייתה ונפילתה של ענבל אור". פועלה רב השנים זיכה אותה ב-2022 בפרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי, וב-2023 בפרס מפעל חיים של משרד התרבות והספורט.
ילדיה, ירון ואמיר טל, ספדו לנילי בשיחה עם וואלה! תרבות: "אנחנו כואבים את לכתה של אמא בטרם עת. היא הייתה צעירה ברוחה ובנפשה ולמרות המחלה ידעה לחיות את החיים כמו שצריך. היא הייתה אמא מיוחדת במינה שאנחנו מאוד גאים בה, והייתה יוצרת פורצת דרך ומיוחדת שעשתה הרבה דברים טובים לשירות החברה והמדינה בסרטים שהיא יצרה. אנחנו עצובים מאוד על האופן הפתאומי שבו היא הלכה. הפתאומיות הזאת אולי מסמלת אותה ואתה האופי המיוחד שלה".
כאשר טל נשאלה בריאיון עם וואלה! תרבות ב-2018 אם יש סרט אחד שלה שהיא אוהבת במיוחד, ענתה: "אמרתי לילדים שלי שברגע שאשכב על השיש מכוסה בתכריכים, שיקרינו לזכרי את 'בת שישים מחפשת אהבה', כי זה סרט משעשע. אני רוצה לעשות עוד סרט ברוח הזו. אני בת 74, ומקווה להספיק שישה סרטים נוספים לפני מותי".