הזמן עובר לו, ונדמה שלטלוויזיה נמאס מכל האבל הזה. הפריים טיים הרים ידיים, והפער בינו לבין האקטואליה העצובה הולך ונעשה גדול מאי פעם. אפשר לטבוע במלחמה כל היום, ובערב על המסך אנשים מכינים מנות שף, מתבזים בלאוס וחולמים על האירוויזיון. החיים הטובים. אפשר להשתגע.
לתערובת הקיצונית הזאת נכנסה אמש משבצת חדשה, "הפליליסטיות", דוקו-ריאליטי חדש מהסוג המוכר: הצצה אל "החיים האמיתיים" של אנשים עם הרבה מאוד כסף. הנוסחה ידועה: קצת דרמה, הרבה טראש. אבל יש טוויסט: הפעם, מדובר (בעיקר) בסנגוריות פליליות. כלומר: עורכות דין שמתמחות בייצוג של הרעים. אנסים, גננות מתעללות, אנשי העולם התחתון, פוליטיקאים ואנשי עסקים שסרחו. במילים אחרות: על הנייר, אלה דמויות שמתבקש לשנוא, וזה עוד לפני שנתחיל לדבר על העושר מנקר העיניים.
אבל כמו סנגורית נחושה, "הפליליסטיות" מנסה לשבור את התדמית הזאת. היא מבקשת מאיתנו שנשעה את השיפוט שלנו כלפי כל הדמויות. שנקבל עבריינים כבדים כאנשים שהממסד עשה להם עוול וכחברי נפש; שנבין שכל העושר הזה לא קונה אושר; ושבסך הכול "לא לראות בעיניים" ו"להשאיר את המצפון בבית" זה חלק מהעבודה, שיש לה כמובן צידוק מוסרי וחוקי. ובכלל, אלה נשים מצליחות שבנו אימפריה בעשר אצבעות, ומי אתם שתעזו להגיד להן משהו. יד אחת שולחת אצבע בעין, יד שנייה נוזפת בנו על שהעזנו להתעצבן.
זה עובד חלקית, וטיעוני ההגנה לא עד כדאי כך רעים. נכון, כל אדם זכאי להגנה טובה, וסנגוריה אכן מגוננת הרבה פעמים על אנשים חלשים שזקוקים לעזרה. נכון, כל אחד זכאי להרוויח כמה שהוא מרוויח ולעשות עם זה מה שהוא רוצה. וכן, כשמפוררים את העטיפה, עולים בסדרה כמה סיפורים מעניינים ודילמות מעניינות על התפקיד הזה, וגם הכניסה פנימה אל התיקים השונים, מה שיוצר רגעים של סדרת "פשע אמיתי לייט-לייט-לייט", היא חביבה מאוד.
אלא שהז'אנר של הסדרה מכשיל אותה. הכול טובע בטראש, במותגים, במכוניות יוקרה, בשעונים, באינספור קלוז-אפים על עקבים, בשיחות מאולצות שמובילות לפיצוצים מאולצים. הכניעה לצד הזה מסגירה את האמת: את המצפון אפשר להשאיר בבית כשבאים לייצג אנסים, אבל על הסגידה לעושר אי אפשר לוותר והסדרה לא מעוניינת להצניע אותה בכלל. להיפך: היא מתמקדת בה.
אפשר להנות מ"הפליליסטיות", אפשר לחבב את הגיבורות, להתעניין בסיפורים האישיים שלהן ובחיי המשפחה שלהן. באמת. אבל בסוף, לא ברור מה כאן המרכז ומה השוליים. בדין הפלילי יש חיים שלמים, גורלות נקבעים, העבירות הנוראות ביותר שישנן נידונות ובסופו של דבר כל טבע האדם עומד למשפט מדי יום. כשהטלוויזיה מפשיטה אפילו את העולם הזה והופכת אותו לתפאורה כדי להראות זוהר ולברוא סלבים - אפשר להבין שלפריים טיים הישראלי לא מעוניין בשיקום.