ארבעת הסרטים הכי חדשים ושווים שכדאי לראות עכשיו (ואחד שעדיף לשמור ממנו מרחק)

סרט גיבורות-העל "מאדאם ווב" עלה לאקרנים לפני חודש ושבוע, התרסק בקופות וקיבל ביקורות מזוויעות במיוחד. מה לא אמרו עליו? הבטיחו לנו שזה לא סתם עוד כישלון של מארוול, אלא יצירה שתיכנס לפנתיאון של הזוועות הקולנועיות, וגם עוד עשרות שנים סטלנים יישבו ויגחכו מולה.

השבוע, בזריזות גדולה במיוחד לאור כישלונו הקופתי, הסרט עלה ב-VOD, ונחשו מה? כמובן שהשמועות על איכותו היו אמינות בערך כמו כל מידע אחר שמסתובב כעת ברשת. אנשים מחפשים בכוח חומרים לפוסטים מניבי לייקים ולסרטונים בטיק-טוק, וזו התוצאה. אז צר לי. "מאדם ווב" הוא לא "האזרח קיין" של סרטי הקומיקס הכושלים, ולא מצפה לכם מולו שום חוויה פסיכדלית. זה סתם עוד סרט חביב ומי שאומר אחרת מחפש צומי עוד יותר מנועה קירל.

מאדאם ווב היא דמות מן היקום המורחב של ספיידרמן, שהוא עצמו לא מופיע כאן בגלל ענייני זכויות שלא ניכנס אליהם. הסרט, כנהוג בז'אנר, הוא הפרויקט הקולנועי הראשון שמתמקד בה, וכרגיל בז'אנר מתאר את סיפור הרקע שלה. בגילומה של דקוטה ג'ונסון, היא מתגלה כבתה של חוקרת שמתה באמזונס, עובדת כפרמדיקית בניו יורק אחרי ה-9/11, וזוכה לפתע בכוחות-על. הגורל מפגיש אותה עם שלוש צעירות, שאת אחת מהן מגלמת סידני סוויני, אותה רואים לאחרונה בכל מקום - וגם להן יש כוחות מיוחדים.

מול ארבע הגיבורות הללו עומד ארכי-נבל בגילומו של טהר רחים, שהחל את דרכו בסרטי אינדי צרפתיים ומאז עשה את דרכו לסדרות נטפליקס כמו "הנחש" ועכשיו גם לסרט הזה.

אחת הביקורות המובילות נגד "מאדאם ווב" היתה שהאיש הרע שלו חיוור ופושר. למה, יש לכם בעיה עם מוסלמי בתפקיד ראשי בסרט הוליוודי? רחים מצוין כהרגלו, סליזי ואפל ובכל זאת גם מורכב ופגיע, ולמעשה הוא מן הארכי-נבלים המוצלחים יותר שראינו בסרטי קומיקס בשנים האחרונות, לא שהתחרות קשה.

מעבר לכך, "מאדם ווב" הוא לא "אופנהיימר" אבל הוא סביר, מהנה פה ושם ובטח לא גרוע יותר מעשרות סרטים אחרים מסוגו. האפקטים לא ממציאים את הגלגל, אבל מלכתחילה התקציב והיומרות של הסרט לא בשמים. הנוכחות של ג'ונסון וסוויני תמיד מבורכת, והסרט עוסק באופן יפה ומעניין באמהות ביולוגית ואלטרנטיבית ובאחווה נשית. מאחורי המצלמה עמדה ס.ג'יי קלרקסון, במאית טלוויזיה בריטית שזה הסרט העלילתי הארוך הראשון שלה.

סליחה על הטרלול הפרוגרסיבי, אבל האם הסרט היה מקבל כזו שטיפה לו היו קוראים לו "מיסטר ווב" והיה מביים אותו גבר? אני די בטוח שלא.

במשפט אחד: זה אחד הסרטים הישראלים הטובים של השנים האחרונות. הוא עולה לאולמות הקולנוע בסוף השבוע, והלוואי שיהפוך לשובר קופות.

את "בית" ביים בני פרדמן, חרדי שחזר בשאלה, והוא מתבסס על סיפורו האישי. רועי ניק מגלם צעיר מן הקהילה החרדית בירושלים, הפותח חנות מחשבים בשכונת גאולה האולטרה-אורתודוקסית ומקים עליו את זעם "הוועד" שמנהל את הקהילה, ומוצג כאן כמושחת, חשוך, אלים וחסר פשרות. הקונפליקט ביניהם הופך להתנגשות שמבעירה את השכונה ומכניסה את הגיבור לסחרור בלתי ניתן לעצירה.

הקטסטרופה שמתאר הסרט היא כתב אשמה חריף נגד פנאטיות, שחיתות ועיוורון, ואף שההתמקדות כאן היא בחברה החרדית בירושלים, אפשר לראות בסרט אזהרה לישראל כולה - זה האסון שמצפה לנו אם נמשיך לתת לקיצוניים לנהל את העניינים.

רועי ניק מגלם את הגיבור. דרור קרן, חברו הטוב של הבמאי שגם השתתף בכתיבת התסריט, מגלם את ראש הממסד החרדי. שניהם עושים עבודה פנומנלית וזכו בצדק בפרסי אופיר על עבודות המשחק שלהם. פרדמן מתגלה כאחד הכישרונות הגדולים שפועלים כרגע בקולנוע הישראלי, ובזכות תסריט רהוט להפליא ותצוגת בימוי מסעירה הופך סיפור על בחור שפותח חנות מחשבים לסרט מרתק, סוחף, מחשמל, מלא אמוציות ופשוט אדיר. בראבו.

"מסכנים שכאלה" היה אחד הכוכבים הגדולים של טקס האוסקר האחרון. הוא זכה בארבעה פרסים, יותר מכל סרט חוץ מ"אופנהיימר", ואחד מהם היה באחת הקטגוריות המרכזיות של הערב - השחקנית הראשית. אמה סטון, שכבר זכתה בפסלון על "לה לה לנד", הוסיפה עוד אוסקר לארון התארים שלה הודות לתפקידה המפעים כאן. מגיעים לה עליו חמישים אוסקרים. עכשיו, "מסכנים שכאלה" מגיע ל-VOD וגם לדיסני פלוס.

את הסרט כתב וביים יורגוס לנתימוס, הבמאי היווני שמאז "שיני כלב" ו"הלובסטר" הפך לאחד השמות החמים בעולם הקולנוע, והוא שב לשתף פעולה ע סטון, שכיכבה אצלו ב"המועדפת" המהולל גם כן. השחקנית מגלמת כאן צעירה הרה החיה בתקופה הוויקטוריאנית ושמה קץ לחייה. מדען סטייל ד"ר פרנקנשטיין, בגילומו של וילם דפו, אוסף אותה, לוקח את המוח של העובר שהיה ברחמה ומשתיל אותו בתוכה.

וכך, גיבורת הסרט חוזרת לחיים, אך עם מוח של תינוקת, כך שכעת היא צריכה לגלות את העולם מחדש. היא יוצאת למסע חוצה יבשות, במהלכו תלמד את נפלאות הגוף ותאוות הבשרים, אך גם את הצד האפל של העולם - אי הצדק ואי השיוויון בין המעמדות והמגדרים. העולם ישנה אותה, אבל היא גם תשנה אותו.

כרגיל בימינו, ההתלהבות סביב הסרט קצת מוגזמת, ובכל זאת אין להכחיש שמדובר באירוע תרבותי. העיצוב האמנותי מרהיב, המבע הקולנועי וירטואוזי, והעשייה כולה מרשימה ומושקעת. אמה סטון נועצת את שיניה בתפקיד הנועז, שמספק לה ולכולנו כמה מסצינות הסקס והעירום הפרועות ביותר שראינו בקולנוע המסחרי בשנים האחרונות. בניגוד לרוב סרטי האוסקרים, ל"מסכנים שכאלה" גם יש חוש הומור, אז לא תצאו ממנו מסכנים - כנראה שדי תיהנו.

ואם "מסכנים שכאלה" עשה לכם חשק לצפות בשיתוף הפעולה הקודם של סטון ולנתימוס - נהדר, "מועדפת" עלה לפני חודשיים בקטלוג הישראלי של נטפליקס וזמין שם. והנה עוד בונוס: הריאיון שלנו עם לנתימוס על אחד מסרטיו דוברי האנגלית הראשונים, "להרוג אייל קדוש".

אחד הלהיטים הגדולים של השנה הגיע ל-VOD של הפלטפורמות השונות.

מאחורי הסרט עומד צוות בריטי: הבמאי פול קינג והמפיק דיוויד היימן, יהודי חם עם משפחה בישראל. השניים היו אחראים לסרטי "פדינגטון", שגם כן שברו קופות בישראל. כמו הלהיטים על הדוב המדבר, גם "וונקה" מציג שילוב של גיבור טוב לב, אמונה אופטימית בכוחם של ההמונים, הומור בריטי שנון ולעתים גרוטסקי, הפקה מסוגננת וצבעונית ועשייה שמלטפת את הרכים בגיל אבל גם קורצת למבוגרים.

כמשתמע משמו, הסרט עוקב אחר תחילת דרכו המקצועית של ווילי וונקה, יזם השוקולד האקסצנטרי שכיכב ב"צ'רלי בממלכת השוקולד" של רואלד דאל ובעיבודים הקולנועיים שלהם. אז גילמו אותו ג'ין ווילדר וג'וני דפ, ועכשיו זהו טימותי שאלאמה. בעזרת שירים, ריקודים וחיוכים, "וונקה" מתאר כיצד גיבורו מנסה להגשים את חלומו - להרבות טוב בעולם באמצעות המתכון לשוקולד הטוב ביקום. התוצאה מתוקה והיא אופציה מושלמת לצפייה משפחתית שתשפר לכולם את מצב הרוח.

"המירוץ של ארתור" משלב בין שתי סוגות פופולריות - סיפורים מעוררי השראה על הישגים ספורטיביים כנגד כל הסיכויים, וסיפורים על כלבים שעברו דרך ארוכה כדי למצוא בית. מדובר בעיבוד לספרו האוטוביוגרפי של מייקל לינדנורד, כאן בגילומו של מרק וולברג, שצלח הרפתקה מאתגרת במיוחד בתנאי אקסטרים ברפובליקה הדומיניקנית, ועשה זאת מלווה בכלב נטוש.

הסרט עלה אצלנו לאקרנים בסוף השבוע, ובעיקרון מדובר במוצר חביב, לא מזיק ואפילו מעורר השראה. הוא מוצא עצמו בפינת האזהרה בגלל המניפולטיביות של הבמאי הבריטי סיימון סלאן ג'ונס. פעם אחר פעם, הקולנוען מעמיד את הכלב שמככב כאן במצבים לא נעימים ומסוכנים, ומנצל בציניות רבה את אחד הפחדים הגדולים שלנו כצופים - שכלבלב חמוד ימות.

קיים אתר בשם doesthedogdie ואתם מוזמנים להיוועץ בו כדי לבדוק מה קורה לכלב לפני שתחליטו אם לצפות ב"המירוץ של ארתור", אנחנו רק נגיד לכם שהדרך לשם עוברת את גבול הטעם הטוב. בכל מה שקשור לשימוש בכלבים, "המירוץ של ארתור" הוא לא מירוץ לצמרת, אלא לתחתית.