שניים מאבני הדרך במוזיקה הישראלית הנושאים את אותו שם פרטי, דני רובס ודני בסן, מוציאים שיר חדש משותף, "מה שנשאר לי אחרי המלחמה" שכתבו רובס ואילאיל תמיר, שגם הלחינה.
"בשבעה באוקטובר התנפץ הכל", מסר דני בסן. "גם הלב שלי נשבר לרסיסים. הרגשתי שאם אני לא אעשה משהו אני עומד לצלול לתהום בלי אפשרות לצאת. יצאתי להופיע בהתנדבות מול כל מי שרצה או היה צריך. המוזיקה עשתה טוב ללבבות השבורים. את דני פגשתי לראשונה לקראת סיבוב התנדבות בארצות הברית. לא הכרנו לפני כן. גילינו שלא רק שקוראים לשנינו דני אלא שגם הלבבות שלנו פועמים באותו קצב".
"כשהייתי ילד היו חורכים קלף ובו כתוב דבר מה בקצוות כדי להדגיש את תוכנו", מסר דני רובס. "יש לי תחושה שישראל נראית עכשיו קצת ככה, חרוכה בקצוות בצפון ובדרום. אבל אנחנו מה שכתוב באמצע, ואנחנו יכולים לעשות מהשבר הזה אור גדול ומטהר, ומוסיקה היא המרחב המוגן הרגשי שלנו לצורך זה. לשיר עם דני בסן זו חוויה מעבירה צמרמורת. כבוד ועונג אינסופיים".
האזינו לשיר (מתחת).
דני רובס בגרסת כיסוי ל"שיר אחרי מלחמה" במלאת עשר שנים למות אריק איינשטיין
"מה שנשאר לי אחרי המלחמה"/ מילים: דני רובס ואילאיל תמיר, לחן: אילאיל תמיר
בסוף היום יורד עלי החושך
עכשיו אפשר לנשום את הדממה
שברי בתים ועננים של אובך
זה מה שנשאר לי אחרי המלחמה
בנוף שלי אני מכיר כל יער
כל שביל, כל עץ, כל קמט וגומה
והשגרה שהתחלפה בצער
זה מה שנשאר לי אחרי המלחמה
הכול כואב, בוער באש
בפנים החום צורב ומבקש
מתקרב, ומתחדש
הלב צריך עוד זמן כדי להתאושש.
הזיכרונות חוזרים אלי כל פעם
גבעול שביר מתוך האדמה
והפחדים שהתחלפו בזעם
זה מה שנשאר לי אחרי המלחמה
הכול כואב, בוער באש
בפנים החום צורב ומבקש
מתקרב, ומתחדש
הלב צריך עוד זמן כדי להתאושש.
זה בא, זה מתקרב, אני נושם
הכול חרב, ומי אשם
על קיר אני כותב פנים ושם
הלב צריך עוד זמן כדי להתנחם.
בסוף היום אולי בסוף העצב
אני אוכל לנשום את הדממה
בין הקוצים שוב יעלה העשב
זה מה שנשאר לי אחרי המלחמה.