חיים כמו של אמיר פיי גוטמן הם מה שמפרנס את המיתולוגיה של הפופ: ילד דחוי שהופך לסופרסטאר, מוצף באהבה והערצה שרק כיבו אותו, חי בהסתרה ומנסה לצאת לאור, ולבסוף, אחרי הגשמה, השלמה והגעה אל הנחלה - מוות טראגי וכל כך מוקדם מדי, וסמל נעורים שלא יזדקן לעולם. במדינה שעד לאחרונה אף פעם לא ממש נשמה פופ, ואין לה הרבה מדי סיפורים כאלה, האגדה לבית פיי גוטמן רק נוצצת הרבה יותר, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסדרה התיעודי של ציפי ביידר ביס דוקו, "אמיר פיי גוטמן: חייו ומותו של כוכב פופ".
ביידר כבר הציגה בעבר סרט על פיי גוטמן, כשתיעדה אותו בזמן אמת לאחר שהתמודד עם אבחון של סרטן, שגוי כפי הנראה. כאן היא מציגה ביוגרפיה מקיפה וארוכה בשלושה חלקים של הזמר, מילדותו כבן להורים גרושים, דרך ההצלחה האדירה בלהקת היי פייב שפיי גוטמן הפך לסמל הבולט שלה, גלי ההערצה האדירים והמטרידים שחווה, המתחים שהובילו לפירוק הלהקה, ההתמודדות עם הזהות המינית והחשש לחשוף אותה בגלוי, המחזמר "מרי לו", ולבסוף: הדעיכה במעמדו ככוכב, היציאה הפומבית מהארון, המעבר אל מאחורי הקלעים, וגם המחלות וכמובן המוות הנורא בטביעה, תוך שהוא מציל את חייהם של שני ילדים בחוף הים שבו חגג עם חבריו את ההחלמה שלו.
לביידר יש שלל חומרים נדירים, כולל תיעוד ממצלמתו של עידן יסקין של ימי היי פייב, וריאיונות עם מקורבים רבים של הזמר. המדהים ביותר: יומנים אישיים שפיי גוטמן כתב, ומתארים ממקור ראשון את הקשיים וההתלבטויות שליוו אותו בשיא ההצלחה. גיבור הסיפור, גם ממרחק השנים, הוא דמות שנוטפת כריזמה, ובהתאם, בתוספת הלהיטים הנוסטלגיים והגלאם של שלהי הניינטיז, זה דוקו מהנה מאוד לצפייה. קל להישאב פנימה לסיפור הזה, לעלייה המטאורית, וגם לנפילה.
החלק המעניין ביותר של הסדרה הוא הפרק שפותח אותה, ומציג כיצד הפך פיי גוטמן לכוכב כחלק מהיי פייב, כולל עיצוב הפרויקט, האינטריגות הפנימיות, הזלזול הציבורי, ובעיקר תופעת ההערצה. ההצצה אל תוך תהליך ההנדסה של להקת פופ ולמרכיב האנושי שבתוכה מרתקת, מה גם שהלהיטים מעלים חיוך בקרב כל מי שגדל בישראל בשלהי האלף הקודם. כמעט כל חברי ההרכב מתראיינים, בכנות יש לומר, ומתוודים גם על הרגעים המכוערים בתהליך הזה, אך ניכר גם שהם מלאים בכבוד ובאהבה לתקופה ולחברם המנוח.
פיי גוטמן הצעיר, הנחוש להוכיח ולזכות בהערכה, נוסק בלהקה למעמד של סופרסטאר ומקבל כמויות אהבה אדירות מהקהל, אך זו גם הופכת במהרה למטרד מאיים ולתהליך החפצה המוני, וממנוע מחזק היא הופכת לכוח מדכא ומסרס. מעניין לא פחות להביט על דעיכת כוכבו כאמן סולו לאחר מכן, תהליך נפוץ בקרב כוכבי פופ ובמיוחד במדינה כמו ישראל, שבה חיי המדף של הפופ קצרים במיוחד. פיי גוטמן היה כוכב ענק בהיי פייב וב"מרי לו", אך למעשה כעבור שנים ספורות החגיגה הזאת נגמרת והוא ממציא את עצמו מחדש כאיש של אחורי הקלעים. במובן הזה, הכותרת "חייו ומותו של כוכב פופ" מקבלת משמעות נוספת, סמלית.
נושא אחר, מרכזי מאוד בסדרה, הוא ההומופוביה העמוקה של שלהי המאה ה-20, לא כל כך מזמן ועדיין כה רחוק מהיום. זו לא רק השימוש הרווח בהומו כמילת גנאי, אלא אפילו החשש בהיי פייב, המתואר בסרט, שמא יזוהו כהומואים ושאם פיי גוטמן יתועד במועדון גייז הדבר יכתים את הלהקה ויפגע בה קשות. פיי גוטמן, כך מתואר, נאלץ לחזור לארון, מול המעריצות והתקשורת, מה "שאכל אותו בפנים", כפי שאומר אחד המרואיינים. כשיצא מהארון בריאיון כעבור שנים, האשימו את פיי גוטמן שעשה זאת עבור יחסי ציבור. השיחה הציבורית הלא נגמרת סביב הנושא הרגיש הזה, והלחצים החברתיים האיומים שנלווים אליה, מיררו את חייו. לצד הזה, לפחות, יש סוף טוב: פיי גוטמן הפך לדובר בולט וקולני למען זכויות להט"ב.
החיסרון העיקרי של הסרט אופייני לדוקו-מוזיקה הישראלי: לאורך הכרוניקה כמעט ולא מתעכבים על המשמעויות החברתיות, התרבותיות והאמנותיות של האיש שבמרכזו. לבד מכמה משפטים על כמה היי פייב הייתה חריגה בנוף המוזיקלי של הניינטיז בישראל, או על המשמעות הציבורית של החתונה של פיי גוטמן ובן זוגו ינאי פרישר (החתום על הסרט כמפיק), הדוקו מפספס הזדמנות להעמיד את סיפורו של הזמר בהקשר ישראלי רחב יותר, והרי יש הרבה מה לומר על הפופ הישראלי בעקבות היי פייב, על התיאטרון הישראלי בעקבות "מרי לו", על הנסיקה של מוסד הפסטיגל וגם על הנוכחות של להט"בים במיינסטרים הישראלי אז והיום.
מעל הכול, שתי סצינות הולכות עם הצופה הלאה. קודם כל, הסוף: כשבמסיבת החוף הארורה ההיא, שנועדה לחגוג מחדש את החיים, ניגש פיי גוטמן לכל חבריו, מתחבק איתם ומודה להם - ומבלי לדעת בעצם נפרד מהם, רגע לפני שיטבע תחת הגלים תוך הצלת שני ילדים; והשני, רגע קורע לב, שתופס את כל הסיפור: הבמאית משמיעה לחברתו הקרובה של פיי גוטמן את הלהיט "אני" של היי פייב, שנכתב עליה. שיר הפופ הקצבי, הדביק והמתקתק מושמע, והיא ממררת בבכי על כל מה שהלך לבלי שוב, כל רוח הנעורים שנגדעה. איזה אובדן.