ביממה שבה עיכלנו את המתקפה האיראנית על ישראל, אולפני האקטואליה ניסו לעשות סדר באירועים הדרמטיים. מבצע ההגנה המרשים נטחן עד דק לאורך היום מרוב צדדיו, כשפרשנים רבים מתנצחים בעד ונגד מתקפה נגד טהראן, ומהגגים מה מסיקים היום בחיזבאללה, בחמאס, ובאיראן עצמה, כי הרי החודשים האחרונים לימדו אותנו שאנחנו כל כך טובים בלהיכנס לראש של אויבינו.
ובעוד הפרלמנטים המתישים האלה התנחלו בתוך האולפנים, הדברים הגיעו לשיא ביזארי בשעות הערב, עם מראה באמת חריג על המסך. אפשר היה לשפשף את העיניים מול המהדורה של קשת 12 ולא להאמין: העיתונאים זזו הצידה, נשכחו בשולי השולחן, ובמשך דקות ארוכות לא פחות מארבעה גנרלים בדימוס פרשנו בינם לבין עצמם את האירועים. למשך משהו כמו 25 דקות בלבד המהדורה - להוציא הסבר של ערד ניר וכמה משפטים של ניר דבורי, וכמובן: ההצהרה של דובר צה"ל, שהיא הרי עוד מאותו השטאנץ - מהדורת החדשות הנצפית בישראל התחפשה לפאנל של יום עיון בלטרון. אחר כך מתפלאים כשטוענים שהתקשורת מגויסת.
כביכול, אנשי צבא הם האנשים המתאימים ביותר כדי לפרשן, ובכן, פעילות צבאית. אך השיחה המשמימה שהתנהלה בשולחן של יונית לוי יכולה לרמז אחרת: לא רק שהזזת עיתונאים בעבור שיחה של גנרלים היא לא מתכון לתקשורת ביקורתית, היא גם פשוט לא מייצרת טלוויזיה מעניינת.
זה התחיל מתא"ל במיל' צביקה טסלר, נציג פיקוד העורף בשולחן, שהשתמש בהמון מילים כדי לא לומר כלום כשנשאל על ההנחיות, חוץ מזה שהן התקבלו על בסיס הערכת מצב. זה המשיך באלוף במיל' תמיר היימן, ראש אמ"ן לשעבר, שהשתמש בהרבה מילים כדי לא לומר כלום, חוץ מזה שקשה לדעת איך יימשך העימות בין ישראל לאיראן, בשל הפתח ל"מיסקלקולציה". מיד דהרנו לעבר אלוף במיל' ישראל זיו, ראש אגף מבצעים במטכ"ל לשעבר ופרשן קבוע של חברת החדשות בשנים האחרונות, שהשתמש בהרבה מילים כדי להסביר את מה שאמור להיות מובן מאליו: שלא כדאי לפתוח מלחמה בזירה שלישית, שעדיף לשמר את השותפויות הבינלאומיות שאפשרו את מבצע ההגנה ולא להיחפז בתגובה (אחר כך היימן השתמש במילים אחרות כדי להגיד בדיוק את אותו דבר). וסיימנו, איך לא, עם אלוף במיל' איתן בן אליהו, מפקד חיל האוויר לשעבר וחביב האולפנים, שהשתמש בהרבה מילים כדי, ובכן, לשבח את חיל האוויר והתעשיות הביטחוניות.
ואז הגיעה ההצהרה של דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי. ההצהרות של הגרי הן מסמלי המלחמה הנוכחית, שהרי רק כך ישראל מצליחה לגלות באופן רשמי מה באמת קורה מעבר למסך השמועות. אבל הגרי הוא שעיר לעזאזל של ראשי המערכת. כרגע הנאומים שלו הם בגדר תזכורת בלתי נסבלת לצל שמרחף מעל כל הסיפור, אבל לא נמצא בשום מקום. אתמול זה צרם במיוחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם אחרי שישראל הדפה עשרות טונות של חומר נפץ ששודרו אליה מהאויבת הגדולה ביותר שלה, לא טורח להתייצב מול המצלמות ולדבר עם הציבור.
ההרגל המגונה של נתניהו להתעלם מהתקשורת הישראלית חמור עוד יותר בחצי השנה האחרונה. הוא מתראיין לרשתות זרות, אבל עם הישראלים הוא מדבר רק בסרטונים. מסיבות העיתונאים שקיים בשלב מסוים הפכו נדירות יותר ויותר. נכון, זה לא נעים להישאל שאלות לא נוחות מול המצלמות, אבל זה אחד ממחירי ההנהגה. אבל נתניהו נמנע מכך. הוא לא עונה לציבור שצמא לדעת: היכן אנחנו עומדים מול איראן אחרי היממה הדרמטית, מדוע אחרי יותר מ-190 יום יש עדיין עשרות חטופים ישראלי בשבי חמאס, למה בעצם בתי הספר נסגרו אבל מקומות העבודה פעלו כרגיל. אבל ראש הממשלה לא כאן, מסרב לדבר עם האזרחים והתקשורת.
מה נתניהו בחר להגיד אמש במהדורות? רק דבר אחד קצר: להכחיש דיווח שלפיו גנץ ואיזנקוט הציעו להגיב במהירות ולפעול נגד איראן כבר במהלך הלילה, אלא שגלנט, נתניהו ואחרים חשבו אחרת והדבר לא יצא אל הפועל. בסופו של דבר, מדובר בוויכוח על צעד שלא התרחש - סיפור מעניין, עם משמעות לא עד כדי כך דרמטית. ובכל זאת, בלשכת נתניהו טענו שהדיווח "שקרי ובדיוק הפוך מהמציאות". ב-12 עמדו מאחורי הדיווח של ירון אברהם, והדגישו שהוא מבוסס על ארבעה מקורות שונים. ברשת 13 היו תקיפים יותר. מוריה אסרף וולברג, שהביאה את הסיפור, אמרה כי בעיניה "זה קצת מטריד ועצוב שלשכת ראש הממשלה מחליטה לשקר בצורה כל כך נחרצת על אירוע שהיו לו כל כך הרבה נוכחים בחדר". ספי עובדיה נדהם לא פחות: "במה מתעסק ראש ממשלה עכשיו כשהוא אמור לנהל ישיבת קבינט", הוא תהה, "בסופו של דבר מה שמעסיק עכשיו את נתניהו זה שמא יצטייר שיריב פוליטי שלו חשב שצריך להגיב והוא ניהל את הדיון בצורה אחרת... זה פשוט מדהים".
אפשר להגיד הרבה דברים על ההכחשה הקטנונית הזו, אבל כשמחברים אותה עם הסירוב לעמוד בפני הציבור מתקבלת תמונה מביכה - תמונה של מנהיג שכל כך חושש על הדימוי השברירי שלו, ולא מסוגל להפסיק לעסוק בפוליטיקה גם כשהמזרח התיכון עולה בלהבות.
בקטנה
בעולם המקביל של הפרומואים של קשת, בערב שאחרי הלילה הלבן שעבר על מדינה במקלטים, שודרו אתמול קדימונים לפרק חדש של "מאסטר שף" ובו "קרב הפיצוחים" הגדול. גם אם התכנית צולמה הרבה לפני שמישהו העלה בדעתו שישראל תמצא את עצמה באחת המלחמות הארוכות בתולדותיה, את הפרומואים כבר היה זמן לערוך לכדי כותרות עם קצת פחות טעם רע, ולהשאיר מטאפורות צבאיות למהדורה המרכזית. אחרי שהיא נגמרת, אף אחד לא רוצה לשמוע ולו על קרב אחד נוסף.