השקת "באש ובמים" (ובאנגלית: "Bros") הייתה אמורה להיות ניצחון גדול עבור חנן סביון וגיא עמיר: אחרי להיטים כמו "עספור", "מחילה" ו"מכתוב", שני השותפים הוותיקים העפילו לעוד פסגה עם הסדרה הישראלית-הבינלאומית השנייה אי פעם בנטפליקס (אחרי "פגע וברח"). אלא שאז הגיע 7 באוקטובר, פרצה המלחמה, והסדרה שתוכננה לעלות בתחילת נובמבר נדחתה. כעת, ברקע הדי המלחמה הנמשכים, היא עולה סוף סוף בשירות הסטרימינג, עם קבלת פנים הרבה פחות חגיגית משהגיעה לה.
"באש ובמים" מגוללת את סיפורם של פיני (סביון) וניסו (עמיר), שני ירושלמים, חברי ילדות, שבבגרותם מנהלים פאב בשם "פיניונס", שמזוהה עם אוהדי בית"ר ירושלים. העלילה מתרחשת בקיץ 2008, אז הייתה לקבוצה הזדמנות לעלות לליגה האלופות, והיא הוגרלה לשחק במוקדמות מול ויסלה קראקוב. אלא שדברים דרמטיים לא פחות עומדים על הפרק בין שני המשחקים מול הפולנים: פיני ובת זוגו (אפרת בוימולד) מצליחים סוף סוף להיכנס להיריון, מה שמעורר שאלות לגבי היתכנות המשך סגנון חייו הפרוע, ואילו אצל ניסו מתגלה כתם הנחשד כגידול סופני, דומה לזה שהרג את אביו בגיל צעיר מאוד. נסיבות כלכליות חדשות - העלאה דרמטית של דמי השכירות של הפאב ויריבים עסקיים שנוגסים בלקוחות, מביאים את השניים לצומת דרכים: פיני שוקל למכור את העסק ולהתחיל את חיי המשפחה במושב, וניסו - בדיוק ההיפך: מתכוון להילחם על הפאב ושואף אף להרחיב אותו, להציל בכל מחיר את מה שמבחינתו עשוי להיות הדבר היחיד שהוא משאיר אחריו בעולם.
מכאן ואילך, בין פיני שמנסה להתאפס וניסו שרק הולך ומאבד שליטה, מתחיל רצף של אירועים, רומנטיים, פליליים וספורטיביים, שנע בין ירושלים וקראקוב עם האוהדים השרופים של הקבוצה - שבדרך כלל, נאמר זאת בעדינות, לא מיוצגים בתקשורת בצורה מחמיאה, אך כאן מתוארים כאן כקהילה מגובשת, מחוספסת אמנם, אבל גם נוגעת ללב. איתם, הסדרה חוגגת את הדבר הכי יפה שיש בספורט - מה שהוא עושה לאוהדים מחוץ למגרש, שמחויבים, נאמנים ונוסעים עם הקבוצה לאן שצריך, מימק"א לטדי, מתרגשים, מתאכזבים וחוגגים. מכאן גם הסיסמה שנתנה לסדרה את שמה העברי: "באש ובמים, בית''ר ירושלים".
סביון ועמיר מגיעים לסדרה הזאת כיוצרי קומדיה משופשפים עם כימיה נהדרת וכמעט אוטומטית, שהולכת איתם שנים וסוחפת איתה המונים לבתי הקולנוע ולמסכים. הנוסחה שהם מציגים כאן היא מוכרת: תערובת אנושית שבנויה מהחומרים הכי בסיסיים של הקיום הישראלי - מתח עדתי (אי אפשר הרי בלי בדיחה על האוכל האשכנזי, טקס בפני עצמו) ומעמדי (האנשים מהשכונה מול ילדי השמנת של העולם, שגם אם דופקים אותם בעצם עושים להם טובה כביכול, שהרי ממילא יש להם ביטוח), ולא מעט כיפוף של גבול החוק והרבה מעבר לו. יש גם קצת אקשן, קצת פירוטכניקה, לא מעט רומנטיקה וגם שלל צילומים של רחובות ירושלים היפים. המשחק לא תמיד אחיד, הדיאלוגים לפעמים לא מוצלחים, אבל הסך הכול חביב ומהנה, ובסופו של דבר זוהי סדרה שניכר שנעשתה על ידי אנשים שאוהבים טלוויזיה ואוהבים אחד את השני.
אפשר לחוות את "באש ובמים" כקומדית פשע, אבל ההגדרה הזאת לאו דווקא יעשה איתה חסד. ברובד הזה, "באש ובמים" לא מחדשת הרבה, ואפילו לא עד כדי כך מצחיקה. היא אמנם קצבית ומלאת התרחשויות ופיתולים, מקרבות חוליגנים ועד מפגשים עם שלל פושעים מסוגים שונים, והיא מעלה אמנם חיוך מדי פעם, אבל בתוך תוכה, יותר משהיא קומדיה, היא סדרה מאוד עצובה על הפחד ממוות ומשבר הגבריות בגיל 40. למעשה, הציר האמיתי של הסדרה הוא האופן שבו הסרטן מפורר את כל מה שיציב בעולמו של ניסו, והאפשרות לחיים בורגניים גורמת לפיני לשקול מחדש את כל מה שהכיר. שני הילדים הנצחיים נדרשים באחת להתמודד עם הזמן, עם מה שהם מעבירים הלאה, ועם המחויבויות שנדרשות מהם. כך, "באש ובמים" במיטבה כשהיא מרשה לגיבורים שלה להכיר בפחדים ובטראומות שלהם, לא כשהם יוצאים לקרבות מול מוכרת הצעיפים הירושלמית שרבה איתם על מיקום השולחנות של הבר ליד החנות שלה.
ואמנם, ככל שהסדרה מתקדמת הלאה, מתגלה כי "באש ובמים", עסוקה למעשה מאוד במה שנושא שאולי לא ציפיתם לו בסדרה קומית על אוהדי כדורגל: זיכרון השואה בדור השלישי. כך למשל, פעמיים לאורך הסדרה מתאר פיני את הטראומה המושכחת של סבתו מימי הכיבוש הנאצי בתוניס, ביטוי נדיר לסיפור ההיסטורי הזה בתרבות הישראלית, ובהמשך, כשבעקבות משחק הגומלין מול הקבוצה הפולנית החבורה מגיעה אל קראקוב, הגיבורים מוצפים בכובד ההיסטוריה, וברגע של קתרזיס מגיעים, לגמרי בטעות, למסילת הרכבת שלוקחת אותם עד אושוויץ. קומדיה מהסוג הזה עלולה ליפול למלכודת של וולגריות מול נושא רגיש כל כך, אבל התוצאה מקורית למדי, שממחישה כמה השואה נוכחת מפעילה טריגרים ומשפיעה על עולם המושגים הישראלי גם ממרחק עשורים רבים. בכך היא מצטרפת לגל של סדרות וסרטים מסוגים שונים שעוסקים ביחס הדור השלישי והרביעי לשואה ומציפים בשנים האחרונות את המסכים, דוגמת "ברלין בלוז", "כל עוד בלבב", הדוקו "מסע לפולין" והסרט "המשלחת" שצפוי לצאת בקרוב.
ואחרי הדרמה ההיסטורית, חוזרים לדרמה הספורטיבית וגם לדרמה האישית, שמתנקזות שתיהן אל משחק הגומלין, שהיה, כזכור, אחת התבוסות הקשות של קבוצה ישראלית באירופה. אז כן, כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הפולנים ניצחו, אבל מי שהולכים יחד, באש ובמים, ייצאו גם מזה חזקים יותר.