בתחילת כל פרק של "רוח צפונית" מופיעה על המסך שקופית שאומרת: "הסדרה 'רוח צפונית' נכתבה וצולמה לפני מתקפת ה-7 באוקטובר. כל קשר בין הדמויות והאירועים בסדרה לבין המציאות הינו מקרי בהחלט". שקופיות מסוג זה הפכו לסטנדרט החדש של כל סדרה ישראלית שעלתה מאז היום הנורא ההוא והימים הנוראיים לא פחות שהגיעו אחריו. אפילו העונה האחרונה של "הבוזגלוס" נפתחה באחת, כאילו רוצה לומר "האנשים השמחים שאתם רואים על המסך לא ידעו שיהיה 7 באוקטובר כשהם התנהגו כפי שהתנהגו אז תעדנו את הביקורת שלכם". במקרה של "רוח צפונית", הדרמה החדשה של HOT שיצרו עמית כהן, אסף ברנשטיין ודניאל שנער, השקופית הזאת מקבלת משמעות מיוחדת בגלל שאם לא היינו יודעים אחרת, ניתן היה לחשוב שמדובר בסדרה שנוצרה בהשראת אירועי ה-7 באוקטובר ומחדלי המודיעין שהובילו אליהם.
במרכז הסדרה קבוצה של קצינים וחיילים המשרתים ביחידת המודיעין העילית של צה"ל ומנסים להתחקות אחרי חוליית טרור שבראשה "הדוקטור". הנשק המיוחד של היחידה הוא מערכת בינה מלאכותית בשם "בעלת האוב" שעל פיה יישק דבר, כולל קבלת ההחלטות החשובות ביותר: מה הסיכוי למלחמה? האם אפשר ללחוץ על הכפתור שמורה על חיסול? ועוד ועוד. יניב ביטון המוכשר מגלם את מפקד היחידה, כאשר תחתיו נמצאת רב-סרן עדי (לוסי איוב) שמובילה את המאמץ לסיכול "הדוקטור" ותחתיה סרן אמיר (אלישע בנאי) שהוא קצין אמביציוזי שגם מנהל איתה רומן סודי. אחיו של אמיר, דואי (מיכאל אלוני), הוא אחד הבוגרים הבולטים של היחידה ויזם הייטק מצליח שמשתלב בעלילה בטוויסטים שתצליחו לנחש כמה סצנות מראש גם בלי שום בינה מלאכותית.
"רוח צפונית" שבמקור נקראה בפשטות: "8200", נוצרה וצולמה כאמור לפני מה שקרה כאן בחצי השנה האחרונה אבל עלתה בסמוך להתפטרותו של ראש אמ"ן. כאשר אמון הציבור בראשי המערכות מעורער מאי פעם, כל סצנה כאן מקבלת משמעויות שלא היו בה מלכתחילה. מצפייה בשלושת הפרקים הראשונים של "רוח צפונית" צריך להודות שהטיימינג של השידור שלה הוא ככל הנראה הבעיה האחרונה שלה. מדובר באחת הסדרות הישראליות המפוזרות והמפוספסות שנראו כאן, וזה בולט במיוחד כי עם קאסט שמורכב משחקנים מוערכים, שמות נוצצים ותקציב שמרגיש מכובד בסטנדרטים מקומיים, התסריט שלה מרגיש כמו חור שחור גדול - שלא לומר מחדל מודיעיני. הסדרה מצליחה להיות עמוסה בהתרחשויות ומשעממת באחד, כבר בפרק הראשון יש חיסולים, בגידות וקליף האנגר רציני אבל אפס הצלחה ליצור חיבור רגשי למי מהדמויות.
"רוח צפונית" סובלת מתסמונת הבופה המפורסמת - סדרה ששואפת להציע הכל לכולם אבל עושה את זה בצורה כל כך מגושמת עד שלצופים לא בא לקחת כלום. זה מתחיל כבר בשניות הראשונות שלה, אז דמותו של דואי (אלוני) מדקלמת מונולוג מלא פאתוס על יתרונות וסכנות הבינה המלאכותית, מונולוג כל כך כללי עד ששום בינה מלאכותית שמכבדת את עצמה לא הייתה כותבת אותו. זה נמשך כאשר אנחנו מגיעים למרכז העצבים של היחידה שנקרא בצניעות "הקולוסיאום", שם על מסכים שנראים עתידניים כמו שהמילה עתידני נתפסה לפני עשרים שנה, החיילים משתמשים ב"בעלת האוב" כדי לקבל את ההחלטות הרות הגורל שבאחריותם. כדי לתת לכל העניין תחושה של סדרת נוער, "בעלת האוב" מוצגת כאווטאר שזהה לחייל/ת שמשתמשת בה. אני מניח שזה נועד להראות את הדרך בה הבינה המלאכותית משתלטת על חיינו אבל הייתי יכול להבין את זה גם אם הייתי בן חמש וזאת כבר בעיה. אז אחד הדברים שבולטים כאן - ולא, ממש לא לטובה - זאת אינפנטיליות כללית בדרך בה הדברים מוצגים. יש אינספור דוגמאות אבל הבולטת בהם היא מסך שתלוי במרכז "הקולוסיאום" ועליו מופיעה כל הזמן הסבירות למלחמה עם מד של אחוזים. הסבירות הזאת עולה ויורדת בהתאם לאירועים שקורים במציאות של הסדרה והקצינים והחיילים מגיבים אליה בדרמטיות המתבקשת.
למעשה, למרות שאנחנו לכאורה רואים את חיילי העילית של המודיעין הצה"לי, מרגיש שסך כל היכולות שלהם מתחיל ונגמר בתפעול ועבודה עם "בעלת האוב". לא נראה שלמישהו מהם יש ידע מודיעיני יוצא דופן, לפעמים מישהו זורק משפט כמו "אולי אפשר לשתף כאן פעולה עם השב"כ" וכולם מביטים בו כאילו הוא האיש שהמציא את ה-AI. בכלל, אולי יוצרי "רוח צפונית" כיוונו את הסדרה מראש למכירה לחו"ל, שם עם תקציב גדול יותר ועלילה גלובלית יותר, משהו בפאתוס הילדותי שלה יעבוד טוב יותר. כאן במדינה בה כל צופה שני מכיר אישית מישהו ששירת ב-8200 או שפשוט חווה כל כך הרבה שעות שידור חדשותיות מתחילת המלחמה, הטקסטים שלה פשוט נראים ריקים וחסרי משמעות. למעשה, מהר מאוד תרגישו שאפילו אתם הייתם יכולים לכתוב עלילות מודיעין אמינות יותר מאלה שמוצגות על המסך מבלי להיעזר ב"בעלת האוב".