שני מרגלים בריטים מנסים לחלץ מדען יהודי מגטו ורשה: קראו פרק מתוך "סוכן על הכוונת"

"האיש הקטן ההוא שם... אתה רוצה להגיד לי שזה הוא?"
פרופסור רומן לוֹז'ינסקי עשה את כל המאמצים שקבוצת הגברים אשר מדברת עליו לא תבין שהוא שומע אותם. הוא היה מספיק רחוק כדי שהם יחשבו כך. אבל הוא הסתייג מכך שהם תיארו אותו כ"קטן". נכון שתוספת של כמה סנטימטרים לא היתה מזיקה, אבל הוא הניח תמיד שהוא קרוב לגובה הממוצע.
"כן, גנרל בריגָדי, המפקד, זה הוא."
"אלוהים אדירים, לא ציפיתי שהוא יהיה אחד... מהם. הוא נראה כמו חייט!"
"אני יכול להבטיח לך, המפקד, לוז'ינסקי הוא אחד מטובי..."
לוז'ינסקי לא קלט את המילים האחרונות והסתובב לרגע להסתכל על קבוצת הגברים, וחיוך תמים על פניו. הוא היה יכול לשמוע אותם ממרחק כה גדול מכיוון שרוח חזקה נשבה לכיוונו מהרחבה שליד שדה התעופה של פוזנן-לָוויצָה ונשאה את מילותיהם למרחק גדול. הרוח, ואמא שלו: היא מתה כשהיה בן שבע ודיברה תמיד בלחישה. היא הורישה לו מגיל צעיר שמיעה חדה במיוחד. הכינוי שדבק בו בילדותו היה ניֶיטוֹפּז'.
העטלף.
הקבוצה צעדה לאט לעברו. החבר שלו מאיור ויטולד ז'ימנסקי צעד בראש לצד גנרל בריגָדי, האיש שוויטולד הזהיר אותו מפניו, האיש שתיאר אותו קודם כ"אחד מהם".
הוא זכר את אזהרותו של ויטולד. "הוא אחד האישים החשובים בחיל האוויר הפולני, רומן — בבקשה, אל תירתע... מההתנהגות שלו. הוא בוטה — ובעל דעות... מיושנות."
"אתה מתכוון לכך שהוא לא אוהב יהודים, ויטולד?"
"אל תדאג, רומן, הוא ישתף פעולה ברגע שהוא ישמע על הפרויקט שלנו ועל התפקיד שלך בו. תשמור על קור רוח ואל תבלע את הפיתיון שלו."

הקבוצה הלכה והתקרבה: מאיור ז'ימנסקי, מרשל חיל האוויר שרומן כבר פיתח כלפיו סלידה, חברו הטוב של רומן, לוּטֶנֶנט סטניסלב מקובסקי, שני גברים מ-PZL, יצרנית המטוסים המובילה בפולין, ועמיתו מהאוניברסיטה, בולֶסלב פיוטרובסקי, שכהרגלו התאמץ להיבלע ברקע.
"המפקד, הרשה לי להכיר לך את פרופסור רומן לוז'ינסקי מאוניברסיטת פוזנן. רומן, תכיר בבקשה את גנרל בריגדי סטניסלב וישנייבסקי, מרשל-משנה חיל האוויר הפולני."
וישנייבסקי הנהן לעבר הפרופסור, שהושיט לעברו את היד לשלום.
"פרופסור רומן לוז'ינסקי הוא אחד האקדמאים המבריקים שלנו בתחום האלקטרוניקה, המפקד."
מרשל-משנה חיל האוויר רטן. "אתה מתכוון לכך שהוא אחד האקדמאים הפולנים המבריקים או שהוא אחד האקדמאים המבריקים בפולין? הם לא אותו דבר, אתה יודע."
"ייתכן מאוד, המפקד, אבל לפרופסור לוז'ינסקי תרומה אדירה להיבטים חיוניים בפיתוח ה-PLZ.37. הוא אחראי במיוחד לעבודה חשובה הקשורה ליכולות ההפצצה וליעילות המטוס החדש."
מאיור ז'ימנסקי השתתק לרגע כשמטוס חלף לידם בנסיעה על הקרקע, והקבוצה הצטופפה כדי להגן על עצמה מפני הרעש ומשב הרוח. גנרל בריגדי וישנייבסקי הנהן מבלי להסיר את עיניו מהפרופסור, כשהוא מנסה לאמוד אם ניתן לבטוח בו.
"יש פה יותר מדי רעש," הוא אמר בסופו של דבר, כאילו שרעש בשדה תעופה הוא מטרד בלתי צפוי.
ומישהו הוסיף, "וגם רוח", וז'ימנסקי העיר שמדובר ברוח רעה והקבוצה פרצה בצחוק של יודעי דבר, מפני שבימים אלה אנשים דיברו רק על זה — על הרוח הרעה שנושבת באירופה, במיוחד מכיוון גרמניה לעבר פולין. המדינה קיבלה עצמאות רק ב-1919, והכול שאלו את עצמם עד מתי היא תישאר כזאת, עד מתי היטלר יאפשר לה להישאר עצמאית.

הם עברו לחדר הישיבות. הקירות שם היו מכוסים בשרטוטים של ה-PLZ.37 בשלבי פיתוח שונים.
גנרל בריגדי וישנייבסקי התרווח בכיסא עור השמור לו, הצית סיגר עבה ונטל לעצמו כוס וודקה ממגש שהועבר בחדר. הוא סיפר איזו בדיחה על האיסור לשתות ולטוס וכולם צחקו, חלקם בהתלהבות מעט מוגזמת.
בזמן שהם התיישבו במקומותיהם, הבחין רומן לוז'ינסקי שמנהל שדה התעופה הצטרף אליהם, גבר עגלגל בשם קונרד לוּבּנַאוּאֶר שנהג להופיע כשאיש לא הזמין אותו, כמו למשל לפגישה הזאת. הוא השתייך למיעוט הגרמני הגדול בפוזנן ודיבר עם מבטא מובהק. לובנאואר ישב בקצה השולחן, לצד לוטננט מקובסקי. מגש הוודקה היה מונח לידו, והוא כיבד את עצמו בכוס אחת ולאחריה בכוס נוספת.
ז'ימנסקי ביקש מאחד מנציגי PZL לתת עדכון קצר היכן הדברים עומדים וחזר על המילה "קצר" כשהאיש דחף את הכיסא שלו אחורה ונעמד בתנוחה רשמית, כמו קצין הנואם לגייסות שלו.
הוא דיבר על כך שהפיתוח של ה-PZL.37 התחיל בשלהי 1934 ושאבות-הטיפוס המוקדמים יוצרו במרוצת 1935. ההתקדמות היתה טובה, אם מביאים בחשבון את העליות והמורדות הבלתי נמנעים הכרוכים בפיתוח מטוס, וביוני 1936 התקיימה בהצלחה טיסת המבחן הראשונה של האב-טיפוס של ה-PZL.37.
"אתה מתכוון לזה שהוא לא התרסק!" מרשל-משנה חיל האוויר צחק וביקש כוס וודקה נוספת, והאיש מ-PZL נראה כועס על ההפרעה למצגת המוקפדת שהכין.
"אכן, אדוני. ייצור ה-PLZ.37 התחיל זמן קצר אחרי זה, ותוך כדי כך המשכנו להכניס שינויים ולשפר את ביצועי המטוס. כפי שאפשר לראות מהשרטוטים והתצלומים, אדוני, ה-PLZ.37 הוא מטוס דו-מנועי שתוכנן לשמש כמפציץ בינוני, ובנוי ממתכת. יש לו צוות של ארבעה. אנחנו חושבים עכשיו —"
"מה שאתם מבקשים, ז'ימנסקי, הוא שאני אורה לחיל האוויר להזמין אלוהים יודע כמה יחידות מהמטוס הזה, שנראה נחמד למדי, מבלי שאנחנו יודעים בדיוק איזו תועלת הוא יביא לנו."
מאיור ז'ימנסקי סימן ללוטננט מקובסקי להעביר כוס וודקה נוספת למרשל-משנה חיל האוויר. "התרשמנו מאוד מה-PZL.37, המפקד. אנחנו מאמינים שיש לו פוטנציאל להיות אחד ממטוסי ההפצצה הבולטים בעולם, אנחנו בדעה שהוא מתקדם בהרבה מכל מטוס אחר בר השוואה. במצב הקשה הנוכחי, המפקד, כולנו יכולים להסכים שחיוני שלרשות פולין יעמדו כל האמצעים הדרושים לה כדי להגן על עצמה, והמטוס הזה ייתן לנו יתרון משמעותי. הוא מסוגל לשאת עשרים פצצות במשקל כולל של 2,200 קילוגרם, ואנחנו שואפים להגדיל את המשקל הכולל לכ-2,600 קילוגרם. גם עם מטען כזה ה-PZL.37 יוכל לטוס במהירות של כארבע מאות קילומטר לשעה לטווח שמתקרב ל-2,600 קילומטר
עם..."
מאיור ז'ימנסקי עצר להסדיר את הנשימה, ומבטיהם של כל הנוכחים הופנו לעבר גנרל בריגדי וישנייבסקי. הוא הנהן, ורומן לוז'ינסקי חשב ששמע אותו ממלמל, "מרשים."
"והמטרה היום היא למלא אותי בוודקה עד שאסכים שחיל האוויר הפולני ירכוש מאות יחידות מכלי הטיס המרשים הזה, המטוס המופלא בעולם?"
"המטרה היום, המפקד, היא לעדכן אותך בהתפתחות חשובה בעניין ה-PZL.37, אנחנו חושבים שהיא תסייע לקבוע שזהו מטוס ההפצצה היעיל ביותר בעולם."
"זאת טענה מרחיקת לכת, ז'ימנסקי."
"אני יודע, המפקד. מאז סיום המלחמה הגדולה, אחד המאפיינים החשובים בפיתוח מטוסים צבאיים הוא שהם מתוכננים במטרה למלא משימות ייעודיות: באופן כללי, זה אומר מטוסי קרב ומטוסי הפצצה. מטבעם, מטוסי הפצצה נוטים להיות אטיים ובעלי יכולת תמרון מוגבלת, אבל המגבלה העיקרית היא שהטלת פצצות ממטוס היא לא עניין מדויק במיוחד."
"זאת בלשון המעטה."
"אבל, אנחנו מאמינים שייתכן שמצאנו דרך לפתור את הבעיה הזאת ב-PZL.37. כאן פרופסור לוז'ינסקי נכנס לתמונה. רומן, אולי אתה רוצה להסביר?"

מבלי לקום, לוז'ינסקי רכן קדימה והשיב ישירות לקצין הבכיר, שישב מולו.
"כפי שוויטולד אמר, חוסר הדיוק של הפצצות אוויריות הוא בעיה ידועה. זה לא באמת מפתיע, דמיינו מטוס שטס בגובה עשרים אלף רגל ובמהירות ארבע מאות קילומטר לשעה מטיל פצצה במשקל מאה קילוגרם — בתנאים כאלה קשה מאוד לדייק. הרשו לי לתת לכם דוגמה. תחשבו על בית שניצב באמצע שדה גדול. גם אם המטוס טס בגובה נמוך מאוד — מתחת לעשרת אלפים רגל — הסיכוי שיפגע בבית קלוש. זה יהיה הישג אם הפצצה תצליח לפגוע בשדה.
"המחלקה לאלקטרוניקה יישומית מתקדמת באוניברסיטת פוזנן התבקשה לבדוק אם אנחנו יכולים למצוא לכך פתרון. עמיתי, מר בולסלב פיוטרובסקי, הנוכח כאן, ואני בחנו את הבעיה."
פרופסור לוז'ינסקי ביקש מלוטננט מקובסקי להעביר לו ארגז, וממנו הוא הוציא שתי קופסאות: אחת בגודל קופסת ביסקוויטים, השנייה קטנה ממנה.
בזמן שסידר אותן, הוא הבחין במנהל שדה התעופה, לובנאואר, רושם הערות בקדחתנות, מה שנראה לו משונה, אם כי לא יותר משונה מעצם נוכחותו בפגישה. לוז'ינסקי מיקם את שתי הקופסאות מולו ומתח לצדן כבל חשמל ארוך ואנטנה.
"אנחנו קוראים להן קופסאות טָטרָה, אדוני, זה היה רעיון של בולסלב."
"אם יורשה לי להסביר?" אמר בולסלב. "אולי ידוע לכם שבהרי הטטרה קיימת מסורת של יצירת קופסאות עץ עם פיתוחים מורכבים. הן יפות למראה, אבל מה שיותר חשוב, הקופסאות האלה הן גם חידה: כדי לפתוח אותן צריך לפצח מנגנון מכני מתוחכם — למשל לסובב אחת מרגלי הקופסה לכיוון מסוים ורגל אחרת לכיוון הנגדי. חשבנו שאופי הקופסאות ההן הוא שם הולם לפרויקט הסודי הזה, אדוני."
"מדובר רק באב-טיפוס, אבל..." רומן לוז'ינסקי הסיר את המכסה וחשף מערכת כבלים חשמליים מחוברים לרכיבים אלקטרוניים שונים. "הרעיון הוא למקם את הקופסה הגדולה קרוב ככל האפשר למטרה. אם תסתכלו פה, תראו פתח המאפשר לחבר את הכבל שיוצא מהקופסה לאנטנה, בדומה לזאת כאן. הרעיון הוא שהקופסה תשדר אות באמצעות האנטנה. הקופסה הקטנה מיועדת להיות מותקנת ב-PZL.37. הקופסה שבמטוס קולטת את האות מקופסת הטטרה שעל הקרקע: כשהאות נקלט בעוצמה מוגדרת מראש, המטילן יודע שזהו העיתוי האופטימלי להטלת הפצצות."
גנרל בריגדי וישנייבסקי סימן שיעבירו לו את הקופסה. הוא בחן אותה בקפידה והרים אותה כאילו כדי לאמוד את משקלה. "היא גדולה, לא?"
"נכון, אדוני."
"ברור שיהיה צורך להקטין את מידות הקופסה, שלא תבלוט. אם הכוונה להסתיר אותה במטרה שמתוכננת להיות מופצצת, משהו בגודל כזה ימשוך תשומת לב."
"אכן, אדוני, ואנחנו עובדים עכשיו על מִזעוּר שלה. וזאת לא הבעיה היחידה. גובה האנטנה שאיתה אנחנו עובדים עכשיו מגיע למטר וחצי, וברור שזה יותר מדי. אנחנו חייבים למצוא דרך להקטין אותה לשישים סנטימטר לכל היותר. אבל יש עניין נוסף, אדוני."
"עניין נוסף?"
"תקרת גובה הטיסה של ה-PZL.37 מגיעה לעשרים ושלושה אלף רגל. אבל בשלב הזה האות שמשודר מקופסת הטטרה המרכזית אינו מגיע ליותר משנים-עשר אלף רגל. זה גובה נמוך מאוד בשביל מטוס הפצצה שטס מעל מטרה המוגנת על ידי אש נגד מטוסים. אנחנו עובדים על הגדלת טווח האות לכעשרים אלף רגל, אם כי זה מתברר כבעייתי."
"כמה זמן כל זה ייקח לכם?"
רומן לוז'ינסקי הסתכל על בולסלב פיוטרובסקי, והוא נטל את רשות הדיבור. "קשה לומר, אדוני, מפני שמדובר בניסוי וטעייה — ביצוע התאמות, בדיקות, ושוב התאמות כנדרש. פרופסור לוז'ינסקי יצטרך לעבוד על זה במשרה מלאה, ונזדקק גם לצוות טכנאים שיעבדו לצדו, ורצוי גם שיהיה לנו בית מלאכה ייעודי לפרויקט."
"אז על כמה זמן אנחנו מדברים, פיוטרובסקי?"
"אולי שנה, אדוני, עד שנהיה בטוחים שכל המערכות עובדות."
"שנה? האם פולין יכולה להרשות לעצמה המתנה של שנה? רק תסתכלו על ההתנהגות של המטורף בברלין. אני בספק אם עומד לרשותנו כל כך הרבה זמן."
פיוטרובסקי השתעל ואמר שהוא בהחלט מבין, אבל שבעזרת המימון המתאים אפשר יהיה...
להפתעת כולם מרשל-משנה חיל האוויר הנהן ואמר שהוא מבין היטב שאם הפרויקט יצליח זאת תהיה פריצת דרך וחשוב שלא להיחפז. "תשלחו לי בבקשה תקציב מפורט עד לסוף-השבוע. ואני אדרוש לקבל עדכונים חודשיים."
עם סיום הפגישה הוא קרא אליו את לוז'ינסקי. "אני מעודד מאוד ממה שראיתי."
"תודה, אדוני." לוז'ינסקי הבחין שלובנאואר, מנהל שדה התעופה, הופיע לצדו.
"אתה תלווה את הפרויקט הזה עד סיומו, אני מקווה, לוז'ינסקי?"
הפרופסור לא הבין את פשר השאלה, אבל השיב בחיוב.
"טוב, אני מקווה שאין לך כוונה לנסוע לאנשהו, אה?"

"סוכן על הכוונת" / אלכס גרליס. מאנגלית: אילן פן. פן הוצאה לאור וידיעות ספרים. 359 עמודים.