אייל גולן נשמע אולי הכי טוב ומדויק שהיה אי פעם. אפילו שונאיו יתקשו לעמוד בפניו

"עם ישראל חי", האלבום החדש של אייל גולן, הוא אלבום טוב-מאוד עבור חובבי הז'אנר הים תיכוני ומתנה גדולה עבור המעריצים האדוקים שלו, שימלאו בקרוב את אצטדיון בלומפילד חמש פעמים. גם מי שלא נמנה על חובבי הז'אנר ימצא בו, יש להניח, לפחות ארבעה-חמישה שירים שיוכל להתחבר אליהם, מוזיקלית ורגשית.

האלמנט הבולט ביותר בו הוא כמובן הקול והשירה של גולן, שבגיל 53, עם 30 שנות קריירה, נשמע אולי הכי טוב ומדויק שנשמע אי פעם. האזנה לאלבום מביאה איתה את הרגעים האלה, בהם גולן פותח את הקול שלו בפזמונים והצליל שיוצא מהגרון המבורך ביותר שנולד כאן, עוטף את האוזן. זה כבר פחות משנה מה הוא שר, כי התחושה היא שהגעת הביתה, לאחד המקומות הכי מוכרים ונוחים והכי מזוהים שיש למוזיקה המקומית להציע. פתיחת הקול של גולן בפזמונים היא צליל כל-כך ישראלי, כמו לנחות בנתב"ג, כמו צלחת חומוס, כמו שער של הנבחרת, כמו לראות חיילים ולהתרגש. קיטש ישראלי במיטבו, במובן הטוב של המילה. זמר כחול לבן.

בעקבות ההצלחה של הלהיט הענק "עם ישראל חי", שיר הנושא שחותם את האלבום והפך לסוג של שיר נושא לאומי של המלחמה, נוצרה ציפייה שגולן יתייחס אליה בעוד שירים באלבום. זה קורה בגדול ב"ילד שלי", שגולן כתב והלחין בעצמו יחד עם אבי אוחיון ורותם חן, שיר של אבא לבנו שהולך לשרת את המדינה וכולל את השורות הצובטות: "כשאתה נלחם אז גם אני פה לא נרדם" ו"נכון הבטחתי שלא יהיו עוד מלחמות". מעין "התמונות שבאלבום" החדש. אפילו המצקצקים הגדולים ביותר וגדולי השונאים של גולן, יתקשו לעמוד מולו.

אלבום חדש של אייל גולן הוא אירוע שקורה כל פסח, ברצף שנמשך כבר 18 שנה, מ-2007 ועד היום (כולל אלבום נוסף, בונוס, "קצב מזרחי", שיצא בהפתעה לפני שלוש שנים, ביום הולדתו ה-50). מדובר בתופעה ייחודית במוזיקה הישראלית. אין אף אמן אחר שמתקרב לרצף שכזה. הקהל העצום של גולן, ומדובר במאות אלפים, כבר מתורגל לקבל מדי שנה מאסה חדשה של שירים באלבום החדש, להתחבר אליהם ולדעת שכמה וכמה מהם יככבו בקיץ הקרוב במופע שיעלה גולן. עניין של מסורת. שירים בודדים מכל אלבום, שהפכו ל"להיט מדינה", יתווספו למאגר הקלאסיקות הגדול שלו, כמו למשל "עיר נמל" מהאלבום הקודם ו"עם ישראל חי", שיר הנושא של האלבום החדש שיצא השנה.

השאלה היא למה. למה גולן והקהל שלו זקוקים מדי שנה לכל כך הרבה שירים חדשים, 18 במספר, במקרה של "עם ישראל חי". הרי גולן לא ממציא את עצמו מחדש מדי אלבום. הוא לא יעשה פתאום קרוס אובר לקאנטרי כמו ביונסה. הוא לוקח נוסחאות מוכחות שכבר עבדו לו בעבר ומוציא שירים חדשים לפי אותן הנוסחאות. בכל אלבום שלו תמצאו מספר בלדות געגוע ולב שבור לאישה שעזבה. בכל אלבום תמצאו בין שיר אחד לשלושה שיזכירו לכם סגנון "מזרחית של פעם", לעיתים עם צליל הגיטרה המזוהה עם הז'אנר משנות השבעים והשמונים. בכל אלבום יהיה שיר עם צליל אלקטרוני שינסה לחבר את גולן למקצב וסאונד קצת אחר. בכל אלבום יהיה לפחות שיר רוק מזרחי אחד, לפחות בלדת כוח אחת, לפחות שיר התאהבות נשפך אחד.

מדי שנה גולן בוחר קבוצה של שירים חדשים מתוך העשרות והמאות שמוצעים לו על ידי כותבים, כמו אבי אוחיון, אופיר כהן, רותם חן, אלירן אביטל ואחרים, נותן אותם לעיבוד והפקה למעבדים ומפיקים מוזיקליים - במקרה הזה יעקב למאי הנצחי, מתן דרור ותמיר צור, ויוצא מהאולפן עם מקבץ שירים חדשים, רובם (לא כולם) טובים עד כדי מצוינים, שינעימו את החיים למעריצים שלו, אלא שברוב המקרים אותם שירים היו יכולים לככב גם באלבומים קודמים שלו, מבלי שאוזן פחות מיומנת תדע איזה שיר שייך לאיזה אלבום. זה לא שגולן והמוזיקאים שעובדים איתו לא משנים טעמים ותבלינים, ברור שהם מנסים ומשתפרים ומשתכללים וברור שלא הכל נשמע אותו הדבר, אבל קחו חצי מהשירים ב"עם ישראל חי", תחליפו אותם עם שירים מקבילים אליהם מאלבומים שהוציא גולן בחמש השנים הקודמות ולא בטוח שתחושו בהבדלים גדולים.

אז למה זה בכל זאת קורה? כי האלבומים החדשים של גולן הם עבור קהל המעריצים שלו כמו לקבל מדי שנה עונה חדשה של סדרה בטלוויזיה, המספרת את סיפורו של גיבור אהוב, בציפייה שהעונה החדשה תתעלה על קודמותיה, או לפחות תשתווה אליהן. כמו לקנות מכשיר סלולרי מדגם חדש ולצפות ליהנות מהשכלולים שהמהנדסים הכניסו אליו. אף אחד לא מצפה שבכל שנה אפל או סמסונג ימציאו מחדש את הטלפון החכם, אלא ישפרו את הקיים. כך גם גולן והמוזיקאים שעובדים איתו, מנסים בכל אלבום להיות גרסה טובה יותר של עצמם, באמצעות שירים חדשים בנוסחאות שכבר עבדו וזוכות לניסיונות שדרוג. חם יותר, עצוב יותר, שמח יותר, חריף יותר.

שתי ההשפעות הכי גדולות על האלבום "עם ישראל חי" הן "רדיו שטח", האלבום שהוציא בשנה שעברה פאר טסי ושינה את התמונה בז'אנר הים תיכוני. כמו טסי, גם גולן מקפיד באלבום החדש על טקסטים איכותיים יותר וחוזר בחלק מהשירים לצליל מזרחי ותיק יותר, שנותן תחושה של שורשים. בקוטב השני נמצאת השפעת העיבודים של ההופעות החיות. לא מעט שירים כאן (למשל "מביט אל השמיים") נשמעים כאילו עובדו מראש לבמה או אפילו הוקלטו בהופעה חיה, לא מבחינת הסאונד, אלא מבחינת העיבודים וההפקה המוזיקלית, עם קטעי מעבר, פתיחות ועיטורים שלרוב שומעים רק בלייב.

מתוך 18 קטעים, ראוי לציין את "אהבה ברכב" עם שורות כמו "אם ירדנו נמוך, נתקן במיטה" שנשמע קצת טסי וקצת שלמה ארצי. "2 דקות" האלקטרוני באווירה אורבנית של קלאב. שלושה שירים עם ארומה ערבית: "אין לי מזל" עם מקהלת הגברים הסוחפת בפזמון. "מחסובק" שיקפיץ ישבנים על גבר פרפר ו"אחלה גבר" על לב שנשבר בלילות. "פאוופרה" שחוגג את הנסיעות של חברים לחו"ל לקזינו ומועדונים ועושה כיף. "אין ייאוש בלילות" ההמנוני. "אין לי אותך" עם ה"אין לי אין לי אין לי אין לי", שימיס לבבות. ו"פזמון אחר", הבלדה הכי יפה באלבום ואחת היפות בקריירה עמוסת הבלדות של גולן.

המסורת של גולן והקהל שלו אומרת שלא מעט מ-18 השירים החדשים ימצאו את דרכם לחמש ההופעות שיקיים בחודש הבא באצטדיון בלומפילד. אם יהיו אלה השירים הבולטים באלבום מבחינה אמנותית, ולאו דווקא אלה עם מספרי הצפיות הגבוהים ביותר ברשתות, דיינו.

לא בטוח ששחר טבוך יודע את זה, אבל הוא אחד ממוחות הפופ הצעירים המצטיינים שפועלים כאן עכשיו. "נאדי באדי", ההברקה הכיפית שלו עם אגם בוחבוט, היא אחד מלהיטי הפופ הטובים של השנה (אם לא ה-), וצפויה לככב בעוד כמה חודשים בצמרת המצעד השנתי. זו כמוסת אסקפיזם צעירה, רעננה ומגניבה על בחורה שיוצאת לבלות בחצות וחוגגת עם החברות שלה את הגוף החצוף שלהן. הקליפ מראה את בוחבוט וטבוך כביכול במסיבה אליה הגיעה עם קונברטבל ועל עננים ורודים כבסטיז. מדינה שבה באמצע מלחמה להיט הפופ הכי מצליח מראה בחור ובחורה על עננים ורודים, היא עדיין מדינה נורמלית. השילוב בין עברית לאנגלית וההצלחה של הלהיט גררו אפילו סרטון תגובה של האקדמיה ללשון.

אגם בוחבוט היא בחירה מצוינת. בניגוד לנועה קירל ואנה זק היא לא משדרת גירל פאוואר אלא רוך ונעימות. גם כשהיא שרה שהיא והחברות שלה "עולות להתקפה" זה לא באגרסיביות, אלא בכיף. היא משתלבת היטב כמעט עם כל אחד ונותנת למפיקים ויוצרים להוציא ממנה את המיטב, השרון חזיז של העשור הזה. טבוך יוצא חמוד וחסר ביטחון כשבסוף השיר הוא מספר למאזינים מה פירוש "נאדי באדי" ושולח אותם לבדוק את זה בגוגל. קטעים איתו.

"כשנעשה חשוך מדי, זה הזמן שלי לזרוח, כמו כוכב בשמיים... אני רוצה להיוולד מחדש". את "Reborn" נינט טייב שרה בהופעות כבר בנובמבר 2021, כמעט שנתיים לפני טבח 7 באוקטובר. עכשיו הוא יצא כסינגל, כשיר שחותם את "Screams Before Silence", הסרט התיעודי של שריל סנדברג, המתעד את הזוועות שביצעו מחבלי החמאס בנשים ישראליות. כמובן שעם החיבור לסרט, השיר מקבל משמעויות חדשות, אבל התיאור שלו את נינט ואת הדרך שלה והקריירה שלה הולם את המילים לא פחות. לפני כמה שנים תהתה דמות בכירה בעולם המוזיקה, שעם כל הכבוד לנינט ולניסיונות שלה באנגלית, איזה שיר שלה יישאר לשנים קדימה? אז הנה "Reborn" הוא שיר שיישאר, ונינט תמשיך להיות זמרת הרוק הכי אמיצה והכי מוכשרת שצמחה כאן.

המלחמה החזירה את הדבש (והעוקץ) של ימי נעמי שמר לאופנה ואמנים שפעם התביישו, אולי, לשיר שירים של אהבה למדינה, עושים את זה עכשיו בפה מלא. למירי מסיקה זה יוצא די מקסים ב"הו ארצי מולדתי", שיר שהכותרת שלו מזכירה מיד שני מראי מקום משמעותיים בתולדות המוזיקה המקומית - כמובן השיר של טשרניחובסקי שהלחינה שמר ובוצע על ידי שוקולד מנטה מסטיק, ו"הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן" של אריק איינשטיין מתוך "יושב מול הנייר". מסיקה, בחוכמתה, משאירה למאזין לבחור את הרפרנס שהכי מתאים לו. גם המילים, שכתב (והלחין) אליה רוסיליו, משחקות בשני המגרשים. השיר נפתח ב"הלוואי והיה פה אחרת, בדרכך את אומרת, קשה לי מאוד", אבל ההמשך הוא כולו אהבת מולדת, למרות קורבנות המלחמה והדמעות על החומה, אבל עם הבטחה שנילחם עליה בידיים, עד תקווה שיהיה כאן טוב יותר.

אפשר לומר שזה קיטש עם קריצה גדולה לשנות ה-70, מעורב עם התרסה, ואפשר לציין שמסיקה הצליחה בשנה שעברה גם להעביר ביקורת חריפה על הממשלה וגם להישאר במיינסטרים. כי היא מירי מסיקה, כבר בערך עשור וחצי הזמרת הטובה בארץ, והשיר החדש שלה, כתוב, מולחן ומעובד היטב, ירגש כל ישראלי שיש לו לב ורגש. מתנה יפה לעשרת הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות.