"אמילי הפושעת" ועוד: ארבעה סרטים שכדאי לראות עכשיו (ואחד שלא)

עיבוד מקסים לספרה הקאנוני של ג'ודי בלום, שיצא בשנה שעברה ונכשל בקופות אמריקה, בעיקר כי קשה עד בלתי אפשרי כיום לסרטים שכמותו. בהמשך לכך, בישראל בכלל לא הפיצו אותו. הוא בילה ב-VOD של הפלטפורמות השונות, ועכשיו הוא זמין אצלנו בנטפליקס.

"אלוהים, אתה שם? זאת אני מרגרט" יצא ב-1970 ונכנס מיידית לקאנון, של בלום ובכלל. הוא היה מהספרים הראשונים לעסוק בנישואים בין יהודים ולא יהודים, תופעה שכמעט לא היתה קיימת בארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה וזינקה בדרסטיות אחריה. זה היה סיפור על ילדה שלא מוצאת את עצמה בין בית הכנסת והכנסייה, ואחרי שראינו את טוביה החולב מדבר לאלוהים, זאת גם היתה אחת הפעם הראשונות בהם הספרות הציגה דיאלוג בין אישה לקדוש ברוך הוא. מעבר לאספקט הדתי, זה גם ואולי בעיקר היה סיפור על ילדה שעוברת את מכאובי גיל ההתבגרות, ומחכה בקוצר רוח למחזור הראשון ולחזייה הראשונה.

קשה לתאר עד כמה הספר איקוני. היו שנים בהן כל ילדה יהודייה בארצות הברית היתה מקבלת אותו מהוריה וקוראת אותו. הוא היה רק דרגה אחת מתחת לתנ"ך וליומנה של אנה פרנק. אם גבר לא-יהודי היה כותב רב-מכר כזה, הוא היה הופך לסרט באופן מיידי. כיוון שכתבה אותו אישה יהודייה, עברו חמישים שנה עד העיבוד הקולנועי.

את הסרט ביימה קלי פרמון קרייג, מי שפרצה עם "The Edge of Seventeen" המהולל. קתי בייטס מגלמת את הסבתא היהודייה המציקה, בני ספדי את הבן שלה, ורייצ'ל מק'אדמס את האימא הקתולית.

כמעריץ של הספר המקורי, שקרא אותו פעמיים, בשנים האחרונות, ישבתי עם דמעות בעיניים לאורך כל הדרך.

העיבוד הקולנועי נאמן לטקסט המקורי באדיקות כמעט דתית, אבל גם מכניס עדכונים מתבקשים - בגרסה הזו, למשל, המורה של מרגרט הוא גבר שחור. רגעי המפתח מרגשים, והקולנוענית מיטיבה להשתמש במבע הקולנועי כדי ליצור ערך מוסף לעומת הספר. בהקשר מקומי, יש לציין גם כי בניגוד לסרטים אמריקאים רבים, הסרט הזה לא מתבייש בזהות היהודית של כמה מן הדמויות. אחד מרגעי השיא שלו מתרחש בבית כנסת (רפורמי, כמובן), וכולל טקס דתי ושירה בעברית.

זה סרט חכם, כי הוא מצליח לשמור על המורכבות של בלום. מצד אחד, מדובר בטקסט רדיקלי, שמקביל בין התבגרות דתית להתבגרות מינית. מצד אחר, זה גם טקסט אמוני, שמכיר בקיומו של האל. כמו בספר, ולכן זה לא ספוילר, מתברר בסוף הצפייה ב"אלוהים, אתה שם? זאת אני מרגרט", שאלוהים היה שם כל הזמן והקשיב למרגרט. ואם הוא שם גם עכשיו ומקשיב גם לי, אז שיעשה שסרטים כאלה ימשיכו להגיע לאקרנים למרות הכל, ושיהיו עוד הרבה עיבודים לספרים של בלום.

סרט אינדי משובח בכיכובה של אוברי פלאזה, רגע לפני שהתפוצצה ב"הלוטוס הלבן". הוא ערך את הבכורה שלו בפסטיבל סאנדנס לפני שנתיים ולמרות שהיה אחד הסרטים הכי בולטים בו, לא זכה להפצה מסחרית בארץ. ההקרנות היחידות שלו היו בפסטיבל הקולנוע ירושלים, אבל עכשיו הוא הצטרף לקטלוג הישראלי של נטפליקס וכדאי מאוד לנצל את ההזדמנות לצפות בו.

מדובר בדרמת פשע סוחפת המתרחשת על רקע אחת המצוקות החברתיות הגדולות בארה"ב - החובות העצומים שסטודנטים וסטודנטיות גוררים עימם שנים לאחר הלימודים. הסרט נקרא על שמה של בעלת חוב כזו, העובדת ברשת מתוחכמת של הונאות אשראי וסחר במוצרים גנובים. אמילי מצטיינת בעבודה המחתרתית הזו, ובכל מקרה לא מצליחה למצוא עבודה לגיטימית יותר, אך ככל שהיא מתבקשת לגנוב סחורה יקרה יותר, כך היא גם מוצאת את עצמה בסיכון גדול יותר. אוברי פלאזה מצוינת בתפקיד הראשי ומשכילה לבנות דמות מורכבת מבחינה מוסרית, ואילו ג'ון פאטון פורד, שזהו סרטו הארוך הראשון, מיטיב לשרטט בפנינו עולם תת-קרקעי שרובנו לא מכירים, בצד הלא נכון של החלום האמריקאי.


(גילוי נאות: הביקורת הזו מתבססת על תקציר שכתבתי בזמנו לפסטיבל ירושלים כשהסרט הוקרן שם)

נכון חשבתם שבימינו כבר אין מקום לסרטים כאלה באולמות? נכון חשבתם כי דרמה אינטליגנטית שפונה לקהל בוגר, שלא מבוססת על קומיקס או על כל דבר אחר, שאין בה אפקטים, לא יכולה להפציץ בקופות? נכון חשבתם שכבר אין סיכוי לסרטים שמתרחשים בשנות השבעים וגם נראים כאילו נכתבו וצולמו אז, בתור הזהב של הקולנוע האמריקאי? ובכן, "נשארים לחג" של אלכסנדר חשב אחרת, ואחרי שרשם מספרים יפים בקופות ארצות הברית, להט גם אצלנו ומכר כשמונים אלף כרטיסים, כמות אסטרונומית בהתחשב בנסיבות.

עכשיו, אחרי ההצלחה הקופתית ואחרי שהיה מועמד לשלל אוסקרים וזכה באחד (דאווין ג'וי רנדולף בקטגוריית שחקנית המשנה), הסרט עולה ב-VOD של הפלטפורמות השונות ואם עוד לא ראיתם אותו - למה אתם מחכים? את הביקורת המלאה שלנו על הקלאסיקה המיידית הזו, תוכלו למצוא כאן.

"מתחרים" פתח את פסטיבל ונציה בקיץ האחרון והיה אמור לצאת לאקרנים מיד לאחר מכן, אבל הפצתו נדחתה בגלל שביתת השחקנים, והוא עלה לאולמות בשבוע שעבר - כחצי שנה אחרי התכנון. הדחייה לא עצרה את המומנטום שלו. הסרט נהנה מביקורות משתפכות, שובר קופות וכבר כעת נחשב לאחד הסרטים המדוברים של השנה.

בדומה ל"הכפתן הכחול", גם הסרט הזה עוסק במשולש אהבה, והפעם על רקע עולם הטניס האמריקאי. זנדאייה, בתפקיד שהופך אותה סופית לאחד השמות הגדולים בהוליווד, מגלמת טניסאית צעירה שמסובבת את הראש לשני שחקני טניס בגילה. הם נדלקים עליה, מריירים עליה ומתחרים עליה, אבל מעל הכל, נראה שהם בעצם מאוהבים אחד בשני. מכל זה תצמח מערכת יחסים משולשת ומלאת סימני שאלה, שתימשך במשך שנים ותכלול שלל תהפוכות אישיות ומקצועיות.

את הסרט ביים המאסטר לוקה גואדנינו, שהפליא ב"אני אהבה" ו"קרא לי בשמך" וגם כאן לוקח סיטואציות שחוקות כמו אהבה בשלישייה ומשחק טניס, ומציג אותן כפי שמעולם לא ראינו על המסך הגדול. את הגברים משחקים ג'וש אוקונור ומייק פיטס, אבל הצמד הכי לוהט בסרט הוא בכלל מי שכתבו את הפסקול - טרנט רזנור ואטיקוס רוס. הם הוציאו תחת ידיהם יצירת מופת מוזיקלית.

עם זאת, ההישג הכי גדול של "מתחרים" אחר: זה סרט שאין בו אף סצינת סקס וכמעט אין בו עירום, ובכל זאת הוא מתגלה כסרט הכי לוהט, סקסי ומחרמן של השנה. איך זה קורה? תצפו ותגלו, ותישארו עם הלשון בחוץ.

עוד סרט של "כוכב הקופים", פחות סרט של "כוכב הקופים" - מה זה כבר משנה? לא הרבה. "כוכב הקופים: התחלה חדשה" עלה לאקרנים לפני שבוע ואמנם שובר קופות, אבל באמת שהכל כבר מכוח האינרציה: גם ההפקה שלו, וגם הצפייה בו.

בהתחלה היתה סדרת הסרטים המקורית והקלאסית. לפני עשור התניעו אותה מחדש, בטרילוגיית סרטים מצוינת שהיתה משיאי הקולנוע ההוליוודי בתקופה האחרונה, ועכשיו עושים זאת שוב, והפעם בצורה מוצלחת פחות.

העלילה מתרחשת מאות שנים אחרי הסיומת של הפרק הקודם בסדרה, ומתארת כיצד שני שבטי קופים מתעמתים סביב השאלה כיצד להתחיל באותה התחלה חדשה. שבט אחד רוצה..לא כל כך ברור מה. והשבט השני? ברור עוד פחות. התסריט כאן לא חזק ולא משכנע, אולי כי קשה לחמם אותה מנה במיקרוגל עשר פעמים. לתמונה נכנסת גם דמות אנושית, בגילומה של פרייה אלן שהופיעה ב"מילקשייק אבק שריפה" של נבות פפושדו ופרצה ב"המכשף" של נטפליקס, ועם הזמן מתברר כי הדמות שלה בעיקר נועדה להכין את הקרקע לפרקים הבאים. יותר מאשר סרט בפני עצמו, "כוכב הקופים: התחלה חדשה" הוא בעיקר קדימון להמשכים הבלתי נמנעים, מה שיוצר את הפרדוקס ההוליוודי הקבוע: זה תוצר נטול כל ערך, אבל חובה לראותו אם תרצו לצפות בפרקים הבאים ולהישאר בלופ. נו מילא.