כשניקי גולדשטיין - זמר/שחקן/בדרן/הומאז' מהלך לצביקה פיק, יצא מהארון לפני כשנתיים, באוויר ריחפה תחושה של מבוכה. לא היה מדובר בהומופוביה קולקטיבית שהרימה את ראשה המכוער (לפחות לא הפעם), אלא בתחושה של "אוקיי, ניקי גולדשטיין הומו, איפה הניוז פה?". היציאה מהארון שלוותה בריאיון מלא דמעות לחדשות השבת עם דנה ויס, הגיעה יחד עם דרמה משפחתית: גולדשטיין לא רק סיפר שהוא הומו אלא גם שעזב את אישתו, אם ילדיו והמנהלת האישית שלו, שירלי, לטובת זוגיות עם חברו הטוב מילדות, אייל שלום. השניים, שהיו נשואים לנשים, שמרו על קשר כל השנים והזוגות אף היו חברים טובים. צהוב? מאוד; מעניין? אולי; לוחץ על בלוטות "ועכשיו תקנו כרטיסים למופע שלי"? לגמרי; עכשיו החיים של גולדשטיין ומשפחתו זוכים לתיעוד בדוקו-ריאליטי חדש בשם "הגולדשטיינים" שמשודר ב-yes ומביא למסך לא רק את ניקי, אייל ושירלי אלא גם את ההורים (מדלן ואריה), האחים (מוטי ובני) והאחות (חגית). "הבוזגלוס" גרסת אשכנז? נראה שלשם היוצרות, סיגל שביט (אחת מיוצרות "הבוזגלוס") ושחר סגל, כיוונו.
ל"הגולדשטיינים" יש שתי בעיות עיקריות: הראשונה היא המשך החפירה בסיפור היציאה מהארון של גולדשטיין ומערכת היחסים שלו עם שלום. סיפור ששמענו באותו ריאיון לדנה ויס - שהפכה מאז לפרסונה נון גרטה בקרב בני המשפחה - ועכשיו אנחנו מקבלים אותו בסדרה של פרקים של חצי שעה בהם כל הדמויות מדברות שוב ושוב על האירוע שטלטל את חייהם, פירוק המשפחה והזוגיות החדשה של ניקי. לחשוב שהחיים שלנו מעניינים יותר ממה שהם באמת זאת תכונה אנושית מאוד, בוודאי עבור מפורסמים אבל נראה שמישהו היה צריך לעמת את גולדשטיין עם המציאות. הבעיה השנייה היא הלחץ הגדול לנסות ולייצר כאן קאלט, ממש כמו "הבוזגלוס" או להבדיל אלף אלפי הבדלות "דנה קמה" שטובה מ"הגולדשטיינים" בכל כך הרבה רמות.
בניגוד למשפחת בוזגלו שרבים ממנה זכו לפרסום בין אם בתחום הכדורגל או בתוכניות ריאליטי אחרות, בני משפחת גולדשטיין (שאינם ניקי) הם אנשים אלמונים לחלוטין, אמנם מרמת השרון, עליה ניקי אומר בבדיחות שהיא המקבילה הישראלית לקלבסס (מקום מושבן של הקרדשיאנס), אבל בכל זאת - מדובר באנשים כל כך נורמליים עד שלרגעים תחשבו שאולי מישהו צילם בטעות את השכנים שלכם. גם דנה אינטרנשיונל הביאה איתה למסך אסופת דמויות שרובנו לא ראינו קודם לכן מלבד אולי בתור לאמפם, אבל טיפוסים כמו דרורה, לימור ואביבה הם חד פעמיים שהגיעו לתוכנית עם שפה וניואנסים שאי אפשר להמציא ומרגע שהכרנו רק רצינו לראות מהן עוד.
כמו כל משפחה נורמלית לחלוטין שמקבלת סדרה בכיכובה וכמי שמתיימרים לייצג את ה"לייף סטייל" של רמת השרון - הגולדשטיינים מתאמצים מאוד להותיר רושם. זה בולט בעיקר אצל הנשים במשפחה: האמא מדלן, והאחות (לא, זה לא ניקי גולדשטיין עם פאה) חגית, שתיהן זוכות לזמן מסך רב (רב מדי) בו הן מנסות להראות כמה שהן "מצ'וגעות" ומצחיקות אבל ככל שהן מנסות יותר כך חוסר הנוחות מהצפייה בהן רק גדל. בולטת במיוחד הסצנה בה השתיים הולכות לבקר את סבא וסבתא כדי לעדכן אותם בחדשות משפחתיות - כן, שוב היציאה מהארון של ניקי אבל גם האוטו החדש של חגית - אז מתברר שסבא וסבתא כבר מזמן אינם והן מעבירות דקות ארוכות בשיחה עם קברים. הסצנה הכל כך מאולצת הזאת כמובן לא תהיה שלמה בלי עצירה בקבר של צביקה פיק ז"ל, רמת שרוני גם במותו, ושיחה על כך שהמצבה שקיבל ממשפחתו לא ראויה לאיש שהיה. זאת סצנה שככל שהיא מנסה להצחיק רק גורמת למבוכה רבה יותר. שיהיה ברור, הגולדשטיינים נראים כמו אחלה אנשים, כנראה כאלה שהייתם רוצים להיות שכנים שלהם אבל הפער בין זה לבין סדרה אודות חייהם גדול כמו הפער בין מופע המחווה לצביקה פיק למופע האווטארים של להקת אבבא.
100 שנה לאחור
תחושת של מבוכה מלווה גם את הצפייה ב"ווארט", ריאליטי השידוכים החרדי החדש שעלה ברשת 13, אבל כאן מדובר במבוכה בנסיבות אחרות לגמרי. "ווארט" היא המילה ביידיש שמשמעותה "מילה" ובעולם החרדי היא מעין סלנג לסגירת השידוך בין בני זוג והמשך לאירוסים (דבר שקורה לרוב לאחר מספר פגישות בודדות). בפועל מדובר בגרסה החרדית ל"חתונמי" כשאת צוות הפסיכולוגים מחליפה "מועצת השדכנים" שנפגשת ומעלה שמות מועמדים ומועמדות ומנסה להתאים ביניהם על סמך נתונים כמו זרם דתי (חב"דניקים או חרדים ליטאים, למשל), גיל, מראה ואולי הכי חשוב - מעמד המשפחה. אם מישהו כאן קיווה ש"ווארט" תצליח להאיר את החברה החרדית באור קצת יותר ליברלי ונגיש הוא טעה. הצפייה בה דומה למסע בזמן שמחזיר את הצופה החילוני כ-100-150 שנים לאחור, לתקופה בה השיח העדתי, הכלכלי והמיזוגני אפילו לא ניסו להסוות את עצמם.
לטובתה של "ווארט" ראוי לציין את המועמדים לשידוך שמגיעים לתוכנית, כולם גברים ונשים רהוטים ונעימים שנראה שנמצאים כאן באמת כדי למצוא אהבה ופחות בשביל קמפיין להלבשה תחתונה (היוש "חתונמי"), אפילו שחלקם כבר הופיעו בתוכניות ריאליטי קודמות על המגזר. כאן בערך מסתיימים הדברים הטובים שאפשר לומר על "ווארט" שעולה לאוויר בתקופה מתוחה במיוחד בה נושא חוק הגיוס עולה בכנסת ואיתו הדיון על כך שחלקים גדולים מהציבור החרדי לא נושאים בנטל. מעניין אם עבור מנהיגי הציבור החרדי שמאמינים בהתבדלות מהציבור המשרת בצבא, הופעה בתוכנית ריאליטי היא דווקא נטל שכן אפשר לקחת מהציבור הכללי ולחלוק את עול הרייטינג או שגם כאן הם יקראו לתומכים שלהם לסרב בכל מחיר.