פעם, כאשר חשבו שחשוב שלאיש תקשורת תהיה השכלה בתחומו, נלמדו במסגרת הלימודים כל מיני תקדימים, למשל פרשת סומייל ובג"צ "קול העם" בהקשר של חופש העיתונות, תחקיר חשבון הדולרים של יצחק רבין כדוגמה לחשיפה עיתונאית שהביאה לטלטלה גדולה (בימים שבהם עוד היו מתפטרים פה בגין רבב שדבק בהתנהלות הציבורית התקינה) או פרשת קו 300 כעניין שמאחד את שניהם.
מאז היו לתקשורת הישראלית לא מעט חשיפות חשובות, אבל ספק אם הייתה לאחרונה כזו שהצליחה לעורר הדים כמו תחקיר "המקור" אודות התנהלות שרת התחבורה מירי רגב. איך יודעים? רואים איך מתנהגים הקולגות בערוצים האחרים. ובכן, הפעם הדהדו גם מתחריו של ערוץ 13 את הדברים - לא עניין של מה בכך בתקשורת תחרותית.
קצת על עצם העניין: אני לא מומחה לפלילים ועל כן אין לי מושג אם יש בדברים שנחשפו כדי להביא לחקירת משטרה (בינתיים נפתח מהלך שמוגדר כ"בדיקה"), קל וחומר לכתב אישום והרשעה. מה שכן יש שם הוא תיעוד מבפנים של הריקבון, של השחתת השיטה. כלומר, זה גדול אפילו ממירי רגב עצמה, כי המערכת, כך נראה, הושחתה עד כדי כך שלא נותר אלא לתהות האם יש לה תקנה: האם אחרי כל המינויים הפסולים והכושלים, אפשר בכלל לשקם חברות כמו נתיבי ישראל (למשל) או את משרד הרישוי, או שמא צריך לסגור את פה את הכל (כאילו שזה אפשרי) ולהתחיל מאפס.
לא עוצרים באדום
לא צריך גם להיות נאיבי: פוליטיקאים, מהמישור המוניציפלי ועד לארצי, משקיעים חלק מזמנם כדי לשמר את מעמדם בקרב הבוחרים. כלומר, חלק מיום העבודה שלהם מושקע כדי להבטיח שייבחרו מחדש. זה פסול ומעצבן, אבל בה בעת גם מובן. הבעיה היא במינון: לפעמים נדמה שאין אפילו עשרה צדיקים בסדום הממשלתית שישקיעו ולו את מחצית זמנם לטובת העניין שעליו הופקדו. כלומר - השלמנו כבר עם הצורך לצייץ ציוצים, להופיע בטלוויזיה, להגיב, לקרוץ לבייס - ולעת ערב גם לקפוץ לאיזו חתונה או בר מצווה, אבל שזה יתפוס את כל יומו של שר, או במקרה דנן - שרה בכירה?!
קשה לדעת כבר מה נורא יותר: העובדה שזה קורה בפועל או העובדה שרבים מהקוראים מהנהנים עכשיו מול המשפט האחרון בהשלמה. משמע, התרגלנו. התרגלנו כבר לשר שממונה על המשטרה, אבל לא עוצר באדום, אפילו בכביש, ועכשיו צריך להתרגל לעוד דימוי תעבורתי - שיטת הרמזור של מירי רגב.
כפי שחשף רביב דרוקר, מחולקות המועצות המקומיות בישראל, על ידי השרה, לפי צבעים: המסומנים בירוק הם האיי-ליסט: משמע, יש להזדרז ולטפל בבקשותיהם, גם ללא כל התחשבות בדרגי המקצוע, אלא למראית עין. הצבע הבא הוא צהוב, משמע - רצוי לסייע, אם מתאפשר. אחריהם בלבן (כלומר, ללא צבע) רשומות המועצות האזוריות שאותם יש לנפנף, גם אם מדובר בליקוי שגובה מחיר בחיי אדם.
יש כמובן מועצות שכלל לא רשומות, בהן - אם קיים מפגע תעבורתי, מוטב לראש המועצה להתחיל ולערבב את האספלט בעצמו - מבחינת משרד התחבורה של מדינת ישראל, הוא ותושביו פשוט לא קיימים. כשם שמעניקים לרגב את ההנחה כי מובן (עד גבול מסוים!) שהיא חייבת לחדש את מעמדה כבכירה באמצעות בחירה, כן יש להיזהר מדמגוגיה שתעמיס על עגלתה הריקה מכל תוכן מקצועי את מאות ההרוגים בתאונות דרכים מדי שנה. אלה היו גם לפני כהונתה של מירי רגב במשרד התחבורה (בשתי קדנציות נפרדות).
ועם זאת, אחרי שצופים בהתעללות במשתמשי הדרך בכביש 40, מהקטלניים שבכבישי ישראל ורואים איך רגב "טיפלה" בבעיה, אי אפשר שלא לתהות כמה מאזרחי ישראל שילמו ועוד ישלמו בחייהם בגין שיטות העבודה הפסולות.
לא ימין ולא שמאל
כמובן שאין כאן שום קשר לאידיאולוגיה: בצלאל סמוטריץ' למשל, שניצב על מפה הפוליטית שתי אצבעות ימינה מרגב, היה שר תחבורה טוב (בימי ממשלת הקורונה). גם מי שסבור אחרת לא יוכל להתעלם מהעובדה שהאיש לפחות בא לעבוד: כלומר, עסק, אשכרה, בענייני תחבורה. אז יכול להיות שאותו סמוטריץ' עושה עתה שמות בכלכלת ישראל, אבל לפחות בימיו כשר תחבורה הוא לא עסק רק בפוליטיקה צרה.
והנה עוד דוגמא של מישהו שניצב הרבה יותר ימינה מרגב: השר לפיתוח הנגב והגליל, יצחק וסרלאוף.
סהדי במרומים שאיני חולק עם וסרלאוף אפילו דעה אחת: מענייני ביטחון, דרך ענייני פנים ועד לנושאים חברתיים. דעותיו חשוכות בעיני, החזון המדיני שלו נע מבחינתי בין מופרע למופרך, אבל איך הוא מתפקד כשר? לכו אל ראשי המועצות באזורים שתחת משרדו ותשמעו מהם פה אחד: הוא היחיד מבין חברי הממשלה שדואג, מתקצב כפי יכולתו, לא מתעלם ולא מזניח - ולא מדובר בהכרח באנשי ימין, אלא רק במנהיגי ציבור אחראיים שהביטו בעיניים כלות בדלתות משרדי הממשלה נטרקות בפניהם בזו אחר זו.
המשפט: "זה לא עניין של ימין או שמאל" כבר נשחק לעייפה, ובכל זאת, מי שחושב שמעלה או מוריד בעיני רגב (או אמסלם ואחרים) אם ממשלת ישראל תפנה מחר בבוקר את כל ההתנחלויות או לחילופין תספח את עבר הירדן, טועה טעות מרה: זו אותה רגב שהייתה דוברת ההתנתקות. תנו לה שלטון, תקציבים ושררה - והיא תהיה מוכנה לחצות שוב את הקווים.
בגין מתהפך בקברו
לא במקרה נמתח כאן הקו בין שרי הציונות הדתית, עוצמה יהודית ואפילו ש"ס, לבין שרי הליכוד. שיטת הפריימריז הסגורים הפכה את מפלגת השילטון של ישראל לשבויה בידי קבלני קולות, ועדי עובדים ולפעמים ארגוני פשיעה של ממש. שלושה מעגלים שאין ביניהם חוצץ, אבל יש ביניהם חופף. זה מדהים כשנזכרים שהסיבה בגינה עלה הליכוד לשלטון הייתה שיטת "חברינו" של מפלגת העבודה/המערך/מפא"י, קרי תיעדוף מחזיקי הפנקס האדום והתעלמות כמעט מוחלטת מכישוריו של מי שלא נמנה על אנשי שלומה.
לא בכדי התגאה מנחם בגין, בשלהי הקדנציה הראשונה שלו (ערב בחירות 1981) בכך ש"חיסלנו את שלטון הפרוטקציות". אני מקווה שלא קולטים ערוץ 13 בעולם הבא, כי אם כן, הרי שמי שהביא את הליכוד לשלטון, מתהפך עתה כהוגן בקברו.
לפני שנמשיך יש לציין שרגב ואנשיה דחו על הסף את ממצאי תחקיר "המקור". לדבריהם מדובר בשקרים, להד"ם. הבעיה היא שלפחות בחלק מהמקרים שחשף דרוקר, נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם. רגב ופועלה הם אולי ביטויים קיצוניים של ריקבון שלטוני, אבל הם סימפטום, סימפטום לריקבון שעולה בחיי אדם. מישהו כתב בטוויטר בייאוש לפני כמה ימים (אני מצטט מהזיכרון, אבל מנסה לקלוע לרוח הדברים), "מי היה מאמין שאם רק נמנה לתפקידים חשובים את האנשים הכי גרועים, יקרו כאלה תקלות?".
ובכן, ככל שהוויכוח על "מי אשם במחדל" שקדם ל-7 באוקטובר נמצא בעיצומו (דעתי הבנאלית לגמרי: כולם - מראשון המדינאים ועד אחרון הגנרלים), הרי שהשאלה מי אשם במחדל הנמשך החל מ-8 באוקטובר, מתחילה להאפיל על הדיון הקודם. הכוונה היא לניהול הכושל של כלל המערכות האזרחיות ברמה הלאומית (אפשר אולי להחריג את משרדי הבריאות, הפנים ואפילו הדתות, שלושתם בידי אנשי ש"ס. כבר אמרנו - אין כאן עניין של שמאל וימין). כישלון טוטאלי בכל הקשור לשיקום העורף הישראלי, בדגש על המפונים מאזורי העימות.
רוצים לדעת איך זה קורה? צפו בתחקיר על רגב ופועלה: התנתק מכל אידאולוגיה, אל תקדם מה שאינו פוליטי, הקף עצמך בעדת חנפנים חסרי כישרון והקפד לדבר רק לבייס, בלי שמץ של אחריות ממלכתית - והנה לכם הדרך לאבדון, המדרון שמדינה שלמה מחליקה אליו עתה.
אפילו המתחרים מפרגנים
התחקיר של "המקור" הצליח לזעזע עד כדי כך שאפילו הקולגות כאמור נדרשו לפירגון מקיר אל קיר. זה לא מובן מאליו במציאות של תקשורת תחרותית. נחדד: כאשר עוסקים באולפן חדשות 12 בתחקיר ובממצאיו, תוך כדי מתן קרדיט למקור (תרתי משמע), המשמעות מבחינתם עלולה להיות איבוד של צופים החל מהמדורה הבאה, שלא לדבר על המשבצת שבה ישדרו ברשת 13 את החלק הבא.
הגדילו לעשות אברי גלעד ויאיר שרקי, בתוכניתם במוצאי השבת. הם הקדישו לנושא אייטם של כמעט 10 דקות, כולל ביקורת נוקבת מפי השרים לשעבר יזהר שי ומתן כהנא, שנחתם במסר ממשפחה שכולה, באמצעות אביו של החטוף חנן יבלונקה, שלא זכה אפילו לשיחת טלפון לניחום אבלים על הירצחו של בנו - ויודע היטב שאם היה מוגדר כ"יהלום" אצל מירי רגב, היא הייתה מגיעה.
הפירגון של קשת למתחרים ראוי בהחלט למחמאות, אבל אליה וקוץ בה, כי למרות "הפירגון על הפירגון" חובה לשאול כיצד נעדר נושא כל כך חשוב מסדר היום של מהדורת מוצאי השבת ונדחק לשעה 23:00? רמז: אולי בגלל שחלק מהתחקיר חשף את מה שנראה כמו התנהלות שערורייתית של עמית סגל בשירות רגב.